נהיגה בשכרות – מדיניות ענישה
תיקי נהיגה בשכרות הנם תיקים מורכבים יחסית בתחום התעבורה; לאור מדיניות האכיפה הנמרצת הם תופסים נתח משמעותי מתוך מכלול תיקי התעבורה, הנשמעים בבתי המשפט בכל רחבי הארץ.
התמריץ של חלק לא מבוטל מהנאשמים לכפור באשמה, הוא תמריץ גבוה מאוד. כפי שעולה בפרשת בן-שושן, שתי העילות האמורות, בצרוף אותם נאשמים המאמינים בלב שלם בחפותם, הביאו, בשלב מסוים, להצפת בתי המשפט לתעבורה בתיקים בהם נאשמים בעבירות שכרות מבקשים לכפור באשמתם ולנהל את שלב ההוכחות.
עורך דין אדיר בנימיני אשר ייצג בעבר מספר רב של תיקי נהיגה בשכרות ורשם לזכותו הצלחות גדולות בתחום, מסביר.
תיקי נהיגה בשכרות הנם תיקים מורכבים יחסית בתחום התעבורה ובפרט תיקים הנחשבים לקשים מאוד בקרב כל עורך דין תעבורה; לאור מדיניות האכיפה הנמרצת הם תופסים נתח משמעותי מתוך מכלול תיקי התעבורה, הנשמעים בבתי המשפט בכל רחבי הארץ.
התמריץ של חלק לא מבוטל מהנאשמים לכפור באשמה, הוא תמריץ גבוה מאוד. ראשית, הואיל ומעל ומסביב למכשיר "הינשוף" המשטרתי ריחף תמיד ערפל כבד יותר או פחות, בנוגע לאמינותו (עד לתקופה שבית המשפט העליון נדרש לכך בפרשת אהוד גורן ובפרשת שרביט). שנית, בשל עונש המינימום הכבד התלוי בצד הודאה מיידית באשמה.
שתי העילות האמורות, בצרוף אותם נאשמים המאמינים בלב שלם בחפותם, הביאו, בשלב מסוים, להצפת בתי המשפט לתעבורה בתיקים בהם נאשמים בעבירות שכרות מבקשים לכפור באשמתם ולנהל את שלב ההוכחות, שלב קשה עבור כל עורך דין תעבורה.
מציאות זו הביאה לכך שבפרקטיקה, עת מתגלים כשלים בחומרי החקירה ו/או עולה כי הבדיקה לא נעשתה על פי נוהלי ההפעלה ו/או במקרים בהם מתקשה התביעה להוכיח את האשמה, מתעורר הצורך לסיים תיקים מעין אלה בעונש פחות מ-24 חודשי פסילה, בתנאי שהנאשם יודה באשמתו. זהו סוג של "תמריץ" להביא לסיום ההליכים, ובהיעדר תמריץ זה, עומד הנאשם איתן על כפירתו וממשיך לנהל את המשפט עד סופו.
בבית המשפט לתעבורה בירושלים התפתחה, בשלב מסוים, בסוף העשור הקודם, פרקטיקה ייחודית של המרת חלק מתקופת פסילת המינימום בעבודות של"צ. מי שעמד בהרחבה על הרציונאליים והטעמים לכך הוא כב' השופט, ד"ר אברהם טננבוים בת' 6858/07 לשכת תביעות את"ן ירושלים נ' אשרי שושן מיום 05/08/2007, שם התייחס ל"אמצעי ענישה תחליפי" (כדוגמת של"צ), שיכול לשמש כנסיבה מיוחדת עבור בית המשפט לתעבורה על מנת לצמצם את עונש הפסילה בעבירות נהיגה בשכרות.
לימים נדרש לכך בית המשפט העליון, בשורה ארוכה של החלטות, שבמסגרתן נקבע כי יש לעמוד על עונש המינימום בעבירות של נהיגה בשכרות. יחד עם זאת, בהתייחס לפסק הדין שבו עסקינן (פרשת בן-שושן), ראוי לשים לב לדבריו של כב' השופט, ד"ר אליקים רובינשטיין, בפרשת רמי שמעונוב (רע"פ 8649/10), שם בקשר לעניין המרת חלק מן הפסילה בשירות לתועלת הציבור כתב את הדברים הבאים: "איני רוצה לקבוע מסמרות ולומר כי דבר זה אינו אפשרי בשום מקרה, אך בודאי דרך המלך היא מה שמיללו בבירור שפתי המחוקק, ושינוי בכך הוא חריג". כלומר, נתן פתח מסוים, קטן אומנם, ללכת בנתיב זה במקרים ייחודיים.
למרות שהעיקרון בדבר תחליף הענישה לא התקבל על ידי בית המשפט העליון בסופו של יום, יש ערך רב לדברים שנכתבו בו, בעיקר בסוגיות העקרוניות לגבי מדיניות הענישה באופן כללי. כב' השופט ד"ר טננוביום (המחזיק בדוקטורט בקרימינולוגיה), עוסק בפסק דין זה בין היתר ב"מגרעות עונשי המינימום ובמיוחד עונשי מינימום דרקוניים" , תוך שהוא מציין כי "לקביעת עונשי מינימום יש השלכה רבה בהיבט הכלכלי והערכי גם יחד. מחקרים רבים נעשו בעולם על השפעתם של עונשי המינימום והשפעות אלו עולות וצצות מפעם לפעם".
בהיבט הכלכלי, מכוון בית המשפט לכך שעונשי המינימום משפיעים בראש ובראשונה על הנאשמים מהמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך יותר. יתר על כן, מציין בית המשפט להיבט חשוב נוסף, והכוונה להשחתת זמן שיפוטי יקר: "ישנה השפעה שלילית על ההליכים בבית המשפט. עבירה זו שמוגדרת עתה כעבירה חמורה לאור העונש הקיצוני מביאה לפתחי בית המשפט דיוני הוכחות ארוכים ומורכבים. טענות רבות שונות ומשונות מועלות על מנת לתקוף בכל דרך את מכשיר הבדיקה, המשטרה, המחוקק וכיו"ב. ההליך מתארך, ערכאות הערעור דנות וידונו, וכל אלה עולים בזמן שיפוטי יקר, שיכל להיות מנוצל טוב יותר".
בהיבט הערכי, מציין כב' השופט ד"ר טננבוים, בהתייחסו ספציפית לעניין עבירות הנהיגה בשכרות כי "לאור העובדה שמדובר בעונש דרקוני של שנתיים ימים ואפילו הייתה החריגה מהכמות המותר שולית להפליא. ההיגיון מחייב כי בעבירה מעין זו יהיה עונש מינימום 'מידתי' בהתאם לגובה השכרות הנמדדת. מי ששכרותו גבוהה יש הצדקה לעונש מינימום של שנתיים ואף יותר. הקביעה הגורפת של עונש מינימום של שנתיים מקשה מאוד. נכון הוא כי עקרונית ניתן להטיל על מי ששכרותו גבוהה עונש פסילה גבוה יותר, אך היחס בין ענישת השיכורים הכבדים לאלו השיכורים מחמת החזקה, הוא בעייתי".
להשלמת התמונה אציין בהקשר זה, נתון חשוב ורלוונטי, כי עונש פסילת המינימום בעבירות שכרות הקבוע בסעיף 39א לפקודת התעבורה, הוא פרי תיקון לחוק משנת 1995 בתקופה בה בדיקות השכרות לנהגים לא היו דבר שבשגרה, וכמות הנהגים שהועמדו לדין בגין עבירה זו הייתה בטלה בשישים לעומת היקף האכיפה המתבצעת כיום.
מצאתי לנכון להביא מספר קטעים נבחרים מתוך פסק-דין זה, על קצה המזלג ממש, מבלי לדוג ממנו את כל הלווייתנים השוחים בו; אם לנקוט בלשון מטפורית מדובר באוקיינוס שלם מבחינת ההיקף הנקודות והסוגיות הרלוונטיות שעולות בפסק דין, שמנתח לעומק את עמדתו המלאה בסוגיה והטעמים לה בכל ההיבטים והאספקטים הרחבים שלה.
בנוגע לשתי הסוגיות שעלו כאן, סבור הייתי כי נכון יהיה להביא גם מהדברים של כב' השופט חיים ה' כהן, שבמסגרת כתביו ופסיקותיו בבית משפט העליון, עמד לא אחת על החשיבות במתן תמריץ מסוים לנאשמים להודות באשמה: "כדי שסנגורים יוסיפו לייעץ לשולחיהם להודות באשמה ולהטיב את הנזק, על מנת שיוקל עונשם, צריכים בתי-המשפט להתמיד ולעודדם בכך – לאו דווקא ולא רק כדי לחסוך מזמנם השיפוטי, אלא בעיקר כדי להשליט את החוק" .
בנוגע למסר של ה"אוטומטיזציה של הענישה", אציין שכב' השופט כהן, נתן את דעתו לא אחת לסוגיית מדיניות הענישה הראויה, וקבע באחת הפרשות שאין במדיניות ענישה מקובלת "כדי לפטור את בית המשפט מלבדוק בדוק היטב את כל הנסיבות, שמא מן הדין או מן הצדק הוא לסטות מן הכלל. שיקול הדעת שהעניק לו המחוקק, מחייב את בית המשפט: אין הוא יוצא ידי חובה בהטלת עונשים שגרתיים ואוטומטיים, מעשה מכונה; אלא לקיים ושפטו את העם משפט צדק, חייב הוא ליתן דעתו תחילה לאיש המיוחד העומד לפניו ולנסיבות המיוחדות שבהן עבר עבירתו. הדברים פשוטים, וידועים לכל בר-בי-רב" .
בעולם העתיק השתרשה האמירה הבאה: Summum ius summa iniuria ("החוק העליון הוא העוול העליון"). הסנטור והמדינאי, מרקוס טוליוס קיקרו, מצטט את האמירה בספרו "על החובות", ומציין שמדובר ב"אמירה נדושה". עלינו לזכור תמיד עקרון חשוב זה בעולם המשפט.
לאור המאפיינים הייחודיים של עבירות התעבורה, עדיף תמיד להיות מיוצגים בידי עורך דין תעבורה שזה תחום התמקצעותו. אם תנסו לגשת לבד, רוב הסיכויים שלא תזוכו, ובפרט יתכן שיחמירו בעונשיכים. לכן חשוב מאוד להגיע מצוידיים בעורך דין תעבורה טוב מאוד ובעל נסיון בתחום.
עורך דין אדיר בנימיני
