פרשת דיגמל

בית המשפט לתעבורה בחיפה, דן בעניינו של נהג אשר הואשם בביצוע עבירת נהיגה ברכב בדרך עירונית במהירות מופרזת. נהיגה במהירות של 107 קמ"ש, מקום בו מותרת מהירות מקסימלית של 70 קמ"ש. מדובר במהירות שנמדדה באמצעות מכשיר מדידה לייזר – 2020 LTI (ממל"ז).

עבירה זו היא בניגוד לתקנה 54 לתקנות התעבורה.

עורך הדין לתעבורה שייצג את הנהג ביקש לזכותו מהעבירה המיוחסת לו בטענה שלא ניתן להסתמך על תוצאות המדידה שהפיק מכשיר הממל"ז. כל זאת מכיוון שבהעדר ראיה בדבר כיולו עובר לביצוע המדידה לרכב בו נהג.

שופט בית המשפט לתעבורה בחיפה קבע כי החליט לזכות את הנאשם מביצוע עבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

בית המשפט לתעבורה קבע אי הצגת ראיה בפני בית המשפט בדבר כיול הנערך למכשיר במעבדה מוסמכת עלול לעורר ספקות סביב אמינות הקריאה שנעשתה על פי מכשיר הממל"ז.

עוד קבע בית המשפט כי עצם רישום המילה "כיול" בדו"ח אינה הופכת את הפעולות שבוצעו על ידי השוטר לפני המדידה לכיול במובן המקצועי. למונח כיול בהקשר הזה יש רק פירוש אחד העונה על הדרישות המדעיות, מקצועיות והמתבצע במעבדה מוסמכת כמתחייב על פי תורת המדידות.

תת"ע 3843-12-09 מדינת ישראל נ' דיגמל        07 ספטמבר 2010

בפני כב' השופט שלמה בנג'ו

המאשימה     מדינת ישראל

נגד

הנאשם        דיגמל

נוכחים: ב"כ המאשימה – רנ"ג בטי עובד

ב"כ הנאשם – עו"ד רויטגרונד

הנאשם – בעצמו

הכרעת דין

הקדמה:

כמצוות סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב 1982, הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה; מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלּהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם  מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה' " (ויקרא יט, לה).

נהג רכב נמדד במכשיר מדידת מהירות אלקטרוני כשהוא נוסע במהירות מופרזת. הנהג חולק על אמינות המדידה בשל העדר כיול שיש לבצע למכשיר. המדינה טוענת כי עמדה בחובות שמטיל עליה הדין כדי שהמדידה תחשב כאמינה.

אמינות מדידת המהירות שבוצעה לנאשם וחובת המדינה לבצע כיול הם העומדים במוקד הכרעת דין זו.

כתב האישום תשובת הנאשם וטענות הצדדים:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 3.9.09, ברח' ההגנה לכיוון דגון בחיפה, נהג ברכב בדרך עירונית, במהירות של 107 קמ"ש, מקום בו מותרת מהירות מקסימלית של 70 קמ"ש. מדובר במהירות שנמדדה באמצעות מכשיר מדידה לייזר – 2020 LTI (להלן: "הממל"ז").

המאשימה הגישה בהסכמת הסניגור את דו"ח המהירות, אליו נלווה תיאור נסיבות, דו"ח אשר נערך  ע"י השוטר מפעיל הממל"ז (מוצג – ת/1). הסניגור לא חלק על כך שהשוטר מוסמך ומיומן להפעלת הממל"ז. גם ההגנה לא הגישה ראיות ולא העידה את הנאשם או עדים נוספים.

המחלוקת היחידה שהתגלעה בין הצדדים, ואשר אותה העמידו להכרעת בית המשפט, היא שאלת כיולו של מכשיר הממל"ז.

הסניגור טוען כי בהעדר ראיה בדבר כיול מכשיר הממל"ז עובר לביצוע המדידה לרכב בו נהג הנאשם, לא ניתן להסתמך על תוצאת המדידה שהפיק המכשיר, ועל כן לא הוכחה ביצועה של עבירה מצד הנאשם. הסניגור תמך את טיעוניו בין היתר בפסיקותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר נדרש לשאלת חובת הכיול של מכשירי הממל"ז בע"פ 5355/08 מדינת ישראל נ' עמיקם לויתן (טרם פורסם) [פורסם בנבו] ובענין ע"ח 16573-04-10 איאד עיסה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) [פורסם בנבו].

המאשימה לא הציגה ראיה על ביצועו של כיול למכשיר הממל"ז נשוא כתב האישום ולמעשה אינה כופרת בכך שלא בוצע לו כיול במעבדה מוסמכת. לגישתה, משאישר הנאשם שהשוטר שערך את הדו"ח הוא שוטר מוסמך ומיומן, ומשזה ערך למכשיר הממל"ז את בדיקות ההפעלה בתחילת המשמרת ובסיומה וצויינו תוצאות בדיקת הכיול שערך השוטר כדי לוודא את אמינות המדידה ותקינותה, יצאה המאשימה ידי חובתה ויש להרשיע את הנאשם בדין. כן נטען כי הממל"ז הוא מכשיר אמין ומדוייק ומשהוא מופעל ע"י מפעיל מיומן בהתאם להוראות היצרן כפי שפועלת המשטרה, אין מקום להשיג על דיוק המדידה שבוצעה באמצעותו.

עוד טוענת המאשימה כי אל מול פסיקותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין עמיקם לויתן ואיהד עיסה לעיל, עומדות שתי הלכות של בית המשפט העליון בע"פ 5345/90 אברהם בראונשטיין נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] וכן בע"פ 4682/01 גבריאל לוי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו]. לטעמה של המאשימה, הדרך להוכחת תקינות מכשיר המדידה ואמינות הפעלתו, מבוססת על הלכות אלה שיצאו מבית המשפט העליון. לגישתה, מקרה דנן עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה זו, ודי במענה לקריטריונים האלה כדי לבסס את אמינות הבדיקה. למעשה, מה שטוענת המאשימה כי אין עליה חובה לכייל את מכשיר הממל"ז במעבדה מוסמכת.

דיון:

נושא חובת הכיול למכשירי מדידת מהירות הינו חדש יחסית בפסיקה ונדון זה מקרוב בפסיקת בתי המשפט לתעבורה ובפסיקת בתי המשפט המחוזי (אתייחס לכך בהמשך). הטענה העוברת כחוט השני בטענות המאשימה, בהן עלתה ונדונה החובה לכייל את מכשירי מדידת המהירות, טענה אשר עלתה בטיעון המאשימה בפני, היא, כי אין על המדינה חובה חוקית לבצע כיול במעבדה מוסמכת, ודי בפעולות שהיא נוקטת לאור פסיקת בית המשפט העליון, כדי שמדידת המהירות תהיה אמינה ותשמש בסיס להרשעה.

קודם שאדון באמינות המדידה ודיוקה והשאלה בדבר חובת המאשימה לבצע כיול, אתייחס לטענת המאשימה בדבר עמידתה בקריטריונים שנקבעו בפסיקה בעניין אמינות מדידת הממל"ז בראי הפסיקה עליה היא הסתמכה.

כאמור, המאשימה טענה כי בכפוף למילוי התנאים שנקבעו בפרשת בראונשטיין ולאור חזקת האמינות שנקבעה למכשיר זה בפרשת לוי-עטיה, המאשימה עמדה בנטל הרובץ עליה, ולגישתה אין לקרוא לתוך התנאים שגיבשה פסיקה זו את חובתה להוכיח כי המכשיר כוייל כדי להראות את אמינות המדידה.

בפרשת בראונשטיין ביהמ"ש העליון סייג את אותה רשימת התנאים טעונת הוכחה מצד התביעה, וציין:

"הרשימה הנ"ל איננה רשימה סגורה. אין זה מן הנמנע שבעתיד יגלו המדע והנסיון כי קיימים גורמים נוספים היכולים להשפיע על דיוק המדידה של המכשיר ובעטים תדרשנה ראיות נוספות. הרשימה מייצגת להשקפתי את המצב כפי שהוא היום" (שם, בסעיף 9 (ב) לפסק הדין. הדגשה שלי – ש.ב.).

בע"פ 4682/01 ורע"פ 2216/01 גבריאל לוי ומשה עטיה נ' מדינת ישראל (פורסם [פורסם בנבו] תק-על 2003(3),453(2003) נקבעה חזקת אמינות באשר למכשיר הממל"ז. נפסק, כי לאחר שאמינותו של מכשיר המהירות חוזרת ועומדת בכור ההיתוך של הביקורת השיפוטית, נוצרת 'מסה קריטית' המובילה לקביעת חזקה עובדתית בדבר אמינות המכשיר. בית המשפט העליון בפרשת לוי-עטיה הבהיר כי קמה חזקה שבעובדה לגבי אמינות המכשיר. אמינות זו התבססה על מסה קריטית של ביקורות שיפוטית בארץ ובחו"ל אשר בחנה את מהימנות המכשיר. דא עקא, כי אמינות מכשיר הממל"ז איננה במחלוקת בתיק זה כי אם אמינות המדידה. אמינות זו מושפעת מרמת דיוק המכשיר, דיוק הינו פונקציה של תנאי אחזקה נאותים וכיול המכשיר בהתאם להוראות היצרן במעבדה מוסמכת המבצעת כיול במובן המקצועי-מדעי, על פי קריטריונים מדעיים מקובלים בתורת המדדיה (נפרט על כך בהמשך).

יוצא איפוא, כי בניגוד לעמדה המוצגת ע"י המאשימה כאילו רשימת התנאים המפורטים בפרשת בראונשטיין הם "רשימה סגורה", בית המשפט העליון קבע שם מפורשות כי התנאים שקבע ביחס לאמינות המכשיר והתוצאות שהוא מפיק, כפופים להתפתחויות שינבעו מניסיון החיים והמדע אשר יכול ויצביעו על "גורמים נוספים היכולים להשפיע על דיוק המדידה של המכשיר ובעטיים תדרשנה ראיות נוספות" (ראה הציטוט המלא לעיל).

מכאן ברור, שאין המדובר ברשימה סגורה של תנאים ההופכת את תוצאת מדידת המהירות המופקת באמצעות מכשיר מדידת המהירות האלקטרוני לנקיה מספקות, בבחינת "זה ראה וקדש".  ספקות אלה קיימים שעה שלא מוצגת בפני בית המשפט ראיה בדבר כיול הנערך למכשיר במעבדה מוסמכת, ראיה אשר תבטיח כי הקריאה שנעשתה על פיו וכתב האישום שגובש מכוחה, יהיו מבוססים היטב, שהרי במשפט פלילי עסקינן וספק פועל לזכות הנאשם. ויודגש כי אין המדובר בספק תיאורטי שהרי המאשימה אינה אמורה להוכיח את עובדות כתב האישום מעבר לכל ספק תאורטי אלא רק מעבר לכל ספק סביר.

מהו כיול במובן המקצועי, ומה החשיבות לעריכתו עובר לביצוע המדידה באמצעות מכשיר המדידה. בדו"ח שנרשם לנאשם מציין השוטר כי ערך כיול למכשיר הממל"ז טרם יציאתו למשמרת ובסיומה, האם זהו כיול במובן המקצועי. אדון בשאלות האלה כסדרן.

כיול מכשירי מדידה:

הדסיפלינה המקצועית מדעית שביסוד מדידות וכיולים מהסוג שבו אנו עוסקים בתיק זה, הינה תורת המדידות – מטרולוגיה. ענף מדעי זה עוסק בבקרה למכשירי מדידה שונים הנוגעים בהיבטים שונים של חיינו כגון: מוני מים, חשמל, דלק, גז, מיכשור רפואי ועוד, כדי להבטיח כי המדידות המבוצעות מדוייקות.

כללי היסוד בתורת המדידה מעוגנים בהוראת תקן שנקבעה במילון: INTERNATIONAL VOCABULARY OF BASIC AND GENERAL TERMS IN  METEROLOGY, 1993 ISO (להלן: "מילון תורת המדידה").

לפי מילון תורת המדידה, מכשיר מדידה יחשב לאמין כאשר במדידות חוזרות פעם אחר פעם מתקבלות תוצאות תואמות. הגם שמכשיר אמין שומר על תכונותיו, אין בעובדה זו בלבד כדי לשמש ערובה לדיוקו. המכשיר יהיה מדויק אך ורק כאשר הוא עבר כיול ולאחר מכן כיוונון עפ"י תוצאות הכיול.

מהו הטעם בביצוע כיול, ובכן הטעם לכך נעוץ בעובדה שתכונותיו של כל מכשיר מדידה נוטות להשתנות עם הזמן. עפ"י ההגדרה המקצועית שבמילון תורת המדידה, נקראת תופעה זו "סחף" (DRIFT). הסיבות לאותו סחף בקריאותיו של המכשיר, הינן רבות ומגוונות והן כוללות בין היתר את תכונותיו של המכשיר, עומס השימוש בו, אופן הפעלתו ואף השפעת תנאי מזג האויר. לשם כך, קיים צורך לבצע כיול של המכשיר.

כיצד מתבצע הכיול, פעולה זו מבוצעת בתנאים מוגדרים מראש, בה נקבע קשר בין קריאותיו של המכשיר נשוא הכיול לבין הערכים התואמים עפ"י אבות מדידה מקובלות. עפ"י תורת המדידה, תוצאות הכיול הן קרדינאליות לביסוס החלטה באם ניתן להסתמך על התוצאות שמפיק מכשיר המדידה.

בישראל פועלת המעבדה הלאומית לפיזיקה שברשותה אבות מידה לאומיים. המעבדות המוסמכות ע"י הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, מכיילות את אבות המידה שלהם רק במעבדות מוסמכות או במכונים לאומיים למטרולוגיה אשר עומדים באמות המידה המוגדרות בנוהל הרשות הלאומית להסמכת מעבדות.

מהי התדירות שיש לבצע כיול, מילון תורת המדידה מבהיר כי על המשתמש במכשיר מדידה לקבוע פרקי זמן קצובים בין הכיולים התקופתיים, וכי רוב מכשירי המדידה עוברים כיולים חוזרים בפרקי הזמן מחצי שנה עד שנתיים. ככל שהדיוק הנדרש מהמכשיר רב יותר וככל שעומס העבודה על המכשיר וההשפעות הסביבתיות להן הוא נתון גדולות יותר, כך מרווחי הזמן בין הכיולים התקופתיים צריכים להיות קצרים יותר.

זאת ועוד, עפ"י התקן הישראלי בדבר הדרישות הכלליות לגבי כשירותן של מעבדות בדיקה וכיול, קיימת חובה על המעבדה המכיילת לשמור לתקופה מוגדרת רשומה של תצפיות מקוריות, נתונים הנגזרים מאותן תצפיות, רשומות כיול ועותק מכל דו"ח ובדיקה או תעודות כיול שהונפקו. עפ"י אותו תקן, מעבדה לא יכולה לרשום מסקנות בלבד כגון "המכשיר נבדק ונמצא תקין". אין בכך די, עליה כאמור לפעול בהתאם לדרישות התקן ולשמור את הרשומות כדי לאפשר בדיקה של תהליך הכיול (ראה ת"י מס' 17025 בסעיף 4.12.2.1 פורסם ברשומות ביום 26/11/06). הוראת התקן מעמידה בין היתר דרישות לתוכן הדוחות ותוכן תעודות הכיול. תעודת הכיול צריכה לכלול את ערכי הכיול בנקודות הכיול, כך לדוגמא מפרט התקן כי אם מדובר בכיול מהירות, על התעודה להציג פירוט של מהירויות בהן בוצע הכיול ותוצאות הכיול.

האם הכיול הנזכר בדו"ח המהירות שנרשם לנאשם ונרשם באופן קבע בדו"חות המהירות עונה על הדרישות המדעיות של כיול.

קיים הבדל בין כיול ((calibration המתבצע במעבדה מוסמכת ע"פ כללי תורת המדידה, לבין כיוונון alignment)) (ראה הפסיקה האמריקאית המצוטטת בפרשת לוי-עטיה, השופט STANTON אשר קבע כי מכשיר הממל"ז מהימן, הכפיף זאת לארבעה מבחנים, בינהם הכיול והכיוונון). בעפ"ת (מחוז מרכז) 9534-06-08 דריזין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), [פורסם בנבו], שנפסק לאחרונה, נדונה שאלת אמינות המדידה. הגם שדובר שם במכשיר אחר (ממא"ל מולטונובה 6 F), עקרון הכיול זהה לכל המכשירים הללו.  המאשימה הצהירה שם: "כיול מבחינתנו זה כיוונון" (עמ' 3 שורה 15), ובהמשך: "יש את המילה כיול, יש כיול לשיטתם (של הרשות להסמכת מעבדות- ש.ב) ויש כיול לשיטת משטרת ישראל.." (עמ' 3 שורות 20-21). ביהמ"ש המחוזי דחה זאת בשתי ידיים וקבע כי כיול הוא רק  כמשמעו ע"פ תורת המדידה.

אין כל ראיה בפני כי הכיול שביצע השוטר הוא אכן כיול במובנו המקצועי העונה על הדרישות המדעיות מקצועיות שבתורת המדידות כפי שהבאתי אותן בקצרה לעיל. יודגש, עצם רישום המילה "כיול" בדו"ח אינה הופכת את הפעולות שבוצעו לכיול במובן המקצועי. למונח כיול בהקשר הזה יש רק פירוש אחד כמותווה בתורת המדידות.

סיכומם של דברים עד כה הוא, כי המאשימה לא הציגה ראיה על ביצוע כיול המבוצע ע"פ אמות המידה המקצועיות המקובלות בשטח זה. בהעדר כיול מקצועי, ע"פ אמות מידה מדעיות מקצועיות, ממעבדה מוסמכת, כמתחייב ע"פ תורת המדידות, קיים חשש כי המדידה אשר בוצעה לנאשם  באמצעות מכשיר הממל"ז איננה תקינה. מכאן לשאלה בדבר מקור החובה או העדרה, לביצוע כיול, בהתאם לקריטריונים המקצועים במעבדה מוסמכת.

חובת הכיול על פי חוק בארץ ובחו"ל:

במדינות שונות בעולם קיימת חובה ברורה לכיול מכשירי מדידה. בשוויץ קיימת הוראה המחייבת את המשטרה לבצע כיול כתנאי להפעלת מכשירי המדידה VERORDNUNG UBER) MESSMITTEL ZUR AMTLICHEN MESSUNG DER GESCHWINDIGKEIT IM    (STRASSENVERKEHR (צו מס' 941.261 מתאריך 1.3.99 הדן בפיקוח המדינה על דיוק המכשירים המיועדים למדידת מהירות תנועת כלי רכב). הוראת חוק זו מחייבת ביצוע כיול למכשירים במעבדות מוסמכות של המדינה, כאשר פרקי הזמן בין הכיולים הוא שנה אחת. מכשירי מדידת המהירות חייבים לעמוד במפרט דיוק, כמפורט באותו צו וכן בתקנים הבין לאומיים המפורטים שם. המעבדה שמבצעת את כיול המכשירים חייבת להיות מעבדה המאושרת לכך ע"י מוסדות המדינה (המקבילה לרשות הלאומית להסמכת מעבדות בארץ). בניו ג'רזי נקבע ע"י ועדה מיוחדת שנדרשה לנושא המידות והמשקולות, סטנדרטים פיסקליים של מידות ומשקלים המשייכים אבות מידה לפי תקנים שנקבעים ע"י הממשלה הפדראלית או מוכרים כמשביעי רצון לפי המוסד הלאומי הטכנולוגי האמון על קביעת סטנדרטים אלה. כמו כן נקבע כי יבוצע כיול לפי אותם סטנדרטים שיגבש אותו מוסד לאומי (NEW JERSEY LAW REVISION COMMISSION). באוסטרליה קובע ה- NATIONAL MEASURMENT ACT 1960 סטנדרטים ברורים לביצוע מדידות באמצעות אמות מידה פיסקאליות וכן כיול מכשירי המדידה (ראה שם, פרק שני פסקאות 9 ו-10).

בישראל התייחס המחוקק בחיקוקים שונים לחובת הכיול, נציג חלק מהם. בתקנות המודדים (מדידות ומיפוי) תשנ"ח 1998 נקבע כי מודד לא יבצע מדידה אלא בכפוף להוראות התקנות (תקנה 2). נקבע כי על המודדים קיימת חובה לכייל את מכשירי המדידה (תקנה 3). הכיול נעשה ע"י גורם מקצועי (תקנה 3 (ב)). בתקנות מדידת מים (מדי מים) תשמ"ח 1988  נקבע כי אספקת מים על פי רישיון הפקה תהיה בהתאם לתקנות, המחייבות בין היתר, קיומו של מד מים אשר יכוייל במבדקה. המיכלים המכויילים במבדקה והמשמשים למעשה אבות מדידה יכויילו ע"י הרשות המוסמכת לכיול (תקנה 30). תקנה 10 לתקנות הקרינה הבלתי מייננת תשס"ט 2009 מונעת מתן היתר למתן שירות אלא אם הציוד למדידת קרינה כוייל במעבדה המבצעת כיול לפי התקן הבינלאומי (17025 ISO). בתקנות המשקולות והמידות תשכ"ג 1963 נקבעה חובת כיול משאבות למכירת דלק.

עם זאת, המחוקק הישראלי לא קבע חובה ברורה לכיול מכשירי מדידת מהירות כלי רכב. המאשימה טוענת כי היא פועלת לפי הוראות היצרן ומבצעת כיול בהתאם להוראותיו. מהו, אם כן, המקור הנורמטיבי לחיוב המדינה לבצע כיול במכשירי המדידה במעבדה מוסמכת או לקביעה כי בהעדר ראיה בדבר כיול, קיים ספק בתוצאת המדידה.

חובת הכיול לפי הפסיקה:

כפי שהראנו לעיל הלכת בראונשטיין קובעת, בין היתר, כי על המדינה להוכיח כי המדידה בוצעה בתנאים המבטיחים כי התוצאה שמופיעה במכשיר משקפת נאמנה את מהירות הרכב הנמדד. "הבטחת תנאים" זו הינה נגזרת של דיוק מכשיר המדידה וכיולו. היינו, בהעדר כיול לא משתכלל תנאי זה ועל כן המדינה לא עמדה בנטל הרובץ עליה. בתלם זה צעדה הפסיקה שניתנה לאחרונה בבתי המשפט המחוזי אשר עסקה בשאלת הכיול של מכשירי מדידת מהירות (ע"פ 5355/08 (ב"ש) מדינת ישראל נ' עמיקם לוין (טרם פורסם, [פורסם בנבו]. בעניינו תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון); ע"ח 16753-04-10 (ב"ש) מדינת ישראל נ' עיסה (טרם פורסם) [פורסם בנבו]; ע"פ (ב"ש) 4556/07 בעניין מדינת ישראל נ' דומב בילה (טרם פורסם) [פורסם בנבו]; עפ"ת (מחוז מרכז) 9534-06-08 דריזין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) [פורסם בנבו].

על הדברים הללו יש להוסיף את שאמרנו קודם לעיל ונקבע בפרשת בראונשטיין, שם הבהיר בית המשפט העליון כי להתפתחויות שינבעו מניסיון החיים והמדע אשר יכול ויצביעו על גורמים נוספים היכולים להשפיע על דיוק המדידה של המכשיר ובעטיים תידרשנה ראיות נוספות. המסה הלא מבוטלת של דיונים שהתקיימו בשאלת הכיול – שאלה שלובנה בבתי המשפט לתעבורה ובבתי המשפט המחוזיים דלעיל, לאור חוות דעת מקצועיות, שברובן הקריטי הן מהמומחים המובילים בארץ בתורת המדידה, מבלי שחוות דעת אלה נסתרו ע"י המאשימה – יוצרת 'מסה משמעותית' של ביקורת המצביעה על אותם "גורמים נוספים" שנובעים מניסיון החיים ומדע המטרלוגיה עליהם דיבר ביהמ"ש העליון שבעטיים נדרשת המאשימה להציג ראיה ברורה וחד משמעית בדבר הכיול ולמעשה, יוצרת נורמה ברורה וחד משמעית בדמות החובה לבצע כיול במעבדה מוסמכת.

ער אני לשתי החלטות שניתנו לאחרונה בנוגע לחובת הכיול ואשר דחו את הטענה שהועלתה בדבר חובה זו. עיון בהחלטות אלה מלמד כי אין בהן כדי להוביל למסקנה העולה מהפסיקה אותה הבאתי לעיל. ברע"פ 6229/10 אגוזי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, [פורסם בנבו] מיום 25/8/10). ביהמ"ש העליון לא נידרש לעיצומה של הטענה בדבר חובת הכיול. בית המשפט ציין, כי משעה ששוכנע ביהמ"ש המחוזי כי מדובר בפגמים טכניים שלא השפיעו על תוצאות המדידה אין בהם כדי להצדיק את התערבותו. מטעמים אלה ואף מהטעם שמדובר בהחלטה בדן יחיד אשר כאמור לא נדרשה לטענה בדבר חובת הכיול לעיצומה, אין בה כדי לשנות מהמסקנה בדבר קיומה של חובה זו.

בעפ"ת (חיפה) 278299-08-10 דנה מור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, מיום 17/8/10) דן בית המשפט בשאלת חובת הכיול במסגרת ערר שהגיש נהג שנפסל פסילה מנהלית, פסילה שאושרה ע"י ביהמ"ש לתעבורה בעכו. בהחלטה הדוחה את הערר נקבע כי מקום שנקבעה הלכה ע"י ביהמ"ש העליון בעניין מכשיר למדידת מהירות, והלכה זו לא קבעה כי על המאשימה לבצע כיול במעבדה חיצונית, לא יוכל ביהמ"ש המחוזי לפסוק בניגוד לכך. עוד נקבע, כי בשלב הפסילה המנהלית ביהמ"ש בוחן קיומן של ראיות לכאורה ומשאלה קיימות אין ביהמ"ש ניזקק לטענות שהעלה העורר בדבר הכיול, העורר רשאי להעלות כל טענה ביחס לראיות, אך זאת במסגרת התיק העיקרי ולא בשלב הביניים של בקשה לביטול פסילה מנהלית. עם זאת, החלטתו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה ניתנה כאמור במסגרת פסילה מנהלית ולכן איננה ישימה לענייננו, מה גם שביהמ"ש לא שלל את האפשרות להעלאת הטענה בדבר חובת הכיול במסגרת התיק העיקרי.

הנה כי כן, הפסיקה אשר נדרשה לעניין הכיול, חובת ביצועו, והתייחסה לסוגיה זו לעומקה תוך התייחסות לחוות דעות מומחים קבעה כי קיימת על המאשימה חובה לכייל את מכשיר מדידת המהירות נשוא דיוננו. פסיקה זו, הגם שאיננה מחייבת, היא מנחה, והיא פרי דיון מעמיק בסוגיה שבפני מותב זה ועל כן בית המשפט זה מוצא בה מקור נורמטיבי איתן לביסוס קביעתו בדבר חובת המאשימה לבצע כיול. חיזוק משמעותי לקביעה זו אני מוצא בפרק הדן במהות הכיול, חשיבותו, כמבואר בדיוננו לעיל, ולאור  חשיבות הדיוק כאשר עסקינן בקביעת אחריות במשפט פלילי. מכאן, ברורה כשמש נחיצותה של ראיה פוזיטיבית בדבר כיול הנערך במעבדה מוסמכת לפי תורת המדידה והתקן הבינלאומי, במערך ראיותיה של התביעה.

המשפט העברי  כמקור נורמטיבי לחובת הכיול:

בטענות המדינה הן בפני והן בפסיקה אותה הבאתי לעיל, עלתה הטענה כי אין תקדים מחייב מבית המשפט העליון הקובע כי קיימת על המאשימה חובת כיול לכייל את מכשיר הממל"ז במעבדה מוסמכת ולכן די בפעולות שהיא מבצעת אותן היא מגדירה ככיול כדי לצאת ידי חובתה בעניין זה. בהעדר תשובה בהוראת חיקוק, ובהעדר קביעה מפורשת בפסיקתו של ביהמ"ש העליון, מוסמך ביהמ"ש לשאוב נורמה זו מכח עקרונות המשפט העברי.

סעיף 1 לחוק יסודות המשפט , תש"ם – 1980, קובע:

"ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".  

המשפט העברי מהווה חלק מהמשפט הישראלי, מכוח סעיף 1א לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וסעיף 2 לחוק יסוד חופש העיסוק, בהם נקבע כי מדינת ישראל הינה מדינה יהודית דמוקרטית (בש"א ירושלים 8559/01 עמנואל טנורג'י ואח' נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז  , תק-מח (3) 2003, 1207, ע"מ 1230 פסקאות 122-123).

בשורה ארוכה של פסיקה מבית המשפט העליון שימש המשפט העברי כמקור נורמטיבי לעיגון נורמות מתחומים שונים של המשפט [בע"פ 80/91, כהן נגד מדינת ישראל, פ"ד ל"ה (3), עמ' 281 הורשע אדם באונס אשתו ע"פ עקרונות המשפט העברי למרות שהמצב החוקי לא איפשר הרשעת בעל באונס אשתו לפי הדין האנגלי שהיה קיים אותה עת; ע"א 5884/08 כפר ויתקין מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] תק-על 2010(3), 2849, יחסי מזיק , ניזוק ומבטח במשפט העברי, ע"א 877/07 סיגל גפן ועד 19 ואח' נ' ג'ירוטיק השקעות בע"מ ואח', [פורסם בנבו] תק-על 2010(3), 3103 מסויימות החוב- לעניין השבועה במשפט העברי, בג"צ 11088/05 אברהם הייב ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח', [פורסם בנבו] תק-על 2010(3),2418 סוגיה בענייני קרקעות במשפט העברי ,רע"א 1497/09 בעלי זכויות בחלקה 10 בגוש 6884 נ' שאול ויסמן ואח', [פורסם בנבו] תק- על 2010(3),806 נוסחת האיזון במשפט העברי למזעור הפגיעה בקניין במקרים של פירוק שיתוף על דרך של מכירה, בג"צ 5637/07 פלונית ואח' נ' שר הבריאות ואח', [פורסם בנבו] תק-על 2010(3),2292 סוגיית לא תעמוד על דם רעך במשפט העברי, ע"א 2087/08 אורלי מגן נ' שירותי בריאות כללית, [פורסם בנבו] תק-על 2010(3),2252 לעניין הרשלנות הרפואית, ע"א 2755/08 דליה פלח ואח' נ' מס הכנסה- פקיד שומה תל-אביב 3 ואח', [פורסם בנבו] תק-על 2010(3), 2065  דיני המיסים במשפט העברי, בג"צ 423/10 טל יגרמן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] תק- על 2010(2), 4373 מי שנתחייב בשני עונשים, חמור וקל ומסתפקים בהענשתו בחמור].

פסק דין נוסף אשר מעגן החלטתו במקורות המשפט העברי ניתן ע"י השופט ח' פיזם (ע"ז) מחוזי חי' 3345/97 חיפה, 29443/97 נעראני אשרף (קטין) נ' בדארה נעראני, [פורסם בנבו] תק-מח 99(1), 71 1999. ע"מ 73 פיסקה 6). בית המשפט מציין, כי גם בהנחה שהחוק הישראלי אינו מסדיר במפורש את סוגיית הפסלות לרשת בנסיבות העניין, ניתן לדעתו "לינוק מהמשפט העברי לפי חוק יסודות המשפט תש"ם- 1980". בית המשפט הסתמך על הנאמר בספר מלכים א, כ"א 19 "כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת", כמקור נורמטיבי. נוסף על כך, הוא מסתמך על גדול הפוסקים של המאה ה-19 החתם סופר, הקובע כי בנסיבות כאלה של רציחת היורש את המוריש ראוי לקנוס את הרוצח ע"י פסילתו מלרשת את הנרצח (שו"ת חת"ס, אבן העזר, חלק ב' קנ"ח).

בענייננו, בשאלת המידות והמשקולות מבטא המשפט העברי עמדה נחרצת המבקשת להחמיר ולהקפיד בדיוק במידות ומשקולות. פתחנו את הכרעת הדין בציווי הגדול בתורה המובא בפרשת קדושים בדבר החובה להקפיד על דיוק במידות ומשקולות (ויקרא יט, לה). גם בסיומה של פרשת כי תצא מצוי ציווי דאורייתא המחייב בהקפדה האמורה (דברים כה, יב).

בתלמוד מצוי דיון מעמיק בחובה זו ומבהיר התלמוד מפי רבי לוי:  "קשה עונשן של מידות יותר משל עריות" (בבא בתרא פח ע"ב). ראוי להדגיש כי איסור עריות הינו איסור חמור וקשה, אחד מבין שלושה החמורים ביותר, ועל כן מבקש התלמוד ללמדנו כי המרמה במידות ומשקולות עובר על איסור שהינו חמור וחריף יותר משלושת האיסורים החמורים ביותר בתורה.

המודד מכונה בהלכה דיין, שכן אדם המבצע מדידה או שקילה לאדם אחר נראה בעיני חז"ל כמו שופט, שאם הוא גוזל אותו במידה או במשקל כאילו עיוול כלפיו, שפט אותו ועיוות את הדין כלפיו וכך מצינו בתלמוד:

"המודד נקרא דיין. שאם שיקר במידה קרוי עול שנואי ומשוקץ חרם ותועבה וגורם לחמישה דברים: מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם" (ספרא, קדושים, פרשה ג, ד"ה פרק ח).

חומרה יתרה זו הובילה לכללי בקרה נוקשים על המידות והמשקולות, אם תרצו, סוג של כיול (בבא בתרא פט ע"א). חז"ל קבעו מפרט מדוייק של מאזניים ומידותיהם. מיפרט דומה נקבע לחומרים מהם מותר לייצר משקולות (בבא בתרא פט ע"ב). כדי להמנע מפגיעה בקונה נקבעה הלכה ע"י הרמב"ם לפיה בכל מדידה תתווסף מידה נוספת לטובת הקונה (הרמב"ם הלכות גניבה פרק ח הלכות יב-יג). כן נקבע איסור שלא להחזיק כלי מדידה שאינם מדוייקים (בבא בתרא פט ע"ב). חכמי המשפט העברי לא הסתפקו אך בקביעת הלכות וכללים נוקשים בעניין המידות והמשקולות וקראו להקמת פיקוח שוטף על העוסקים בממכר באמצעות מידות ומשקולות (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רלא, סעיף ב).

בענייננו, המדינה לא יכולה להישמע לטעמי בטענה שאין חובה חוקית שמחייבת אותה לערוך בדיקת כיול פשוטה במעבדה מוסמכת אשר תבטיח כי מכשירי מדידת המהירות ובענייננו מכשיר הממל"ז יצביע על קריאות מדוייקות ביחס לנהגים עבריינים.  בכל הכבוד, טענה זו, מן הראוי היה שלא הייתה נטענת. נהגים רבים עומדים לדין על עבירות מהירות, הקנסות המשולמים בגין עבירות אלה מסתכמים במאות מיליוני שקלים בשנה, ופוגעים הן בכיסו של אותו נאשם והן בחירות תנועתו, שכן נהגים רבים, רישיונם נפסל מנהלית עוד בשלב הראשוני של ההליכים. מכאן, שברור שהמדינה חייבת לוודא שהמכשיר שמכוחו ועל בסיסו מושתתת הראיה המרכזית בהליך המשפטי כולו, חייב להפיק מדידה אמינה ומדוייקת. סטייה במכשיר מדידה המודד מאות אלפי נהגים עלול להוביל לעיוות דין נוראי לנהגים רבים, לגזל כספם ולגזל רישיונם שלא כדין. חשש לעוול זה יש לסלק, וניתן לסלק, באמצעות בדיקה פשוטה. הדרך לכך עוברת ברשות הלאומית להסמכת מעבדות, שהינה הגוף הסטטוטורי שקבע המחוקק להסמכת מעבדות. חכמי המשפט העברי עיצבו לפני מאות שנים את נורמת ההקפדה וחובת הזהירות בביצוען של מדידות ביחס לציבור תוך יצירת שולי בטחון לטובת "האזרח", על מנת שחלילה לא תהא כל סטיה במדידה בעוכריו. תרגום פשוט של נורמות אלה לימינו ולענייננו הוא וידוּא אמינות המדידה באמצעות כיול לפי תורת המדידות מאת מעבדה מוסמכת. על הדיון המאלף של המשפט העברי מתווסף דיוננו לעיל ביחס לתקנים הישראלים וההיבט המקצועי מדעי המפורט בתורת המדידות, המחייב זאת.

סוף דבר:

במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים, דעתי היא כי בהיעדר ראיה בדבר ביצוע כיול ע"פ אמות המידה המקובלות בתורת המדידה מאת מעבדה מוסמכת, לא יוכל בית המשפט לסמוך את ידיו על תוצאות המדידה שבוצעה לנאשם ולכן נוצר ספק ביחס לנכונות המדידה, ספק ממנו יש להנות את הנאשם, ועל כן אני מזכה אותו מחמת הספק.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה.

5129371

54678313<#4#>

שלמה בנג'ו 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה