פרשת נמימי – זיכוי (תאונת דרכים) מחדלי חקירה

פרשת נמימי בית המשפט לתעבורה בעכו זיכה את הנאשם מאחריות להתרחשות תאונת הדרכים שיוחסה לו, עקב מחדל חקירתי של המשטרה. בית המשפט קבע כי הימנעות מביצוע פעולות חקירה, ובמיוחד חקירת מעורבים ובדיקת גרסאותיהם מול ראיות אחרות, מהווה פגיעה בזכות הבסיסית למשפט הוגן ומערערת את אמינות גרסת המאשימה, כאשר לא נחקרת טענת חשוד ולא ניתן לסתור אותה בראיות מוצקות אחרות, עומדת בפני בית המשפט ההנחה כי קיימת אפשרות שתוצאות החקירה היו תומכות בגרסתו של החשוד.

הרשות החוקרת חייבת לבצע את כל הפעולות החקירה הנדרשות, זאת לא רק כחלק מחובתה לאחר עבריינים, להשיג כלפיהם ראיות מספיקות לשם העמדתם לדין ולהביא להרשעתם. חובתה למצות הליכי חקירה כראוי, מהווה גם חלק מזכות הנאשם למשפט תקין והוגן, כאמצעי במטרה הנעלה לחשיפת האמת.

———————————————————————————————————————————————————————————————————————–

בבית משפט השלום לתעבורה בעכו

ת"ד 1861-10-09 מדינת ישראל נ' נממי

בפני שופט יעקב בכר

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

אליהו אלעד נממי

הנאשם

הכרעת דין

הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

1. האישום

על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם מואשם כי ביום 28.04.2009, בשעה 20:00, נהג ברכב פרטי מסוג אלפא מ.ר. 5530310 (להלן:"הרכב") בכביש יציאה ממושב אחיהוד והגיע לצומת עם כביש 70 (להלן:"הצומת").

אותה עת, משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם בכביש 70, הגיע לצומת רכב פרטי מסוג הונדה (להלן:"הרכב המעורב").

נטען כי הנאשם נהג ברשלנות בכך שהגיע לצומת לא ציית תמרור ב-37 המוצב בכיוון נסיעתו, נכנס לצומת בפנייה שמאלה, מבלי לתת זכות קדימה להונדה, חסם דרך נסיעתה וגרם להתנגשות בה ארבעה אנשים נפגעו וכלי רכבם של המעורבים בתאונה ניזוקו.

2. הוראות החיקוק שיוחסו לנאשם בכתב האישום:

א. נהיגה רשלנית- עבירה לפי סעיף 62(2)+38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961 (סמל סעיף 2011).

ב. נהיגה בדרך הגורמת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 + סעיף 68 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 ( סמל סעיף 2425).

ג. אי מתן זכות קדימה- עבירה על תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 + סעיף 68+ 38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 (סמל סעיף 6627).

3. הכפירה

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום.

4. ראיות התביעה

מטעם התביעה, העידו 4 עדים.

עד תביעה מס' 1- סמ"ר זרובציק דנה

עד תביעה מס' 2- רס"ב סרוסי משה

עד תביעה מס' 3- פכרי גנאמה

עד תביעה מס' 4- שאדי זבידאת

5. ראיות ההגנה

מטעם הנאשם, העיד הנאשם בעצמו.

6. פרשת תביעה :

א. עדת תביעה מס' 1- סמ"ר זרובציק דנה:

משרתת בימת"א זבולון. הגיעה למקום התאונה וערכה דו"ח פעולה ת/1 .

לדבריה, כאשר הגיעה למקום התאונה כביש 70 יציאה ממושב אחיהוד, הבחינה בשני כלי רכב, כאשר רכב ההונדה ובו 2 נוסעים עומד במרכז הצומת וחזית הרכב לכיוון צומת אחיהוד. והרכב השני של הנאשם ובו 2 נוסעים שיצא מכיוון אחיהוד, עומד כאשר החזית שלו לכיוון אחור רכב ההונדה. לדברי העדה, הנאשם במקום האירוע ציין בפניה "הוא התכוון לצאת מאחיהוד שמאלה בצומת ולא הבחין ברכב מסוג ההונדה שמגיע מכיוון כללי יסעור לכיוון כללי צומת אחיהוד".

בחקירתה הנגדית, ציינה שהיה במקום התאונה עמודי תאורה, אך לא זכור לה מקומם.

ב. עת תביעה מס' 2- רס"ב סרוסי משה:

משרת כבוחן תנועה באת"ן גליל.הגיע למקום התאונה, ערך את המסמכים הבאים:

דו"ח נזקים (ת/2), סקיצה (ת/3), דו"ח בוחן (ת/4), תרשים בוחן (ת/5), לוח תצלומים (ת/6), הודעת הנאשם (ת/7), מזכר מיום 30.04.2009 (ת/8).

בדו"ח הבוחן, ציין הבוחן כי מקו הצומת שמאלה, ניתן לראות אורות רכב מעל 200 מטר, ורכב ממרחק 50 מטר. לרכב המעורב יש שדה ראייה של 200 מטר.

הבוחן מצא בזירת התאונה, שברי בקליט וזכוכית בכביש, שברים משני כלי הרכב, נמצא שפוכת נוזלים מכלי הרכב בכביש מתחת לכל רכב בעת עצירתם.

הבוחן איתר שני סימני בלימה באורך 19.5 מטר, מוביל מדרום לצפון עד לגלגל רכב אחוריים של ההונדה. הסימנים נשברים כעבור 14 מטר שמאלה. סימני הבלימה מצביעים על כיוון נסיעת ההונדה. מהירות הנסיעה לא פחות מ 59 קמ"ש. מקום השבר בסימן הבלימה שהוא מקום ההתנגשות של כלי הרכב.

לאור הממצאים בזירת התאונה, הגיע הבוחן למסקנה: שרכב מסוג אלפא, נסע ביציאה ממושב אחיהוד ובצומת התכוון לפנות שמאלה, רכב ההונדה נסע בכביש 70 מדרום לצפון. על פי הנזקים של כלי הרכב, נראה פגיעה של חזית שמאל של רכב הנאשם ברכב השני ההונדה בחזית.

עוד ציין כי מקום התאונה במפגש הנתיבים החוצים, הבוחן קבע כי הגורם לתאונה הוא עקב אי מתן זכות קדימה של רכב הנאשם בכניסתו לצומת .

לבסוף, קבע אורות רכב ההונדה נבדקו ונמצאו במצב תקין.

בחקירתו הנגדית, ציין שלא זכור לו מיקום עמודי התאורה.

לשאלה האם, רכב ההונדה הגיע מקטע דרך חשוך אל המקום בו נמצא הנאשם, השיב "מעבר לצומת מכיוון יסעור יש תאורה בודדת, מהכיוון שממנו הגיע הרכב שני התאורה מצומצמת ביותר".

באשר לטענת הנאשם לגבי אורות רכב המעורב ציין, שבדק את הרכב במגרש ומצא שהאורות תקינים.

לשאלה האם, בוצעה בדיקת מעבדה היכולה להכריע אם רכב ההונדה נסע עם אורות לילה או לא, השיב בשלילה ומסר כי הבדיקה לא בוצעה משום שהבדיקה נעשית במטה הארצי בירושלים.

לשאלת חישוב המהירות, השיב העד כי חישב את המהירות על פי סימני הבלימה הנראים במקום שכן קיימת נוסחה לחישוב המהירות על פי סימני בלימה "אני כבוחן מתייחס לפי תקנות תעבורה לנושא של תמרורים, כביש, לי יש זכות קדימה אם אכן היה מפגע. אין לי צורך להיכנס לתנע, אכנס לעניין זה רק במקרה של תאונות חזיתיות או חזית צד. במקרה של בדיקת מהירות, זה מהירות מינימאלית שבדקתי מסיבה שיש סימני בלימה לא נראים. זה שהמחשתי את המהירות לפי הסימנים שנראו סימני בלימה. סימני הבלימה נתנו לי אינדיקציה לגבי כיוון הנסיעה, סימני הבלימה נמצא סימן של שבר שמצביע על מקום התנגשות שבו נקטע הרצף הנסיעה של רכב ההונדה במהלך בלימה והוא הוסט על צידו."

לשאלה "מה זמן התגובה של נהג בלילה?" השיב כי זמני התגובה משתנים מאדם לאדם, במקרה דנן זמן התגובה זה 1.25 שניות .

לשאלה, "לפי המהירות שחישבת מהירות 59 קמ"ש, מצאתי שזמן הבלימה עד לפגיעה הוא 1.12 שניות, נוסיף את זמן התגובה שזה עוד 1.25 שניות, מגיעים כמעט לזמן של 2. 5 שניות. איפה הייתי אמור להיות? לא הייתי אמור לעבור קצת את הרכב הנפגע", השיב שהוא צריך לבדוק את הנוסחה.

בהמשך לחקירתו הנגדית, לשאלה מדוע לא ביצע את הבדיקה של זמן פינוי הצומת של רכב הנאשם, השיב "באתי למקום, לא מצאתי לנכון. ראיתי שדה ראיה שניתן לראות כלי רכב. הפנסים נראו פועלים. על פניו נראתה פה תאונה של אי מתן זכות קדימה"

הישיבה נדחתה על מנת לאפשר לבוחן לבדוק את החישובים של הנאשם. בישיבה הנדחית שהתקיימה ביום 18.03.2012, לא שלל הבוחן את חישובי הנאשם. הבוחן ציין כי הוא מכיר את הבדיקה של נורות הרכב במידת הצורך היה שולח למטה הארצי במשטרת ישראל, ולא עשה כן מאחר וסבר שאין מקום לנסוע במקום ללא אורות קדמיים "ברגע שהגעת על מקום התאונה עניין של 4 דקות נסיעה מיסעור עד אחיהוד אי אפשר לנוסע ללא תאורה בחשיכה."

ג. עד תביעה מס' 3- מר פכרי גנאמה – הנהג המעורב

לדבריו, בשעה 8 בערב, נהג ברכב מכיוון סכנין לכיוון הים, במהירות של 70-80 קמ"ש.

באותה עת, הנאשם יצא מכיוון אחיהוד. לדבריו " לא הסתפקתי לעצור בכלל וסטיתי טיפה, נתתי לו מכה בגלגל הקדמי" העד המשיך וציין כי רופא שעבר במקום התאונה, כיבה את אורות הרכב שלא יהיה "איזה קצר או משהו".

בחקירתו הנגדית, ציין שהוא חושב שהנאשם לא עצר בכלל בהגעתו מהצומת. שדה הראייה של העד לקדימה היה בערך 200 מטר, ובפעם הראשונה שהבחין ברכבו של הנאשם היה בערך 10 -15מטר. הנהג המעורב שלל את טענתו של הנאשם כי הוא נסע ללא אורות "איך זה לנסוע בלי אורות, מה אני נהג חדש"

ד. עד תביעה מס' 4 – מר זבידאת שאדי

לדבריו, נסע הוא ועד תביעה מס' 3 מסכנין לכיוון הים, ובהגעתם לצומת אחיהוד עם הפנים לרמזור, רכב הנאשם יצא מהצומת בצורה פתאומית "אפילו לא נתן לנהג לעצור"

בחקירתו הנגדית, ציין שהבחין ברכב הנאשם ממרחק מאוד קצר, בערך של 10-20 מטר, הנהג ניסה לבלום, אולם פגע בו ואף סטה קצת לצד הקדמי של האוטו ע"מ לא לפגוע בדלת של רכב הנאשם "החבר שלי ניסה לבלום לא היה לו איפה ללכת ואף סטה קצת לצד הקדמי כדי לא לפגוע בדלת שלו. זה היה מאוד מאוד מהר"

העד המשיך וציין, כי מהירות נסיעתם הייתה 70- 80 קמ"ש, מצב האורות ברכב היה תקין "יש לנו חורשה ממשגב, אתה לא יכול לא לנסוע בלי אורות".

5. ראיות ההגנה:

הנאשם העיד בעצמו

הנאשם מסר גרסה במשטרה, ביום 3.05.2009 בו טען כי הרכב המעורב נסע ללא אורות כלל, ולא ראה אותו קודם לכן. מזג האוויר היה נאה, ראות טובה חשיכה. אין תאורה בכלל במקום.

בעדותו בבית המשפט מסר "זה היה ערב יום העצמאות. אני עברתי להתגורר באחיהוד. באותו ערב נסעתי לראות את הדירה החדשה. יצאתי בסביבות השעה 20.00 מאחיהוד וביקשתי לפנות שמאלה לכיוון קרית אתא. הגעתי לתמרור עצור. עברו מס' רכבים משמאל לימין, שיירה של רכבים. חיכיתי שיעברו. ברגע שהם עברו התחלתי לגלוש לכיוון הצומת ואז רכב שנסע ללא אורות פגע בי בכנף שמאל של הרכב שלי, סובב אותי טיפה. לאחר מכן פונינו לבית חולים.

מכיוון הגעתי, כיוון המושב יש עמודי תאורה. משמאלי הצומת חשוך לחלוטין. העובדה שאני נמצא באזור מואר ומסתכל למקום חשוך מקשה עליי לראות רכב שמגיע ללא אורות. לא יכולתי לראות את הנהג שפגע בי.

מאחר ולא הבנתי איך זה שלא ראיתי את הנהג השני התחלתי לעשות חישובים. ראשית הסתכלתי על חישוב שעשה הבוחן לפי סימני הבלימה. אני מהנדס במקצועי אז יש לי ידע בפיסיקה. הבוחן חישב על פי אורך סימני הבלימה גם לאחר הפגיעה את מהירות נסיעת הרכב הפוגע אלא שהחישוב תקף לגבי רכב שנסע, בלם בחוזקה, יצר סימני בלימה ונעצר בסוף התהליך . מה שקרה בפועל זה שהרכב בלם, תוך כדי כך פגע ברכב שלי, העביר לו אנרגיה, עשה סימני בלימה של 5.5 מ' ואז נעצר. בחישוב מהסוג הזה הולכים בדרך כלל מהסוף להתחלה. מהנקודה שהרכב נעצר וחוזרים אחורה בשלבים. זה מחולק מהשלב שהוא התחיל לבלום עד רגע הפגיעה, רגע הפגיעה כלומר מעבר האנרגיה לרכב שלי והמשך ההחלקה לאחר מעבר האנרגיה עד לעצירה מוחלטת. החישוב הראשון הוא עבור ה – 5.5 מ' האחרונים שמחשב את התאוטה של הרכב. 31.6 קמ"ש זה מהירות נסיעת הרכב לאחר הפגיעה בי. בשלב זה צריך לחשב את התנע שעבר הרכב שלי ובאמצעות חישוב זה מחשבים את המהירות שהייתה לפני רגע הפגיעה. הגעתי למסקנה שהוא נסע 72.16 קמ"ש ש לפני הפגיעה והמהירות לפני הבלימה הייתה 88 קמ"ש . אם היה מדובר במקדם חיכוך 0.8 ולא 0.7, אזי המהירות לפני הבלימה הייתה 94 קמ"ש . כמו כן, ערכתי חישוב לגבי פרק הזמן שלקח מרגע הבלימה ועד הפגיעה ויצא לי 1.12 שניות + זמן התגובה שאני הערכתי אותו בשנייה נוספת כך שסה"כ יצא לי 2.12 שניות כאשר הבוחן במהלך החקירה הנגדית העריך את זמן תגובה ביותר שניות.

מאחר והטענה שלי הייתה שהוא נסע ללא אורות, ביקשתי לבצע את הבדיקה כשהנהג נוסע ללא אורות. בשלב הראשון, לא ידעתי שאפשר לעשות את הבדיקה ורק לאחר שקיבלתי את כתב האישום ביררתי והבנתי שניתן לעשות. חיפשתי באינטרנט ומצאתי מצגת שערך אדם בשם אריק שטאופר. מבקש להציג את המצגת. מתקבלת ומסומנת נ/2. פניתי אליו , כתבתי לו שקראתי את המצגת שלו וביקשתי לדעת את אמינות הבדיקה והוא השיב לי בסופו של דבר שהוא סבור שמדובר במאה אחוז. הוא לא מכיר משהו חד משמעי לגבי מס' מדויק אבל הוא מניח שזה מאה אחוז. לא הסתפקתי בכך ופניתי למכון הישראלי לזיהוי פלילי ומנהל המכון השיב לי שמדובר בבדיקה אמינה ובעזרתה ניתן לקבוע אם מנורה מסוימת דלקה או שהייתה כבויה.

לדעתי, הרכב לא הוחזר לבעלים. אני לא יודע תוך כמה זמן אחרי התאונה ניתן לבצע את הבדיקה אבל אין ספק שכמו כל בדיקת זיהוי פלילי אחרת ככל שהבדיקה קרובה למועד קרות התאונה זה יותר טוב ויותר אמין."

בחקירתו הנגדית, הוא טען שקשה לראות רכב שמרחקו מעל ל 15-20 מטר במידה והוא ללא אורות, אבל רכב עם אורות ניתן לראות עד 200 מטר. לדבריו "גם לפי אופי התאונה אפשר לראות שרק התחלתי את הנסיעה שלי. בלילה רואים אורות ולא כוכבים. כשראיתי שאין אורות התחלתי לנסוע"

לשאלה אם התאורה בצומת פעלה, השיב שרק בצד הימני של הצומת יש תאורה, אולם מהצד השמאלי אין עמודי תאורה ויש חושך מוחלט.

לשאלה "הנקודה שלא היה לרכב השני אורות, מתי זה עלה לך בראש" השיב, באותו לילה של התאונה. ובאותם רגעים שלא הצליח לראות את רכבו של המעורב בתאונה, הבין שלא היה אורות, אחרת אין כל סיבה הגיונית לקרות התאונה.

6. דיון והכרעה

א. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות הבאות:

1. בתאריך 28.04.2009, בשעה 20:00 לערך, ארעה תאונת דרכים בצומת מושב אחיהוד, עם כביש 70 בין רכב מסוג אלפא מספר רישוי 5530310 אשר היה נהוג בידי הנאשם לבין רכב מסוג הונדה אשר נסע בכביש 70 והגיע משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם.

2. בצומת הנ"ל מוצב תמרור ב – 37 בכיוון נסיעתו של הנאשם, המורה כי על הנהג לעצור ולתת זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה שלפניו וכן קיים קו עצירה.

3. כתוצאה מהתאונה ארבעה אנשים נפגעו וכלי הרכב המעורבים בתאונה ניזוקו.

ב. מהירות נסיעת רכב ההונדה

לעניין זה, יש להעדיף את חישובי הנאשם על פני חישובי הבוחן.

מחישובי הנאשם, עולה כי מהירות הרכב המעורב לפני הבלימה הייתה 88 קמ"ש, 72 קמ"ש לפני הפגיעה ו 31 קמ"ש לאחר הפגיעה.

ג. האם הרכב המעורב נסע ללא אורות:

אני מאמין לנאשם, כי עובר לכניסתו לצומת, עצר את רכבו בקו העצירה.

הנאשם מסר בזירת התאונה לשוטרת סמ"ר דנה צרורציק , כי לא הבחין ברכב המעורב שהגיע מכיוון כללי יסעור, לכיוון כללי אחיהוד.

הנאשם מסר בהודעתו במשטרה כי הרכב המעורב נסע ללא אורות וחזר על דברים אלו גם במהלך עדותו בבית המשפט.

לאור טענתו של הנאשם, הבוחן בדק בגרר אחיהוד את הרכב המעורב וקבע כי פנס חזית שמאל פועל, ופנס ימני נשבר כתוצאה מהתאונה.

הבוחן הסביר במהלך עדותו בבית המשפט, שלא שלח את פנסי הרכב למעבדה כדי לבחון את טענת הנאשם, מאחר ולטענתו הרכב המעורב והנוסע שללו טענה זו, ולדעתו לא ניתן לנסוע בקטע הכביש בין יסעור לאחיהוד ללא אורות.

מטרת החקירה המשטרתית להגיע לחקר האמת ודברים אלו חזרו על עצמם בפסיקות השונות כאמור לעיל:

בע"פ 1584/04 אלמרין נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], ניתח כבוד השופט רון שפירא בהרחבה את הזכות החוקתית לחקירה הוגנת:

"לכל חשוד קמה זכות שטענותיו יחקרו כדבעי. זכות זו היא זכות חוקתית המהווה פועל יוצא של הזכות למשפט הוגן, שמטרתה להגן על כל אדם, לרבות חשוד, מפני פגיעה בכבודו, בחירותו וקניינו, כמשמעו בהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הימנעות מביצוע פעולות חקירה, ובמיוחד חקירת מעורבים ובדיקת גרסאותיהם מול ראיות אחרות, מהווה פגיעה בזכות הבסיסית למשפט הוגן ומערערת את אמינות גרסת המאשימה, כאשר לא נחקרת טענת חשוד ולא ניתן לסתור אותה בראיות מוצקות אחרות, עומדת בפני בית המשפט ההנחה כי קיימת אפשרות שתוצאות החקירה היו תומכות בגרסתו של החשוד".

דברים ברורים גם נכתבו בת"פ (ירושלים) 102/99 מדינת שיראל נ' אוסאמה סלאם, [פורסם בנבו] תק-מח 99(3), 104, עמ' 107 (סעיף 12 להכרעת הדין):

"הרשות החוקרת חייבת לבצע את כל הפעולות החקירה הנדרשות, זאת לא רק כחלק מחובתה לאחר עבריינים, להשיג כלפיהם ראיות מספיקות לשם העמדתם לדין ולהביא להרשעתם"

"חובתה למצות הליכי חקירה כראוי, מהווה גם חלק מזכות הנאשם למשפט תקין והוגן, כאמצעי במטרה הנעלה לחשיפת האמת."

בע"פ 4384/93 אילן מליקר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] תק-על 94(2), 1988 הובהרה המשמעות האופרטיבית הגלומה במחדלי חקירה. כך נאמר שם:

"יש נסיבות שבהן כרוכה אי עריכת בדיקה או אי רישום הודעה על ידי המשטרה, באובדן ראיה חשובה, ולעתים אף חיונית, הן לתביעה והן להגנה."

כאשר "חסרה" ראיה כאמור לתביעה- נזקף ה "מחדל חקירתי": לחובתה, שעה שנערך מאזן הראיות ונדונה השאלה האם הרימה התביעה את נטל ההוכחה המוטל עליה.

ואילו מקום שהעדרה של הראיה "חסר" להגנה, תוכל זו לבצע על זה "מחדל" כשיקול בדבר קיומה של ה "אפשרות" הנטענת על ידה, הכל בהתאם לנסיבות המיוחדות של העניין הנדון; וכמובן שלא תישמע בנסיבות כאלה מטעם התביעה הטענה כי חסרה הראיה הטובה ביותר, שהיא נושאת באחריות להיעדרה".

במקרה שלפנינו, מדובר בראיה שיכלה להשליך בצורה ברורה על הגנתו של הנאשם,

ומשחסרה ראיה קריטית זו, הרי יש לזקוף זאת לזכותו של הנאשם.

השאלה האם הרכב המעורב נסע עם אורות אם לאו, היא שאלה מהותית וקריטית לקביעת אחיות הנאשם בקרות התאונה.

אי עריכת הבדיקה של אורות הרכב המעורב במעבדה, פגעה זכות היסוד הבסיסית של הנאשם למשפט הוגן. ואשר על כן, מטעם זה בלבד ראוי היה לזכות את הנאשם מחמת הספק.

יודגש, כי עסקינן במחדל חקירתי היורד לשורשו של עניין כאמור לעיל ולפי כך, יש לזכות בתיק זה את הנאשם מחמת הספק.

לא ניתן לשלול את גרסת הנאשם לגבי נסיעת הרכב מעורב ללא אורות, מה גם, שבנקודה זו קיימת סתירה בין גרסת הנהג המעורב לבין הנוסע שנסע עמו. יובהר כי הנהג המעורב טען כי לאחר התאונה רופא שעבר במקום כיבה את האורות של רכבו על מנת שלא יהיה קצר, דבר שאין לו זכר בעדותו של הנוסע שנסע יחד עימו.

אשר על כן, בנסיבות העניין הנאשם זכאי ליהנות מן הספק, ואני מחליט לזכותו חמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בשולי הכרעת הדין, הנאשם עתר לחייב את המדינה בהוצאות במידה והוא יזוכה. לא מצאתי כי במקרה דנן, התקיימו התנאים המזכים את הנאשם בהוצאות בגין ההליך שנוהל נגדו בבית משפט זה. מה גם, שעסקינן בזיכוי מחמת הספק ולא בזיכוי מוחלט.

המזכירות תמציא העתק מהכרעת הדין לצדדים.

ניתנה היום, כב' בסיוון תשע"ב , 12 יוני 2012, בהעדר הצדדים