פרשת אייזנשטין: תאונת דרכים – אור אדום

בפסק הדין שניתן בפרשה זו בבית המשפט לתעבורה בירושלים (בו זוכה הנהגה מאחריות לגרימת תאונת דרכים עקב כניסה לצומת באור אדום), דן כב' השופט, ד"ר אברהם טננבוים, בנסיבות שעומדות בלב התרחשותם של תאונות בגין כניסה לצומת באור אדום, ועומד על הקושי האובייקטיבי הקיים לעיתים לקבוע על פי מבחני המשפט הפלילי, מי היה הנהג שבפועל אחראי להתרחשות התאונה. לא תמיד קיימות ראיות ממשיות (מצלמת רמזור או עד נייטרלי).

כב' השופט ד"ר טננבוים מציין בין השאר בפסק הדין מניסיון שצר על כס השיפוט במהלך השנים, וגם מהמחקרים הרבים אליהם נחשף, עולה כי אדם מן היישוב כמעט ואיננו עובר באור אדום בכוונה. תאונות שנגרמו עקב מעבר באור אדום נובעות משתי סיבות עיקריות. הראשונה והבולטת שבהן היא נהג שרואה אור ברמזור המתחלף מירוק לכתום והוא משתדל להספיק לעבור את הרמזור ברגע האחרון (מה שמכונה בלשון עממית " לגנוב את הרמזור"). אולם, לעיתים הוא איננו מצליח בכך ואזי עובר הוא כבר באור אדום (ברוב המקרים שנייה שתיים אח"כ). בדרך כלל אין "גניבת רמזור" זו גורמת לתאונה, אך לפעמים כן. במיוחד מסוכן הדבר כאשר אופנועים נמצאים בצומת שכן אלו יוצאים לדרכם מיד כאשר יש להם אור ירוק והם נראים פחות על ידי הרכבים האחרים.

אפשרות שנייה למעבר באור אדום, אם כי נדירה הרבה יותר, היא מקרים שבהם הנהג התבלבל בכיוון האור האדום. במקרים שיש לרכב שני רמזורים שאינם זהים תיתכן טעות. לדוגמא, קיים רמזור לנסיעה ישר ובאותו צומת רמזור לנסיעה שמאלה (או ימינה). אם רמזורים אלו אינם מסונכרנים יחדיו, ייתכן כי הנהג יתבלבל ביניהם ויוצא באור אדום כשהוא חושב (בטעות) כי האור לכיוונו הוא ירוק.

בית המשפט ממשיך ומציין כי היות ומדובר בעבירה שאיננה מכוונת, הרי כשיש תאונה בצומת מרומזרת טוענים כמעט תמיד כל המעורבים כי הם הם עברו באור ירוק, בעוד שהאחרים הם אלו שנהגו באור אדום. בשל כך מתעורר הקושי הגדול לדעת מיהו זה ואיזהוא שעבר באור אדום, כאשר אין לאמיתו של דבר כל פתרון קסם לשאלה. במקרים בהם אין עדים (או מצלמה בצומת) אזי סוגרת המשטרה את האירוע מחוסר ראיות כנגד כל המעורבים. אולם, בכל מקרה שישנו עד נייטרלי לאירוע (שהוא אינו אחד הנהגים המעורבים), סומכת בדרך כלל המדינה על עדותו. העד הניטרלי לעניינו הוא אדם שאין לו כל עניין בתוצאות המשפט, ואין לו כל קירבה למי מהמעורבים.

במקרה שנדון בפרשה זו, נהג נוסע הרכב הנאשם עם רעייתו, בעוד שנהג הרכב המעורב בתאונה הוא נהג מונית שהסיע נוסע. העד הניטרלי הוא הנוסע במונית.

בית המשפט לתעבורה הורה בסופו של יום על זיכויו של הנהג לא יוחסה האחריות לתאונה עקב כניסה לצומת באור אדום.

———————————————————————————————————————————————————————————————————————–

בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים

ת"ד 4861-11-11 מדינת ישראל נ' אייזנשטין

בפני שופט אברהם טננבוים

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

ישראל חיים אייזנשטין

הנאשם

הכרעת דין

הנאשם מר ישראל אייזנשטיין (להלן: "הנאשם") הואשם בעבירות שונות הקשורות לפקודת התעבורה ותקנותיה בנוגע לתאונת דרכים שאירעה ביום 24.7.2011 בצומת מרומזרת בינו לבין מר ברדויל מוחמד (להלן: "נהג המונית" או "המעורב").

לאחר היסוס רב, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק בכל העבירות שכנגדו. אציין אבל כי רוב הראיות הן נגדו, ולו היה מדובר במשפט אזרחי הייתי קובע כי הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו. אולם במשפט פלילי עסקינן והתעורר ספק סביר בלבי בנוגע לאשמתו ועל כן החלטתי לזכות מחמת הספק.

והכל מהסיבות שיפורטו.

תאונות אור אדום – השאלה שבמחלוקת מי הוא זה ואיזה הוא שעבר באור האדום?

מניסיון מותב זה במהלך השנים, וגם מהמחקרים הרבים שבנידון עולה כי אדם מן היישוב כמעט ואיננו עובר באור אדום בכוונה. תאונות שנגרמו עקב מעבר באור אדום נובעות משתי סיבות עיקריות. הראשונה והבולטת שבהן היא נהג שרואה אור ברמזור המתחלף מירוק לכתום והוא משתדל להספיק לעבור את הרמזור ברגע האחרון (מה שמכונה בלשון עממית " לגנוב את הרמזור"). אולם, לעיתים הוא איננו מצליח בכך ואזי עובר הוא כבר באור אדום (ברוב המקרים שנייה שתיים אח"כ). בדרך כלל אין "גניבת רמזור" זו גורמת לתאונה, אך לפעמים כן. במיוחד מסוכן הדבר כאשר אופנועים נמצאים בצומת שכן אלו יוצאים לדרכם מיד כאשר יש להם אור ירוק והם נראים פחות על ידי הרכבים האחרים.

אפשרות שנייה למעבר באור אדום, אם כי נדירה הרבה יותר, היא מקרים שבהם הנהג התבלבל בכיוון האור האדום. במקרים שיש לרכב שני רמזורים שאינם זהים תיתכן טעות. לדוגמא, קיים רמזור לנסיעה ישר ובאותו צומת רמזור לנסיעה שמאלה (או ימינה). אם רמזורים אלו אינם מסונכרנים יחדיו, ייתכן כי הנהג יתבלבל ביניהם ויוצא באור אדום כשהוא חושב (בטעות) כי האור לכיוונו הוא ירוק.

היות ומדובר בעבירה שאיננה מכוונת , הרי כשיש תאונה בצומת מרומזרת טוענים כמעט תמיד כל המעורבים כי הם הם עברו באור ירוק בעוד שהאחרים הם אלו שנהגו באור אדום.

ואז ניצבים אנו בפני השאלה העיקרית, מיהו זה ואיזהוא שעבר באור אדום? וכיצד נדע זאת אנחנו?

אין לאמיתו של דבר כל פתרון קסם לשאלה. אם אין אכן עדים (או מצלמה) אזי סוגרת המשטרה את האירוע מחוסר ראיות כנגד כל המעורבים. אולם, בכל מקרה שישנו עד אובייקטיבי סומכת בדרך כלל המדינה על עדותו. העד הניטרלי לעניינו הוא אדם שאין לו כל עניין בתוצאות המשפט, ואין לו כל קירבה למי מהמעורבים.

במקרה שבפנינו, נהג הנאשם עם אשתו ועוד שהמעורב בתאונה הוא נהג מונית שהסיע נוסע. העד הניטרלי הוא הנוסע במונית ופה התעוררה השאלה שבפנינו.

העד הניטרלי, הנוסע במונית – והשאלה שהתעוררה לגבי עדותו

העד שבפנינו הוא נוסע במונית המעורב שהתנגשה עם רכב הנאשם (להלן: "הנוסע" או "העד"). בראש ובראשונה העיד העד כי אין כל קשר בין הנוסע לבין נהג המונית, נהג המונית הוא תושב מזרח ירושלים העובד בירושלים באופן קובע, הנוסע הוא תושב נהרייה שהגיע לשכ' קרית מנחם על מנת לנחם אבלים (פרו' מיום 9.12.2012 עמ' 14-15). העד העיד בצורה ברורה כי היה בנסיעה וראה את הרמזור מולו כירוק ואז לפתע הופיע רכב המתלונן ואירעה התאונה.

לכאורה לפנינו עדות ברורה, אולם הנאשם טען בפניי כי עד זה ממש נשמע מאשים את נהג המונית בתאונה.

לחיזוק גרסתו, הביא הנאשם את הגב' זיס שהיא מחותנת עם הנאשם. (להלן "העדה").

העדה העידה כי ביום התאונה הייתה אמורה להיפגש עם הנאשם באולם חתונות שבו הייתה אמורה להיערך חתונת בתה עם בנו (בינתיים הנ"ל נישאו במזל טוב). לאחר שהנאשם ואשתו לא הופיעו היא ובעלה התקשרו למשפחתו והסתבר שקרתה תאונה. הם הגיעו לחדר המיון ושם שמעו את הנוסע מדבר בטלפון ומספר כי הגיע לנחם אבלים, לקח מונית וכי נהג המונית נסע מהר ובאדום וגרם לו לתאונה. עיינתי בחומר הראיות שבתיק, ומסתבר שבשום מקום לא אמר העד למאן דהוא, כי הגיע לקריית מנחם לנחם אבלים. פעם ראשונה שסיפר זאת הייתה בפניי בזמן עדותו ובעת זו הייתה העדה בחוץ. העדה גם העידה בהסכמה ישר אחריו ולפני הנאשם כך שאין כל ספק שלא יכלה לדעת על תוכן עדותו.

נשאלת השאלה מהיכן ידעה על כך שהעד הגיע מהצפון לנחם אבלים בקרית מנחם? לגבי היותו מהצפון הרי הדבר מופיע בחומר, אולם ניחום אבלים בקרית מנחם היא נקודה שהעדה לא יכלה לדעת אלא אם כן שמעה את הנוסע עצמו בבית החולים. ממילא אין סיבה שלא לקבל את טענתה כי כל ששמעה היה נכון וכי בבית החולים עצמו הנוסע האשים את נהג המונית.

עולה לכן תהייה לגבי עדותו של הנוסע במונית. הנוסע אומנם הכחיש בפניי כי אמר זאת בבית החולים ואין כפי שאמרנו כל סיבה שתסביר מדוע יעיד כנגד הנאשם. אולם, אי אפשר להתעלם מעדותה של העדה שכפי שהנראה בוודאי שמעה את הנוסע מספר דברים אלו או דומים בבית החולים.

בעניין זה, יש להוסיף כי אשת הנאשם שהייתה אתו באוטו מעידה אף היא כי עברו באור ירוק מלא. אומנם היא איננה עדה אובייקטיבית ו"אשתו כגופו" אך בכל זאת אי אפשר להתעלם לגמרי מעדותה.

תוכנית הרמזורים שבפנינו

תוכנית הרמזורים שבפנינו הוגשה ואי אפשר לגמרי ממנה. מתוכנית הרמזורים (ת/7), עולה כי אין מצב שבו אחד מהמעורבים "גנב את הרמזור" לפני האחר, ואין קשר בין המופעים. אפשר לנסות ולהתפלפל ולטעון כי הנאשם טעה בין המופע המסומן 2 וסבר בטעות שהוא שלו ולא המופע המסומן 3. במילים פשוטות, הוא התבלבל ברמזורים שכן מדובר בצומת לא פשוטה וראה את הרמזור ישר כאילו זה מראה שמאלה. אציין אבל כי מדובר ברמזור שאיננו בדיוק במקום אלא במרחק לא קטן מלפנים, וכמובן, הנאשם מכחיש זאת נמרצות וטוען כי מכיר את הצומת היטב.

מאידך, הנאשם הביא חוות דעת מומחה לפיה ישנו כשל ברמזור הצומת. הכשל הוא כי שנוסע בכיוון הנאשם איננו מספיק לסיים את הצומת במועד. דהיינו, לפני שהנאשם יוצא מהצומת כבר מתחלף האור לירוק לכיוון שממנו הגיע המתלונן.

אם הייתי צריך להחליט בין הגרסאות, הרי נראית יותר הטענה כי הנאשם התבלבל. אולם, גם זאת ברמת ההוכחה של רוב ומיעוט ולא ברמת ההוכחה שמעבר לספק סביר.

סוף דבר

לסיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהופעתם בפניי, הרי דעתי נוטה לקבוע כי הראיות נוגדות יותר על כך שהנאשם עבר באור אדום מאשר אחרת. אולם, ראיות אלה אינן מספיקות לצורך הדרוש להרשעת נאשם, ונשאר ספק בליבי שמא אכן הנאשם לא עבר באור אדום, והטעות איננה שלו.

אשר לכן, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

הדיון שנקבע להכרעת דין ביום 10.1.2013 בשעה 10:00 בטל בזאת.

המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לצדדים ותודיע לסניגור עליה טלפונית.

אברהם טננבוים

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתנה בלשכתי היום, י"ז טבת תשע"ג , 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים ובהסכמתם.

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה.