נהג רכב זוכה משורה של עבירות שיוחסו לו בעקבות מעורבות לכאורה בתאונת דרכים עם רוכב אופניים שחצה את הכביש במעבר חצייה; בעקבות מעצרו, נבדק במכשיר הינשוף למציאת אלכוהול, וכתוצאה מבדיקה זו הואשם אף ב"נהיגה בשכרות", לאחר שתוצאת הבדיקה הצביעה על כמות גבוהה משמעותית מן המותר על פי חוק.
מתוקף כל האמור בכתב האישום נטען נגדו כי "נהג בקלות ראש", היות ולא הבחין במועד ברוכב האופניים ופגע בו, וכי כתוצאה מכך נחבל רוכב האופננים; עוד נטען כי הנאשם שהיה לכאורה מעורב בתאונה שבה נחבל אדם, ולא הגיש הוא עזרה לנפגע, לא מסר פרטים ועזב את מקום התאונה ולא דיווח למשטרה. עוד נטען כי בעת הנהיגה האמורה גם היה הנאשם שיכור ברמה של 870 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף וכי גם נהג ללא ביטוח.
בית המשפט, לאחר שמיעת הראיות הורה על זיכויו של הנאשם, וזאת על רקע העובדה שאשמתו לא הוכחה ברמה הנדרשת בפלילים. 

בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו
30 ספטמבר 2013
ת"ד 12270-09 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' נגר

בפני כב' השופט עופר נהרי

בעניין:
המאשימה:
מדינת ישראל

נגד

הנאשם: אברהם נגר
ע"י ב"כ עו"ד עמרני

הכרעת דין

הנאשם מזוכה ,מחמת הספק, מן אשר יוחס לו בכתב האישום.

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי בתאריך 28.6.08 בשעה 3:40 לפנות בוקר נהג הנאשם ברכב מתוצרת מיצובישי מספר רישוי 30-102-02 ברח' לה גארדיה בת"א וביצע עפ"י הטענה פניה ימינה עם רכבו לדרך משה דיין וכי באותה עת חצה את הכביש במעבר חציה להולכי רגל, רוכב אופניים הרכוב על אופניו בחסות אור ירוק להולכי רגל ברמזור בצומת הנ"ל, וכי, עפ"י הטענה, נהג הנאשם באותה עת בקלות ראש, לא שם לב לדרך, לא הבחין במועד ברוכב האופניים ופגע בו וכי כתוצאה מכך נחבל רוכב האופניים כמתואר בסעיף 4 לעובדות כתב האישום.
עוד נטען כי על אף שהנאשם היה מעורב בתאונה שבה נחבל אדם, לא הגיש הוא עזרה לנפגע, לא מסר פרטים ועזב את מקום התאונה ולא דיווח למשטרה.
בהמשכו של פרק העובדות אשר בכתב האישום נטען כי בעת הנהיגה האמורה גם היה הנאשם שיכור ברמה של 870 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף וכי גם נהג ללא ביטוח.

הנאשם, באמצעות עורך דינו הקודם כפר בנהיגה במקום ובזמן, והתיק נקבע להוכחות.

לאחר ישיבת הוכחות שבה נשמעו שניים מעדי התביעה , הודיעו אז הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון בתיק ובמסגרתו תוקן כתב האישום, הנאשם הורשע בנוכחותו עפ"י הודאתו, והתיק נדחה אז לבקשת ההגנה לפרק זמן ארוך לטיעונים לעונש.

במועד שנועד לטיעונים לעונש ביקש בא כוחו הקודם של הנאשם להשתחרר מן הייצוג, ביקש הנאשם כי עו"ד אחר ייצגו (עורך דינו הנוכחי) וביקשה ההגנה לחזור בה מההודאה ומההסדר אגב כך שסניגורו החדש של הנאשם מציין כי הוא ער לכך שזהו תיק שהחל את דרכו בבית המשפט עוד בשנת 2009 אך ביקש לבטל את הכרעת הדין המרשיעה שניתנה עפ"י ההודאה ולבטל את מועד הטיעונים לעונש שנקבע, ולקבוע את התיק להוכחות.

לציין כי מיום 2.4.12 עת הורשע הנאשם בנוכחותו ועפ"י הודאתו לאחר חזרתו מהכפירה, ועד יום 11.9.12 עת הודיעה ההגנה (בפתחו של מועד הטיעונים לעונש שנדחה ונקבע כבקשתה) חלפו למעלה מ-5 חודשים (בתיק שכזכור החל דרכו עוד בשנת 2009).

נעתרתי אז לבקשתה הנ"ל של ההגנה אך סברתי כי לנוכח הטרחה ולנוכח חלוף הזמן, ראוי כי הדבר יעשה בכפוף להוצאות צנועות, וכך נעשה.

בנסיבות אלה, כתב האישום, שתוקן בזמנו במסגרת ההסדר, הוחזר למקור כבקשת התביעה, הכרעת הדין בוטלה, נקבע מועד הוכחות נוסף וזומנו העדים הנותרים.

בסופו של יום העידו מטעם התביעה בתיק זה העדים הבאים:

הגב' קטיה בבי (ע.ת.1) אשר בעת הרלונטית היתה שוטרת סיור, ואשר במסגרת עדותה הוגשו דו"ח פעולה ודו"ח מעצר (סומנו ת/1, ת/2).

מר ליאוניד סטרקוב (ע.ת.2), שהינו רוכב האופניים המעורב, ואשר במסגרת עדותו הוגשו לבקשת ההגנה שתי הודעות שמסר במשטרה – האחת בפני שוטרת הגב' תמי ינקו (ההודעה סומנה נ/2) והשניה בפני הבוחן המשטרתי מר אלי צמח (סומנה נ/3).
במהלך עדותו של ע.ת.2 ביקשה ההגנה להגיש גם שאילתא מרשות הרישוי אודות פרטי רכב ובעליו של רכב מס' רישוי 36-102-02 (הוגשה וסומנה נ/1).

עוד העיד מטעם התביעה בוחן התנועה המשטרתי מר אלי צמח (ע.ת.3) אשר במסגרת עדותו הוגשו הודעת נאשם, טופס מאפיינים, זכרון דברים, פלטי בדיקת ינשוף, דו"ח הפעלת ינשוף, תעודות תקינות בלון, סקיצה ותכנית זמנים של הרמזורים בצומת המדובר. (סומנו ת/3 עד ת/12).

העידה גם השוטרת המתנדבת הגב' מגי פרץ (ע.ת.4) אשר במסגרת עדותה הוגש דו"ח פעולה שערכה (סומן ת/13).

והעיד גם השוטר המתנדב מר משה כהן (ע.ת.5) אשר במסגרת עדותו הוגש מזכר שערך (סומן ת/14).

מטעם התביעה הוגשו בהסכמה גם המסמכים הרפואיים ע"ש רוכב האופניים (ת/15) ותע"צ תקינות מכשיר הינשוף ומסמכים נילווים (סומנו ת/16).

מטעם ההגנה העיד הנאשם (ע.ה.1).
חבריו של הנאשם, אשר עפ"י הנטען ע"י הנאשם הוא בילה עימם בבר בנמל ת"א בליל האירוע ושתה שם בעיתוי מסויים לדבריו רק בירה אחת ועוד קצת מבקבוק נוסף טרם נהג הביתה לבית הוריו, לא הובאו ע"י ההגנה ליתן עדות.
גם הוריו של הנאשם אשר עפ"י הנטען ע"י הנאשם הוא הגיע לביתם בעיתוי מסוים ושם שתה לטענתו (כביטויה בעדותו בבית המשפט) כמה כוסות עראק, לא הובאו ע"י ההגנה לעדות.

הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

מסקנתי בעקבות מתן הדעת לראיות ולעדויות שבאו בפני הינה שנותר ספק סביר הימנו ראוי שהנאשם במשפט פלילי זה יהנה ולפיכך יזוכה.
מצאתי כי הספק מתקיים הן בקשר עם זיהוי הרכב בהיבט של האירוע התאונתי והן בקשר לטענה כי במועד של נהיגה מצד הנאשם (להבדיל מכל מועד אחר) היה הנאשם שיכור.

ולהן נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין המזכה:

בכתב האישום נטען כי בעת האירוע התאונתי נהג הנאשם ברכב שמספרו 30-102-02.
עיון בעדותו של רוכב האופניים (אשר אגב בחר לרכב על אופניים במעבר חציה שנועד להולכי רגל ואולי הפתיע בכך את הנהג שפגע בו אם כי אינני יודע או קובע זאת) מלמד כי רכב מספר 30-102-02 הוא לא הרכב שפגע בו. (ראה נא את עדותו של רוכב האופניים הן בשורות 8-9 והן בשורה 25 לעמוד 4 לפרוטוקול הדיונים).

מהודעתו נ/2 של רוכב האופניים (שנגבתה ע"י שוטרת בשם תמי ינקו אשר שמה לא נזכר ברשימת עדי התביעה ואשר את ההודעה שגבתה הגישה ההגנה בתיק זה) עולה כי לדבריו הרכב שפגע בו היה בעל מספר רישוי 36-102-02.

סניגורו הקודם של הנאשם, אשר הגיש בזמנו את נ/2, הגיש גם את נ/1 שהוא טופס השאילתא ממשרד הרישוי, ומהמסמך נ/1 עולה כי רכב שמספרו 36-102-02 אכן קיים והוא מתוצרת מיצובישי לנסר ואף בצבע כחול.
סניגורו הנוכחי של הנאשם הצביע, ובצדק, על כך שבעליו של אותו רכב שמספרו 36-102-02 לא זומן כלל לחקירה.

זאת ועוד, רוכב האופניים ציין בעדותו בבית המשפט כי אמר לשוטר כי יכול להיות שיש לו (לרוכב האופניים) טעות במספר הרכב וזאת בספרה האחרונה של המספר.
בהקשר זה יושם נא אגב לב כי ההבדל בין המספר 30-102-02 למספר 36-102-02 אף ממילא, ומעבר לכך, איננו הבדל בספרה האחרונה.

בצדק הזכיר סניגורו של הנאשם בסיכומיו רחבי היריעה כי במשפט פלילי נדרשת הוכחה שמעבר לספק סביר.

די בכל אשר פורט לעיל, אף מבלי להזכיר נושא של צבע הרכב (כחול או ירוק) ומבלי להזכיר את דבר הרישום ע"י הנפגע בפלאפון בעודו שוכב על הכביש בעקבות הפגיעה ודבר התרחקות הרכב הפוגע לדבריו כעבור כשניה, כדי לקבוע לענין התאונה שמתקיים ספק סביר בזיהוי הרכב הפוגע.

אין מחלוקת כי הנהג עצמו – מבחינת מראהו – לא זוהה ע"י הנפגע.

הנה כי כן, אין לקשור, ברמה הנדרשת בפלילים, בין הנאשם לבין הפגיעה ברוכב האופניים, ואין די בראיות הנסיבתיות שמנתה התביעה בסיכומיה כדי לרפא או למלא את מקום הספקות בנושא האישום לענין המעורבות הנטענת בתאונה.

אף אעיר בשולי הדברים כי צודק הסניגור בביקורתו לפיה על המסמך נ/2 (הודעתו של רוכב האופניים מיום 29.6.08 שנגבתה ע"י שוטרת בשם תמי ינקו) היה למצוא את מקומו כראיה המוגשת לבית המשפט ע"י התביעה.

עד כאן אם כך נימוקי זיכויו של הנאשם מחמת הספק מן העבירות הקשורות במעורבות בתאונת הדרכים בה עסקינן.
לא נעלם מעיני כי הנאשם, כך מסתבר, עשה דרכו כשהוא נוהג ברכב מתוצרת מיצובישי בעל מספר דומה עד מאד, במסלול הכולל את מקום התאונה ובעיתוי כללי של קרות התאונה, אך בכל אלה אין כאמור די כדי הרשעה בפלילים שכן,כידוע, אין די בהליך שבפני במאזן הסתברויות אלא יש צורך בהוכחה ברמה שמעבר לספק סביר.

וכעת תנומק ההחלטה לענין זיכוי הנאשם מחמת הספק גם מן העבירה של נהיגה בשכרות.

אין מחלוקת כי בעת שהנאשם נבדק במכשיר הינשוף היה הוא שיכור.
ההגנה לא חלקה על כך.
נשאלת עם זאת כמובן השאלה האם גם בעת הנהיגה שבוצעה ע"י הנאשם טרם נלקח מביתו אל תחנת המשטרה, היה הוא גם אז שיכור.

ובמילים אחרות: השאלה היא האם ניתן לשלול כי בעת שללא ספק לא היה הנאשם תחת השגחה במהלך כ-40 דקות מרגע שעוכב לראשונה נוהג ויוחסה לו (במיקום אחר) עבירת אור אדום, לא הספיק הנאשם (כגירסתו בבית המשפט), אכן לשתות עראק בביתו ומכאן ששכרותו ,וברמה של 870 מ"ג, לא באה אלא לאחר שתיית העראק, וכי עת נהג זמן ניכר לפני כן, לא היה כלל שיכור.
לא מצאתי בנסיבות של אירוע זה כי ניתן לשלול זאת.

עולה כי כי במהלך של כ-40 דקות מרגע הנהיגה אשר לגביה מיוחסת העבירה, ועד למועד לקיחתו של הנאשם לתחנת המשטרה לבדיקה (הבדיקה בוצעה,עפ"י פלטי הינשוף, אך בשעה 5:24) לא היו כלל שוטרים עם הנאשם והוא שהה למעשה בביתו.

אכן, הנאשם לא ציין דבר בהודעתו (ת/3) במשטרה על כי שתה אלכוהול בביתו, וזאת על אף שידע בהחלט להיות צלול מספיק כדי למסור לשוטר בהודעה ת/3 הנ"ל פרטים מפורטים למדי אודות מהלכיו ומעשיו באותו לילה.
ואכן, אף אין למצוא בחקירה הנגדית הממושכת שניהל הסניגור אל מול גובה ההודעה ת/3 (הבוחן המשטרתי מר צמח) כי הסניגור שאל אותו על דרך גביית ההודעה ונסיבותיה.
ואכן, בנסיבות אלה יש לתהות מדוע מצאה גירסת הנאשם לפיה שתה עראק בביתו את ביטויה רק בבית המשפט שהרי מדובר בענין מהותי, וגם עולה מהפתיח של ההודעה ת/3 כי הנאשם הוזהר כי הוא חשוד גם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

אלא שלמרות כל אלה, ובהינתן אכן שהנאשם סירב לחתום על ת/3, ושממילא אך טבעי וברור הוא שעל התביעה היה הנטל לקשור כמובן בין עיתוי הנהיגה לעיתוי הבדיקה במובן זה שיהא המעורב תחת השגחה, אזי, אף כך, מתקיים ספק שהימנו יש לאפשר לנאשם להנות .

התובע הצביע בסיכומיו על כך שהנאשם עצמו ציין בעדותו בפני בית המשפט את המשפט הבא:
"נסעתי מהנמל הביתה. יצאתי לכיוון איילון דרך השלום לקחתי שמאלה למשה דיין. אני הייתי בערפול חושים". (עמ' 27 שורות 4-5 לפרוטוקול).(ההדגשה אינה במקור).

הסניגור, אשר אגב ביקש בהקשרים אחרים תיקון הפרוטוקול, לא ביקש את תיקונו של הפרוטוקול בהקשר זה וגם לא חקר בקשר לאמירה זו בחקירה חוזרת.
נותרתי אם כך לכאורה עם אמירה של הנאשם לפיה מעיד הוא על עצמו לכאורה כי בעת הנסיעה היה בערפול חושים לדבריו שלו.

רק בסיכומים שהוגשו ביקש הסניגור לשייך אמירה זו לא לשלב הנהיגה של הנאשם אלא לשלב גביית הודעתו של הנאשם לאחר שנלקח מביתו – שם כאמור, עפ"י גירסתו בבית המשפט, שתה עראק.

גם בהקשר זה יינתן לנאשם להנות מהספק וזאת במובן זה שלא על אמירה בודדת זו אוכל להשתית הרשעה בנהיגה בשכרות בהעדר ממצא וודאי הנכון לעת הנהיגה ובהעדר היבטים ראייתיים נוספים הקשורים להתנהלות והתנהגות בעיתוי הרלוונטי לנהיגה.

כאמור, הן בהקשר טענת המעורבות בתאונה והן בהקשר טענת הנהיגה בשכרות, מצאתי לנקוט זהירות יתרה כמתבקש בהליך פלילי ומצאתי כאמור לפיכך כי דין הוא שהנאשם יזוכה מחמת הספק.

בשולי הכרעת הדין אעיר כי מצאתי בסיכומי ההגנה מתקפה חריפה ביותר מפיה של ההגנה על אנשי המשטרה ועל התביעה המשטרתית ולפיה, כביכול, חטאו במעשים מכוונים. בכל הכבוד, אביע בזהירות ובצניעות את עמדתי כי לא כך היתה התרשמותי וכי לכל היותר ניתן לזקוף לחובתם טעות.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשע"ד , 30 ספטמבר 2013, במעמד הצדדים

Categoryפסקי דין
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support