כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לתמרור "תן זכות קדימה" (תמרור 301, ב-36) לרכב אחר הנכנס לצומת – עבירה בניגוד לתקנה 64(ג) ביחד עם תקנה 22(א) לתקנות התעבורה. הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי הוא פנה לרחוב אילת ונתן להולך רגל לחצות ואח"כ השתלב בתנועה.
בית המשפט זיכה את הנאשם לאחר שהתגלה ספק שמא השוטר טעה בניתוח הסיטואציה, בתום לב כמובן. הספק שהתעורר הינו שמא ההאטה של המונית נבעה מהעובדה שהתקרבה למפרץ הנועד לתחבורה ציבורית ולא בגלל מעשיו של הנאשם.

בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו
18 פברואר 2013
תת"ע 1060-12-12 מדינת ישראל נ' גומל

בפני כב' השופט רועי פרי
המאשימה: מדינת ישראל
נגד
הנאשם: יוסי גומל

הכרעת דין
הנאשם זכאי מחמת הספק.
פתח דבר

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לתמרור "תן זכות קדימה" (תמרור 301, ב- 36) לרכב אחר הנכנס לצומת – עבירה בניגוד לתקנה 64(ג) ביחד עם תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.
2. ביום 6.1.13 כפר הנאשם במיוחס לו וטען כי: "פניתי לרחוב אילת, נתתי להולך רגל לחצות והשתלבתי בתנועה", לפיכך התיק נקבע להוכחות ליום 3.2.13.
הנקודות שאינן שנויות במחלוקת
3. ביום 22.10.12, שעה 13:53 נהג הנאשם ברכב מסוג יונדאי ופנה ימינה מרחוב אילת לרחוב קויפמן ביפו, ממזרח לצפון. בכיוון נסיעתו של הנאשם מוצב תמרור מספר 301 (תן זכות קדימה) עם קו עצירה תקין וגלוי לעין. לאחר קו העצירה מצוי מעבר חציה להולכי רגל.
הנאשם בהגיעו לפניה האט את רכבו. השוטר (ע"ת 1, רושם הדו"ח) עמד בסופו של מפרץ הנועד לאוטובוסים, ברחוב קויפמן, כ- 50 מטרים מהפניה. השוטר לא התמקד במעבר החצייה.
הנקודות השנויות במחלוקת
4. אליבא דתביעה הנאשם לא נתן זכות קדימה לתנועה המגיעה מדרום לצפון בצומת (משד' ירושלים לרחוב קויפמן) כפי שמורה לו התמרור שבכיוונו, ובכלל זה למונית שנאלצה להאט עד כדי כמעט עצירה. מאידך גיסא הנאשם טוען כי עצר בקו העצירה שלצד התמרור ואפשר להולך רגל לחצות במעבר החצייה, בהמשך התקדם לאט לכיוון ההשתלבות של הכביש והשתלב ימינה לרחוב קויפמן בזהירות לנתיב.
פרשת התביעה

5. מטעם התביעה העיד השוטר רס"מ כרמי עובדיה שערך את הדו"ח (ת/1) והסקיצה (ת/2). העד הסביר אודות הסקיצה שערך.
"הנאשם הגיע מרחוב אילת ופנה ממזרח צפונה, דהיינו ימינה לרחוב קויפמן כאשר בכיוון נסיעתו נמצא תמרור 301, תן זכות קדימה, תקין וגלוי לעין עם קו עצירה. הוא פנה ברצף ימינה…ממקום עמידתי הבחנתי בנאשם כששדה הראייה שלי היה גלוי ופתוח, הבחנתי בו עת שנסע ברחוב אילת ופונה ימינה לרחוב קויפמן, הוא האט בפנייה ולא עצר והמשיך ברצף לנתיב הימני וזאת כאשר הוא חוסם רכב שהגיע מדרום לצפון משד' ירושלים לכיוון רחוב קויפמן בנסיעה רצופה. המדובר ברכב מסוג מונית שאני סימנתי ב- X על פני ת/2…הנאשם כאמור חסם את נתיבה של המונית שהגיעה מדרום לצפון המונית האטה עד כדי עצירה מוחלטת והנאשם המשיך להתקדם ברצף והוריתי לו לעצור תוך כדי אני מצביע לו על המונית שחסם" – ע' 2, ש' 16-31 (ההדגשות אינן במקור, ר.פ).
6. בדברי הנהג בדו"ח (ת/1) נרשם ע"י השוטר כי: "תבדוק אותי במסוף. אין לי עבירות הרבה זמן, אני עצרתי ונתתי להולכי רגל לעבור. הרכב היה רחוק ממני. אני רוצה את הפרטים שלך. תתחשב בי, תן לי דו"ח אזהרה, אני נכה, אני רוצה שתרשום שאני לא מודה באשמה. אני חושב שלא היה צורך לתת זכות קדימה. מסרב לחתום".
השוטר המשיך ורשם כי הנהג הכחיש באופן גורף ואף התלהם וניסה לשכנעו שלא לרשום דו"ח.
"היה לבדו ברכב. נרשם זימון לשימוע ומצורף סקיצה. מזג אוויר נאה, ראות טובה, תנועה דלילה".
7. עד התביעה אישר שלא התמקד במעבר החצייה ולא זכור לו אם היו אם לאו הולכי רגל במקום. השוטר הסביר, לשיטתו, שמתן זכות קדימה בא לידי ביטוי בשלושה מצבים: אם המונית מאטה באופן ממשי ונגרם סיכון, או שהמונית נעצרת לגמרי, או שהמונית סוטה מכיוון נסיעתה. במקרה זה המונית האטה עד כמעט לעצירה מוחלטת. אם המונית הייתה ממשיכה באותה מהירות נסיעה, הייתה נגרמת תאונה – ע' 3, ש' 8-11.
8. בחקירה הנגדית של השוטר הציג הנאשם תמונות שצילם במקום האירוע (נ/1). הנאשם טען כי מהתמונות עולה שעסקינן בנתיב משתלב, דהיינו בפניה מרחוב אילת לקויפמן ישנו נתיב משתלב. השוטר הכחיש האמור והשיב כי אין במקום נתיב משתלב. הנאשם אף הטיח בשוטר את הסתירה שעלתה מדבריו בחקירתו הראשית, שפעם אמר כי הנאשם נכנס לפניה בנסיעה רצופה ופעם ציין כי האט. על כך השיב השוטר: "אני אומר שהוא האט ונכנס באופן רצוף זה לא סותר אחד את השני. אין סתירה בדברי" – ע' 4, ש' 31.
9. הנאשם הטיח בחקירתו הנגדית של השוטר כיצד זה השוטר לא ראה שנתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר החצייה, דהיינו עצר, והשוטר השיב: "אני אומר שלא עצרת אלא האטת ופנית ברצף לרחוב קויפמן" – ע' 5, ש' 26.
בהמשך, טען הנאשם, כי כנהג מונית לשעבר, לא ראה שנהג מונית שמישהו הנכנס לנתיבו אינו צופר או בולם תוך חריקת בלמים, והשוטר השיב כי הדבר אינו מחייב.
"מה שראיתי ביום האירוע ראיתי שהמונית נאלצה להאט…אני לא יכול להבחין בעין שלי ממקום עמידתי האטה של רכב המאט 5 או 10 קמ"ש, אני מניח שהוא האט מירידה של מהירות מסוימת מ- 20 קמ"ש ומטה" – ע' 6, ש' 1-4.
פרשת ההגנה

10. הנאשם העיד להגנתו.
הנאשם אישר שפנה ביום האירוע מרחוב אילת לקויפמן. אישר קיומו של תמרור מתן זכות קדימה שבמקום עם קו העצירה שלאחריו מצוי מעבר חצייה. הנאשם הסביר כי עצר בקו העצירה ואִפשר להולך רגל לעבור במעבר. התקדמתי לאט לכיוון ההשתלבות של הכביש והשתלבתי ימינה בזהירות לנתיב. השוטר עצר אותי בסוף המפרץ של האוטובוס ברחוב קויפמן. לטענת הנאשם השוטר אמר לו שביצע עבירת תנועה ועליו לקבל קנס. ששאל הנאשם איזו עבירה עבר, השיב לו השוטר: "מה אני אעשה איתך" והלך לטפל באופנוען שהיה לידו. בהמשך נטל השוטר את רישיונו של הנאשם ואמר לו: "נתראה בבית משפט".
11. הנאשם הוסיף וטען כי השוטר ביקשו שיצא מהרכב, אולם הנאשם הסביר לו כי הדבר קשה לו שכן הינו נכה. לטענת הנאשם השוטר השליך את הדו"ח לתוך חלון רכבו ואמר לו שאת רישיונו יקבל מחר מהקצין.
הנאשם נסע מהמקום לקצין האחראי בו ביום. בהמשך קיבל הנאשם בחזרה את הרישיון לידיו. הנאשם ציין כי הינו נכה 60% בעל תו נכה, שאינו עובד מזה 3 שנים, מתפרנס מקצבה "ומזה 7 שנים שאין לי כל עבירת תנועה ומתוכם 4.5 שנים הייתי נהג מונית" –
ע' 7, ש' 9-10.
12. בחקירתו הנגדית של הנאשם , לאור דבריו בראשית, הוטח בנאשם, ע"י התובעת, כי לחובתו שתי עבירות תנועה מהשנים האחרונות. לכך השיב הנאשם: "שתי העבירות הן עבירות חנייה וזה לא בוצע על ידי אלא על ידי נהג שהיה משכיר את המונית" – ע' 7, ש' 16-17.
13. התובעת הגישה במהלך חקירתו הנגדית של הנאשם את גיליון השימוע שנערך לנאשם, ביום האירוע, במהלכו הוחזר לו רישיונו מטעמים הומניטאריים (ת/3), ולא בשל אי ביצוע עבירה.
14. באשר לקיומה של המונית, ציין הנאשם בחקירתו כי לא הבחין במונית, "השוטר אומר" ומנגד צייר על גבי הסקיצה (ת/2) את המונית (בעיגול כחול) וטען כי את המונית ראה בצומת – ע' 8, ש' 31, ע' 9, ש' 4.
דיון והכרעה

15. תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה קובעת בזו הלשון:
"נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצג תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחד המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר".
תמרור 301 קובע – "תן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה".
16. אין מחלוקת בין הצדדים שהנאשם ביצע את הפניה ימינה, ממזרח לצפון, מרחוב אילת לרחוב קויפמן, שבכיוון נסיעתו מוצב תמרור 301.
17. אין ספק שבנסיבות אלה היה על הנאשם להאט נסיעתו ואף לעצור במידת הצורך על מנת לאפשר לתנועה המגיעה מהדרך החוצה לעבור – שכן זכות הקדימה הינה שלה. השאלה המתעוררת היא מהי אותה "מידת הצורך" ברזולוציה שבמקרה שלפני.
18. השוטר העיד בפני, תוך שהסביר את הסקיצה שערך, כי הנאשם אומנם הגיע בהאטה לפניה, אולם לא נתן זכות קדימה למונית שנסעה משד' ירושלים לרחוב קויפמן, וכתוצאה מכך המונית נאלצה להאט עד כדי עצירה.
19. הנאשם מאידך גיסא עמד על כך שאִפשר להולך רגל לחצות במעבר החצייה, ועל כן עצר בקו העצירה וטען כי הרכב היה רחוק ממנו (ראו דברי הנהג בת/1).
הנאשם הוסיף בבית המשפט כי המדובר בנתיב השתלבות ואף הציג תמונות (נ/1). לא מצאתי כל ביסוס לטענה זו של הנאשם. אין במקום כל תמרור שמורה כך וכן עפ"י השוטר אין במקום נתיב השתלבות .
20. יחד עם זאת, קושי מצאתי בדברי השוטר שלא התמקד במעבר החצייה שנמצא על גבי הפניה ברחוב אילת, שכן מעבר חציה זה מצוי אחרי קו העצירה – ע' 3, ש' 3-4, בו בעת שמציין הוא שראה את נסיעת הנאשם עוד בהיותו ברחוב אילת – ע' 2, ש' 24.
21. נקודת הכובד בתיק זה הינה המונית שהגיעה לצומת משד' ירושלים לרחוב קויפמן. אין ספק שלמונית זו היתה זכות קדימה בצומת.
עולה השאלה היכן היתה ממוקמת המונית ביחס לפניה שביצע הנאשם ומדוע זו האטה.
אליבא דשוטר – כרכב ראשון לפני הנאשם (ת/2), אליבא דנאשם בדבריו שבאחרית הדו"ח (ת/1) מציין הוא "הרכב היה רחוק ממני", הנאשם אף נאות לצייר את המונית בעיגול כחול על פני ת/ 2 – ע' 8, ש' 31.
לא נעלם מנגד עיני שהנאשם מחד גיסא מדגיש כי לא הבחין במונית: "לא הבחנתי בה. השוטר אומר" – ע' 9, ש' 2, ומאידך גיסא מצייר לבקשת התובעת את מיקומה על פני ת/2.
22. לא נעלמו מנגד עיני דבריו של הנאשם שבשבע השנים האחרונות לא ביצע עבירת תנועה, למול הנתונים שהטיחה בו התובעת המלומדת. הנאשם אומנם לא הכחיש שתי העבירות, אך טען שעסקינן בעבירות חניה שעבר נהג אחר שעבד על המונית שלו.
23. יחד עם זאת, מתעורר בליבי ספק בתיק זה. שמא השוטר טעה בניתוח הסיטואציה, בתום לב כמובן.
אדגיש כבר עתה כי התרשמתי משוטר, שהותיר בי רושם חיובי, שלא העצים או הוסיף פרטים שאינם לעניין.
עדיין הספק שהתעורר בליבי הינו שמא ההאטה של המונית נבעה מהעובדה שהתקרבה למפרץ הנועד לתחבורה ציבורית ולא בגלל מעשיו של הנאשם.
ברי המה שלעיתים נהגי מוניות מאיטים בסמוך לתחנות אוטובוס או מפרצים שנועדו לתחבורה ציבורית, על מנת לתור אחר נוסעים או להוריד נוסעים שבמונית.
בהחלט יתכן, בשל הקרבה הרבה שבין רמזור הצומת למפרץ האוטובוס (ראו בסקיצה ת/2), כי נהג המונית האט על מנת לתור אחר נוסע שכזה ואז המשיך בנסיעתו מבלי קשר לאופן נהיגתו של הנאשם.
זו מסקנה אפשרית, שעלי להניח בנתחי את חומר הראיות שבפני, במיוחד שעסקינן בנאשם שאינו מיוצג.
מסקנת השוטר, שהנאשם לא נתן זכות קדימה, חרף שהאט נסיעתו, נובעת לאור עובדה שראה – מונית מאטה, לעובדה זו יכולות להיות מסקנות אפשריות אחרות.
24. הנאשם עצר בקו העצירה ואפשר להולך רגל לחצות במעבר החצייה שבמקום. נתון זה, בשל העובדה, שהשוטר לא היה ער לנעשה על מעבר החצייה, הינו נתון שלא נסתר ע"י התביעה ועל כן אני מניחו לטובת הנאשם.
ויודגש, הנאשם טען הדברים, כבר במסגרת "דברי הנהג" אשר בדו"ח (ת/1).
25. אין מחלוקת שלאחר מכן הנאשם פנה לרחוב קויפמן, במצב שהוא מאט נסיעתו. ישאל השואל כמה מרחק יכול היה הנאשם לגמוע ממעבר החצייה ועד לביצוע הפניה, המדובר במרחק קטן. גם השוטר טוען שהנאשם האט את נסיעתו.
לא ברי הדבר כיצד ראה השוטר שהנאשם האט את נסיעתו וגם נכנס ברצף לפניה.
כדי להאט נסיעה, צריכה להיות נסיעה מהירה יותר שממנה מוריד הנהג את רגלו מדוושת הגז או לוחץ על דוושת הבלם וכך מאט המה את מהירותו. אם השוטר לא הבחין במעבר החצייה ולא הבחין בשלב המקדמי בו עצר הנאשם את רכבו בקו העצירה ואפשר להולך הרגל לחצות, כיצד ראה הוא שהנאשם האט נסיעתו?
מעצירה ישנה תחילת נסיעה, תחילת מהירות ולא האטה, שהרי רכבו של הנאשם היה בעצירה (עובר למעבר החצייה).
26. הדברים מתחדדים בדברי השוטר שבעמוד 2 לפרוטוקול: "הוא פנה ברצף ימינה…ממקום עמידתי הבחנתי בנאשם כששדה הראייה שלי היה גלוי ופתוח, הבחנתי בו עת שנסע ברחוב אילת ופונה ימינה לרחוב קויפמן, הוא האט בפנייה ולא עצר והמשיך ברצף לנתיב הימני וזאת כאשר הוא חוסם רכב שהגיע מדרום לצפון משד' ירושלים לכיוון רחוב קויפמן בנסיעה רצופה".
אם השוטר טוען כי ראה את נסיעת הנאשם עוד ברחוב אילת, כיצד זה לא ראה אותו עוצר בקו העצירה לפני מעבר החצייה? אם פנה ברצף כיצד זה האט, וכאמור אם היה בעצירה, כפי שהנחתי לטובת נאשם, בהעדר ראיות תביעה לסתור זאת, כיצד זה האט מעצירה?
27. בנוסף השוטר, שכאמור לא העצים הדברים, ציין בעצמו כי: "מה שראיתי ביום האירוע ראיתי שהמונית נאלצה להאט…אני לא יכול להבחין בעין שלי ממקום עמידתי האטה של רכב המאט 5 או 10 קמ"ש, אני מניח שהוא האט מירידה של מהירות מסוימת מ- 20 קמ"ש ומטה" – ע' 6, ש' 1-4.
כלומר השוטר מניח, מסיק מסקנה מעובדה שראה, תוך שהוא נזהר: "אני לא יכול להבחין בעין שלי ממקום עמידתי…".
קרי, בהחלט יתכן, כפי שטוען הנאשם, שהשוטר לא הבחין בעצירת הנאשם בקו העצירה, השוטר אף מציין שלא התמקד במעבר החצייה.
ובהחלט יתכן שההאטה של המונית, שממרחק עמידתו של השוטר, נבעה מטעם אחר, כל שכן שהשוטר אינו חד משמעי בדבריו ביחס למהירות ההאטה.
28. אחריתו של דבר, הגם שהשוטר הותיר בי רושם חיובי, ומנגד בגרסת הנאשם נמצאו סתירות, מתעורר בליבי ספק באשר להסקת המסקנה החד משמעית, הנדרשת בפלילים, ביחס לטעם להאטת המונית ולאופן נהיגתו של הנאשם ביחס לתמרור, שהוצב בכיוונו.
בשים לב שהנאשם עצר את רכבו בקו העצירה, כעובדה שלא נסתרה, נכנס לצומת בנסיעה איטית, ומאידך גיסא השוטר לא התרכז בנעשה במעבר החצייה, שהינו אקוטי ביחס לקו העצירה ומציין כי הנאשם נכנס בנהיגה רצופה לפניה ומאידך גיסא מציין שהנאשם האט במהלך פנייתו.
אשר על כן אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו וזאת מחמת הספק.
ניתנה היום, ח' אדר תשע"ג , 18 פברואר 2013, במעמד התובעת.
רועי פרי
שופט
Categoryפסקי דין
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support