בפרשה זו דן בית המשפט לתעבורה בירושלים בעניינו של נהג אשר כנגדו הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות על סעיף 62(ד) (נהיגה בשכרות) לפקודת התעבורה, וכן על תקנות 26(2) (נהיגה תחת השפעות סמים משכרים), וסעיף 169ב(א) (איסור נהיגה בזמן שכרות).
על פי נסיבות האירוע הסכים הנהג להיבדק בדיקת דם. אולם, בקשתו זו נדחתה ע"י אחראי המשמרת של השוטרים במקום, וזאת, מסיבות מינהליות של כח אדם. הניידת של שני השוטרים היתה אחראית על אזור פעולה גדול, והממונה עליהם לא סבר שיש מקום לשלוח את שניהם לבצע בדיקת דם לנאשם בבית חולים, פעילות שצפויה לערוך זמן רב.
בית המשפט לתעבורה פסק כי לאור העובדה שלא נערכה לנאשם כל בדיקה לבירור רמת שכרותו למרות שהסכים לכך, ולאור העובדה שאין חולק שהנאשם הבין את האירוע וענה הגיונית לשוטרים, ולאור העובדה שכל ההוכחות נגדו מתמקדות בריח חריף מפיו, טופס מאפיינים, התרשמות אישית, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

בבית משפט לתעבורה ירושלים
ת 4232/01
בפני כב' השופט אברהם נ. טננבוים

בעניין:נ מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד שלומית לנדס המאשימה
נגד

אלגעפרה ראד
הנאשם

הכרעת דין

האשמה ומהלך הדיון:

1. הנאשם, מר אלגעפרה ראד (להלן:ו "הנאשם") הואשם בעבירה על סעיף 62(ד) (נהיגה בשכרות) לפקודת התעבורה, וכן על תקנות 26(2) (נהיגה תחת השפעות סמים משכרים), וסעיף 169ב(א) (איסור נהיגה בזמן שכרות).

החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

הנאשם כפר באשמה ביום 14.5.01 לפני והתיק נשמע והסתיים ביום 13.6.01. מטעם התביעה העידו השוטרים רס"ל עוזי כהן והשוטר גדעון אדנה, הנאשם העיד מטעם עצמו. כמו כן הוגשו וסומנו המסמכים הבאים:נ

ת1/ – דו"ח.
ת2/ – הודעת נאשם.
ת3/ – טופס מאפיינים.

העובדות שאין עליהן חולק

2. הנאשם נעצר בסמוך למחסום מכבים ע"י שוטרי המחסום בחשד של שכרות עקב ריח חריף. הללו קראו לצמד שוטרי התנועה עוזי כהן שהוא בוחן תנועה במקצועו וגדעון אדנה שהיה יחד עמו בסיור. השוטרים חשו גם הם בריח חריף של אלכוהול ולקחו את הנאשם לנקודת גבעת זאב. שם נערכו לו בדיקות באמצעות טופס מאפיינים, בדיקות שאותן לא עבר.

3. ישנה הסכמה בין הצדדים כי הנאשם הסכים להיבדק בדיקת דם. אולם בקשתו זו נדחתה ע"י האחראי על השוטרים מסיבות מינהליות של כח אדם. דהיינו, הניידת של שני השוטרים היתה אחראית על אזור פעולה גדול והממונה עליהם לא רצה לשלוח את שניהם לבצע בדיקת דם לנאשם בבי"ח, פעילות שאורכת זמן רב.

4. אין חילוקי דיעות גם כי הנאשם הבין את שנאמר לו וכי התשובות לשאלות שנשאל בדו"ח וכן הודעת החשוד עליה חתם היו הגיוניות וסבירות. לטענת הנאשם שאף אמר אותה לפני השוטרים מקור ריח האלכוהול מפיו היה משתיית בירה בארוחת צהריים בסביבות השעה 14:ב 00 לערך. עוד טוען הנאשם כי שוטרי המחסום התנכלו לו בגלל מוצאו הערבי ולאור העובדה כי אמר להם כי הוא בדרכו להביא את ילדיו מהישוב "מודיעין". אציין כי לא היו לנאשם תלונות על יחסם ההוגן של שוטרי התנועה. לאור כך נשאלת שאלה אחת שעליה יש לענות והקשורה למידת ההוכחה שיש לאותה בדיקה.

השאלה העיקרית :ו מה הדין במידה ולא נערכה בדיקה ודאית, אלא טופס מאפיינים בלבד?

5. כיום מצויים מספר אמצעים המאפשרים לאבחן אדם בגילופין ובעיקר בדיקות נשימה, שתן, ודם למיניהם. בידי המשטרה למשל מכשירי "ינשוף" המאפשרים לזהות את ריכוז האלכוהול באמצעות נשיפה, אולם הדרך המקובלת ביותר היא בדיקת דם מקצועית הנעשית במעבדה מוכרת. בנוסף לאלו קיים טופס מאפיינים שבאמצעותו ניתן לייחס לנבדק תכונות של אדם פיקח או בגילופין. הטופס בנוי מראיון ראשוני עם הנהג, מספר מבחני ביצוע פשוטים וחוות דעת כללית. בעוד ששתי הבדיקות הראשונות שנזכרו הינן אובייקטיביות הרי טופס מאפיינים הינו בדיקה סובייקטיבית המושפעת באופן חלקי לפחות מהתרשמות עורך הבדיקה. מבחינה משפטית הרי ישנן חזקות בפקודת התעבורה המתייחסות לבדיקות הראשונות (בעיקר סעיפים 169(א) עד 169(ט) לפקודה), בעוד טופס המאפיינים איננו אלא בבחינת "תנא דמסייע".

6. בפסיקה נקבע פעמים רבות כי אין צורך בבדיקה מדעית, ואין הכרח ואין זה תנאי בל יעבור כי יש צורך בבדיקה כזו על מנת להרשיע אדם בנהיגה בשכרות. החלטה הראשונית היתה בעניין עודה ר"ע 666/86 פ"ד מו(4) מפי כבוד הנשיא שמגר. הלכה זו אושרה פעמים רבות. ראה למשל ע"פ 70394/00 (ת"א) יעקב נמדר נ' מ"י דינים מחוזי כרך לב(6) 801 וראה בעיקר פיסקה 5 לפסק הדין.

7. אולם המקרה שלפנינו איננו שגרתי. בדרך כלל נבדקים פוטנציאליים מסרבים להיבדק מתוך חששם לגבי תוצאת הבדיקה (ראה דיון נוסף 9/83). במקרה שלפנינו הסכים הנאשם להיבדק ואף היה מוכן לכך. אף בענין עודה עצמו מסביר זאת כב' הנשיא שמגר ומוסיף כי "הבדיקה המדעית היא כמובן מדוייקת יותר מכל הסתמכות ע"י התרשמות גרידא, אשר אליה יש לגשת בזהירות רבה, כי יתכנו טעויות, אי הבנות ואי גילוי הטעם האמיתי להופעתו המעורערת של הנהג אותה שעה" (שם).

8. מכאן עולה בבירור כי ניתן להרשיע אדם בנהיגה בשכרות גם אם לא נעשתה בדיקה מדעית. אולם זאת במשורה ובמקרים בהם אין אפשרות לבדיקה מדעית. תקריות בהן סירב הנאשם להיבדק, או שלא היתה כלל אפשרות שכזו, או ששכרותו הייתה ברמה שלא אפשרה תקשורת מובנת וכן הלאה. באירועים בהם ניתן לערוך בדיקה מדעית, אין לה תחליף.

ההשלכות במקרה שלפנינו

9. לא נעלמה מעיני העובדה כי בדיקות דם מחייבות פרוצדורה ארוכה, וכי מכשירי הינשוף אינם נמצאים בכל תחנה ותחנה, אולם אין אפשרות לבחור בדרך הקלה. הנאשם שלפנינו הסכים ואולי אף רצה להיבדק. אין חולק כי הבין את שאמרו לו החוקרים ותשובותיו בחקירה היו סבירות ברורות. דומה שהאפשרות להרשיע אדם בשכרות ללא בדיקה מדעית צריכה להיעשות במשורה תוך בירור מקסימלי של העובדות. הוכחה "סובייקטיבית" שכזו צריכה להיעשות אך ורק כחריג מיוחד כשלא ניתן לבצע את הבדיקות הללו. לא כך היה במקרה שלפנינו.

10. אוסיף גם כי מעדותו והופעתו של הנאשם שלפני ניתן היה ללמוד ולהבין את חשדם הראשוני של השוטרים. הנאשם הודה כי הוא נוהג להתהלך בלבוש מרושל כפי שהופיע לפני, ויתכן וההתרשמות ממנו היא בהתאם להופעתו ולא הוסיף לכך.

11. לסיכומו של דבר, לאור העובדה שלא נערכה לנאשם כל בדיקה לבירור רמת שכרותו למרות שהסכים לכך ולאור העובדה שאין חולק שהנאשם הבין את האירוע וענה הגיונית לשוטרים, ולאור העובדה שכל ההוכחות נגדו מתמקדות בריח חריף מפיו, טופס מאפיינים, התרשמות אישית, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

12. המזכירות תשלח העתק מהכרעת הדין לתביעה ולנאשם עפ"י כתובתו רח' חטיבת הצנחנים 12/3 מודיעין. בנוסף תשלח הכרעת הדין לראש אגף תנועה במחוז ירושלים סנ"צ ראובן אדרי, לראש ענף תביעות במחוז ש"י, ולרע"נ תביעות רפ"ק מירב אלישוב. זאת על מנת שישקלו מדיניותם באירועים כגון אלה.

ניתנה בלשכתי בהעדר הצדדים ובהסכמתם היום, כ"ח בסיון תשס"א, (19 ביוני 2001).

אברהם נ. טננבוים, שופט

Categoryפסקי דין
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support