כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה בכך שנסע במהירות העולה כדי 160 קמ"ש במקום 90 קמ"ש המותרים באותה דרך. מדובר במהירות אשר נמדדה במכשיר מסוגBEE III IL  "דבורה". בית המשפט הורה על זיכוי הנאשם מעבירת התעבורה המיוחסת לו. נפסק, כי כאשר בוחנים פעולה של מכשיר מכני ועל מנת שביהמ"ש ייתן אמון בתוצאת ה"פלט" יש צורך במילוי דקדקני אחר הוראות היצרן.

בבית משפט השלום לתעבורה באשקלון

תת"ע 2454-02-12 מדינת ישראל נ' סממה

בפני שופט שמעון לייבו

בעניין: מדינת ישראל המאשימה
ע"י ב"כ עוה"ד חופית אבקסיס

נגד

עידן סממה – בעצמו הנאשם
ע"י ב"כ עוה"ד אלכס מוסקולנקו

הכרעת דין
על פי מצוות המחוקק אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה בכך שנסע במהירות העולה כדי 160 קמ"ש חלף 90 קמ"ש המותרים באותה דרך עירונית.

מדובר במהירות אשר נמדדה במכשיר מסוג BEE III IL להלן "דבורה"

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום .

הנאשם טען כי מדובר בטעות בזיהוי הרכב.

לחילופין נטען כי מיומנות הפעלת המכשיר הייתה לקויה כך שהמהירות בה צוין במכשיר הינה שגויה.

הסנגור לא כפר באמינות המכשיר כיולו וכן בהכשרת המפעיל(יעויין בהקראה וכן עמוד 4 שורה 8).

לאור כפירת הנאשם נקבע דיון לשמיעת ראיות.

מטעם התביעה העידו שוטר ומתנדב אשר היה עימו כמו כן הוגשו מסמכים אשר נערכו על ידם.
מנגד העיד הנאשם.

לאחר שמיעת הראיות ניתן לסכם את נקודות המחלוקת העיקריות בין הצדדים כמחולקות לשני ראשים:

האחד האומנם נהג הנאשם באותו קטע דרך ונדגם ע"י השוטרים כטענת התביעה או שמא ארעה טעות בזיהוי והנאשם כלל לא היה בקטע הדרך הראשוני אלא בצומת המרוחקת כדי 600 מ' לאחר מכן .

נקודת המחלוקת השנייה נוגעת למיומנות ההפעלה ותוצאות הבדיקה בהתייחס למהירות המצויינת בכתב האישום האומנם המהירות בפועל או תוצאה של ליקוי בהפעלת המכשיר.

בכל הנוגע לשאלת הטעות בזיהוי ומיקום רכבו של הנאשם שוכנעתי כי רכבו של הנאשם הוא זה שנדגם והנאשם שהה בפועל בקטע הכביש הרלבנטי לכתב האישום בסמוך לק"מ 71.

מסקנתי זו נסמכת על מספר פרמטרים.
ראשית בכל שלב שהוא לא טען הנאשם כי רכבו כלל לא היה במקום.

הדברים נוגעים לשלב הראשון בו מצויה תגובתו בנסיבות הדו"ח יעויין –ת-3 ""אני לא נסעתי במהירות הזאת ראיתם רכב אחר ועצרתם אותי"
עבור לשימוע אשר נערך לנאשם ותוכנו הודע לביהמ"ש במסגרת החקירה החוזרת באמצעות ב"כ
""זה לא הייתי אני "כך אמרתי.-עמוד 19 שורה 26 לפרוטוקול.
באם ניתן להסביר תגובות אלו בכך שהנאשם לא ידע כי מדובר היה בקטע כביש קודם לזה בו נסע , הרי תגובה זו שבה ועלתה בהקראה המפורטת שנערכה בכתב האישום ממנה הדברים אף עולים בצורה ברורה יותר-"הנאשם נהג ברכב אולם לטענתנו מדובר בטעות בזיהוי של השוטרים שכן יכול (ה.ש.) שהשוטרים דגמו רכב אחר"
במידה והנאשם כלל לא היה במיקום הספציפי הנוגע למדידה הכיצד עולה טענה של טעות בזיהוי תוך הסבר בנוגע לטעות ודגימה של רכב אחר – במידה והתגובה הייתה מתייחסת לעצם אי היותו במקום הרי בוודאות לא נדגם רכב הנאשם.
תשובת הנאשם באמצעות ב"כ מתאימה למצב בו היו מספר רכבים בעת הדגימה ולא לגירסה הנוגעת לכך כי כניסתו לדרך הייתה בשלב מאוחר לאותו קטע דרך .

גרסה זו הופיעה אך בשלב מאוחר ביותר במסגרת חקירתו הראשית של הנאשם כאשר הוצגו תמונות לביסוס הטענה (אשר ברובן צולמו ביום דיון ההוכחות) במצב דברים זה לא התייחסו השוטרים אלא אך לשאלת קשר העין הרציף ולא עומתו עם טענה זו .

הנאשם אף טען כי שהה עד לשעת לילה מאוחרת אצל חבריו אולם לא טרח להעיד אף לא אחד מהם דבר אשר היה מסייע לגרסתו שכן הגיון הדברים היה מורה כי נהג בדרך הקצרה לביתו מושב בית עזרא מקום בו נעצר ופנה לכביש 4 צפונה אך מצומת אשכולות ולא שהה בכביש במיקום ק"מ 71 המוקדם לצומת כ -600 מ' (יעויין עמוד 14 לפרוטוקול שורות 4-10).

הנאשם אף לא הסביר את מהות השיהוי בטענתו ותשובותיו לא היו ברורות בלשון המעטה כך שפעמים עניין האלכוהול היה החשוב ומנגד המהירות אשר הביאה לכלל אלימות כלפיו וקריאה של "רוצח" לעברו – לדוגמא עמ' 17 שורה 7 ואילך לפרוטוקול ועמוד14 שורה 12 ואילך לפרוטוקול.

ובהמשך במענה לשאלה:"למה לא אמרת לשוטר שבכלל לא נסעת בכביש זה ?"
ענה הנאשם "כי הוא לא נתן לי הזדמנות (ה.ש.), הוא הוציא אותי מהאוטו אמר לי שנסעתי 160 , הוציא אותי בכוח מהאוטו , נתן לי בעיטה ואח"כ אמר לי שהוא לוקח אותי לבדיקת אלכוהול וכבר כל נושא המהירות לא היה על הפרק".

לפי זה הניתן להסיק כי הנאשם ידע אודות המיקום של המדידה כפי שמופיע בת-3 וממילא הטענה לפיה לא ענה לאור אי ידיעת המיקום המדוייק אינה נכונה .

מנגד העידו עד תביעה 1 ו-2 כי היה קשר עין רצוף עם רכב הנאשם ויודגש כי מלכתחילה לפי עדותם והמזכרים אשר נעשו על ידם היה רכבו של הנאשם יחידי בקטע הדרך הספציפי מה גם שמדובר בשעת לילה מאוחרת בה התנועה דלילה ולמרות תנאי החשיכה הרי עדותם לא נסתרה בכל פרט שהוא ונמצאה אמינה על ידי .

במסקנה זו נתתי דעתי לראיות אשר הוצגו בכל הנוגע לקפל הקרקע הקיים בנתיב ואף לעיקולים הקיימים בכביש אולם לאור המסקנה בדבר היות הנאשם במקום וקשר העין הראשוני לא ניתן לטעון כי במהירות הגבוהה הנהג היה חומק ובד בבד לטעון כי הנאשם , אשר היה יחידי בדרך נסע במהירות המותרת בחוק.

ברגע שבחר הנאשם חזית רחבה הטוענת שכלל לא היה במקום ממילא מתמוססת הגנתו החלופית.

לאור האמור עדותו הכבושה של הנאשם לה לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת (יעויין רע"פ 6992/08 כץ נ' מד"י [פורסם בנבו]) וכן לאור הימנעות מהעדת עדי הגנה כאמור לעיל ממילא הדבר פועל לחובתו (יעויין ע"פ 7463/00 פלוני נ' מד"י [פורסם בנבו]) הסתירות שנמצאו בדבריו ותמיהות שונות ומנגד אמון בדברי עדי התביעה אני קובע כי הנאשם היה במקום הארוע בסמוך לק"מ 71 ורכבו אכן היה יחידי בנתיב הנסיעה .

בכל הנוגע לנקודת המחלוקת השנייה הנוגעת למיומנות תפעול ה"דבורה" לא שוכנעתי כי התביעה עמדה בנטל המוטל על שכמה ולאור זאת החלטתי כאמור לעיל על זיכוי הנאשם מחמת הספק.

כאשר בוחנים פעולה של מכשיר מכני ועל מנת שביהמ"ש ייתן אמון בתוצאת ה"פלט" יש צורך במילוי דקדקני אחר הוראות היצרן .
ביהמ"ש אינו יכול לקבוע ממצא פוזיטיבי על דרך ההשלמה והסבירות שכן שינוי אחד מפעולה ספציפית הנראית למתבונן מן הצד שולית משמעותה אי דיוק בפלט הסופי .
ויעויין בדרך ההיקש בבדברי בית המשפט בע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]:
"על התביעה להוכיח כי המכשיר הופעל כיאות ע"י המפעיל ובתנאי שטח המבטיחים כי המכשיר מדווח את המהירות הנכונה וללא שיבושים".

יודגש כי ב"כ הנאשם לא חלק כלל בכל הנוגע לאמינות הדבורה בחישוב מהירויות או אמינות וכיול המכשיר הספציפי בו נעשה שימוש במקרה זה.

נקודות הספק נוגעות למספר יסודות בהפעלת הדבורה :

עלה ספק בליבי האומנם המתין עד תביעה 1 3 שניות לצורך נעילת המהירות כהוראות אשר אף מופיעות בזכ"ד עצמו.

שאלה נוספת אשר לא הוכחה באופן ודאי נוגעת לסטאטוס של רכב השוטרים בזמן המדידה האומנם במצב נייח או במצב נייד – ויודגש כי מדובר בשני מצבי הפעלה שונים של המכשיר.

נקודה נוספת ואחרונה שהיא כסניף לנקודות דלעיל נוגעת לשאלת קיומם או העדרם של עצמים בתנועה בכיוון הנסיעה של רכבו של הנאשם. אף ביחס לרכיב זה הדברים לא הובררו .

במחלוקת בין הצדדים הנוגעת לשאלות אלו מצאתי כי קיים ספק בכל הנוגע למיומנות הפעלת המכשיר ולאורה החלטתי לזכות את הנאשם ואפרט לקמן.

בזכ"ד הנוגע להפעלת הדבורה ת-4 בס' 5ג צויין כי יש להמתין 3 שניות לצורך נעילת המהירות .
כמו כן עולה כי לאור עדות עד תביעה מס' 1 וכמצויין בדו"ח כי המדידה נעשתה בעוד הרכב נייח – ס' 4א .

בנקודות אלו עלו לפניי ספיקות .

עיקר הספק נובע מדברי ע"ת מס' 2 – מתנדב אשר שהה עם ע"ת מספר 1 בעת הארוע.

ע"ת 2 ציין מפורשות ואף לשאלות הבהרה שנשאלו ע"י ביהמ"ש כי המדידה נעשתה כאשר הרכב נע יעויין עמוד 8 שורה 17 וכן עמוד 9 שורות 10-12 וכן עמוד 10 שורות 11-18 לפרוטוקול כמו כן ציין כי רכב הנאשם חלף במהירות על פניהם ולא עצר ואף הגביר את מהירותו -יעויין ת-5 שורה 8 .

אף בת-5 אשר הוגש בהסכמה עולה כי העד ראה את העבירה בפועל.

דברים אלו נאמרים בד בבד עם אמירה לפיה היה קשר עיין רצוף עם רכב הנאשם .

העדים לא ציינו כי הרמזורים שבדרך גרמו לעצירת הנאשם בשלב כלשהו במהלך המרדף או לחילופין מכשול או תנועה ערה אשר עיכבה את רכבו של הנאשם שלאורן ניתן להסביר עובדתית קשר עין רציף בין רכב שמהירותו עולה כדי 160 קמ"ש – כ – 45 מ' לשנייה שאף מגביר מהירותו לרכב המשטרה אשר אך היה בתחילת נסיעה איטית.וזאת בפיתולי דרך וקפל קרקע כאמור בראיות שהוצגו בפניי ולא נסתרו יעויין נ-13 בנוגע לקפל הקרקע ,נ-9 בנוגע לעיקולי הדרך.

דברי המתנדב כמצויין לעיל אינם מעלים כי נערכה נעילה כלשהי בין המדידה הראשונית למרדף ולכאורה עולה מדבריו כי המרדף היה מיידי .
יודגש כי לא סביר בעיני כי ייאמר למתנדב שהנאשם נוסע במהירות גבוהה כאשר השניים יחלו בנסיעה והמתנדב לא יציין כל המתנה של מספר שניות שבמצב הארוע היא מהותית או שיציין פעולה כנעילה.

כמו כן נראה לי כי ברגע שהופיעה המהירות על הצג הדבר הודע באפן מיידי למתנדב כארוע חריג ובמיוחד במהירות הנדונה .

אומנם המתנדב ציין בחקירתו החוזרת ואף בשלב ראשוני כי לא הפעיל המכשיר וכי בתחילה היה עסוק בנייד שברשותו אולם לא נתן הסבר לאמירותיו הברורות הן בחקירה הנגדית והן לביהמ"ש (יעויין עמוד 11 שורות 14-16 ).

לא נעלמו מעיני דברי התביעה בסיכומיה בנוגע להסברים אשר יכול ויבהירו את דברי המתנדב אולם מכלל ספק לא יצאתי.

יודגש כי אף מעבר לספק בדבר הפעלה תקינה של המכשיר הרי הגיון הדברים ביחס למרדף בקשר עיין רצוף מעלה כי סביר שמהירות רכבו של הנאשם לא חרגה מהמותר ולפחות לא חרגה כאמור בכתב האישום.

לאור האמור נותר בליבי ספק האומנם מכשיר המדידה הופעל כהלכה וכפי שצויין עלי ידי ע"ת מס' 1 – מצב נייח תוך המתנה לנעילה בת 3 שניות וממילא לא ניתן להסתמך על תוצאה הבנויה על סמך נתוני יסוד לא ברורים בפועל.

מחוסר בהירות זה ,הנוגע למצב הרכב ולנעילה באם בוצעה או להיות הרכב בעצירה ותוך כדי בתנועה טרם חלוף 3 שניות דבר שאף הוא אפשרי, אני סבור שעל הנאשם להינות בדמות זיכוי מספק.

נקודה נוספת אשר הועלתה ע"י הסנגור נוגעת להיעדר התייחסות קונקרטית מצידו של המפעיל לעצמים אשר היו יכולים לנוע במהלך הבדיקה בטווח של 50 מטר ממוקד המדידה ולכל כיוון .

בפועל מעלה הסנגור אפשרות לפיה יכול ורכבת נסעה במהירות גבוהה בכיוון נסיעת הנאשם דבר אשר משבש את המדידה .

הסנגור טוען כי מדובר בראייה פוזיטיבית אשר ללא ציון מפורש שלה על ידי התביעה בעדויות מטעמו יש לזכות הנאשם.

הסנגור אף הציג תמונות לפיהן עולה כי מעבר לצדו הנגדי של נתיב הנסיעה מצוייה מסילת רכבת וזאת במרחק שאינו עולה על 50 מ' כאשר יש קשר עין בין מקום המדידה לפסי הרכבת ואין כל אובייקט המפריע לאפשרות מדידת רכבת ממקום הארוע – הק"מ ה71 או בסמוך לו.
(יעויין נ-8 נ-7 נ-5 ו- נ-6)

הסנגור נשען בדבריו על פס"ד בימ"ש לתעבורה ב"ש מפי כב' השופט אופיר בפרשת ציטרין (ת 5279/08מד"י נ' ציטרון צבי).
בפסיקה זו הובאו מומחים מטעם התביעה לביסוס אמינות הדבורה ודרך הפעלתה הרצוייה ופסיקת ביהמ"ש התבססה עליהם.

בפסיקה זו עלה כי היות והמכשיר בנוי על אפקט דופלר הרי בכל מקרה בו העצם הנמדד רחוק יותר כך גדלה זוית הפגיעה של האלומה לצדדים .

זוית האלומה אשר משוגרת מהדבורה הינה בשיעור של 15 מעלות כך שבמרחק אחורי או קדמי יעיל עומד המרחק בין הזרועות על שיעור העולה כדי 100 מטר – 50 מטר מכל צד.

יודגש בשנית כי ככל שהעצם הנמדד קרוב יותר כך שיעור המרחק קטן יותר.

כב' ביהמ"ש קבע לאור כך את השיעור בו יש לציין עצם מפריע בכיוון הנסיעה לכדי 50 מטר על מנת לצאת ידי ספק.

במקרה זה אין מחלוקת כי ע"ת מס' 1 בחן אך את נתיב הנסיעה הספציפי ולא בחן כל עצמים מעבר לנתיב:
"ש:מה שמעבר לשטח ההפרדה אינו רלבנטי?
ת: לא רלבנטי". (עמוד 7 שורה 1-2 לפרוטוקול)

עד תביעה זה אף ציין כי לא היו כל פסי רכבת בסביבת הבדיקה ת-4 סעיף 3 ו .

בחנתי את טענות הסנגור לאור העובדות המצויות בתיק .
אני סבור שאת שאלת הדרישה הפוזיטיבית בראיות התביעה יש להשאיר בצ"ע שכן לכאורה מדובר בביסוס טענה עובדתית שאינה ישירה להפעלת המכשיר אלא היא בגדר הנתונים אשר לאורם יש לבחון כל מקרה לגופו.

יכול ובמקרים מסויימים הדבר לא יידרש שכן ניתן יהיה ללמוד נתונים אלו בדרך עובדתית שונה .

במקרה דנן לא מצאתי צורך לקבוע מסמרות בעניין בשל מספר נימוקים:

אומנם ע"ת מס' 1 ציין מחד כי לא היו פסי רכבת בסביבה וממילא ניתן להניח ש"בכלל מאתיים מנה" לא עברה כל רכבת בפועל בזמן הארוע שכן במידה והיה שומע כזו לא היה מציין כי אין כלל פסי רכבת שם.

יודגש כי הספק הנוגע לתנועת עצמים בכיוון הנסיעה בשיעור העולה עד כדי 50 מ' מדברת על נסיעה בפועל ולא על אפשרות פוטנציאלית כזו.

אולם מאידך קיים ספק מובנה הנוגע לשאלת הערכת טווחים ובמיוחד בלילה , מועד נשוא כתב האישום,ובתנאי חשיכה ספק אשר דורש התייחסות אף לטווחים המצויינים.

ספק זה מתגבר במיוחד נוכח העובדה כי העדים היו מצויים בתוך הניידת כאשר למפעיל בפועל כלל לא מצוי בתודעה כי יש לבחון מה קורה בנתיב הנגדי(יעויין עמוד 7 שורות 1-2) כך שיכול ואכן רכבת נסעה בכיוון נסיעת הנאשם בפועל במהירות אשר הביאה לכלל שיבוש פעולת המכשיר.

בהתקבץ הספיקות דלעיל ביחס למיומנות הפעלת המכשיר ותנאים החיצוניים אשר שררו בסביבתו אין מנוס מזיכוי הנאשם מחמת הספק וכך אני מורה.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ב , 16 אפריל 2012, במעמד הצדדים

שמעון לייבו
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

Categoryפסקי דין