בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה זיכה נהג שנחשד בכך שנהג בשכרות, וזאת מתוקף סירובו להיבדק לאחר שלא ציית לאות שוטר. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שייחס לו את ביצוע העבירות הבאות: "נהיגה בשכרות מכח סירוב לבצע בדיקת אלכוהול על פי דרישת שוטר", וזאת בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א1), 64ד(א) וסעיף 39א לפקודת התעבורה; "אי ציות לאור אדום" וזאת בניגוד לתקנה 22א לתקנות התעבורה; "נהיגה בקלות ראש בכך שלא עצר את רכבו לאחר ששוטר כרז לו לעצור", וזאת בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה

תת"ע 6630-05-12 מדינת ישראל נ' רייאן

בפני כב' השופטת מגי כהן

מאשימה
מדינת ישראל

נגד

נאשמים
עבדאללה רייאן

הכרעת דין
אקדים ואומר, כי הנאשם זכאי מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו את העבירות הבאות:
1. נהיגה בשכרות מכח סירוב לבצע בדיקת אלכוהול על פי דרישת שוטר בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א1), 64ד(א) וסעיף 39א לפקודת התעבורה.
2. אי ציות לאור אדום בניגוד לתקנה 22א לתקנות התעבורה.
3. נהיגה בקלות ראש בכך שלא עצר את רכבו לאחר ששוטר כרז לו לעצור בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

מכתב האישום עולה, כי בתאריך 25.4.12, בשעה 23:14 או בסמוך לה, נהג הנאשם ברכב פרטי יונדאי מ.ר 34-455-35 (להלן: "הרכב") בצומת הכבישים שבין 444 ו 531 לכיוון מזרח, כשאינו מציית לאור אדום ברמזור בכוון נסיעתו, נוהג בקלות ראש בכך שלא עצר את רכבו לאחר ששוטר כרז לו לעצור והאיץ נסיעתו, כשהוא שיכור בכך שסירב לתת דגימת אוויר נשוף לפי דרישת שוטר.

התשובה לאישום:
בישיבת הקראה מיום 27.8.12 השיב הנאשם לאשמה: "כופרים באור האדום, נהיגה בקלות ראש ובמרדף שהיה וכן בסירוב ובדרישה".

פרשת התביעה:
מטעם התביעה העידו לפי הסדר עת/1, סמ"ר רצאבי אלעד, ראש משמרת בתחנת ראש העין בסיור ערך דו"ח הזמנה לדין ת/1, דו"ח מעצר ת/2, דו"ח פעולה ת/3 ודו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות ת/4. העד סיפר, כי במועד האירוע נסע בניידת משטרה גלויה עם אורות כחולים דלוקים לכוון דרום, ובהיותו ברמזור אדום, שהתחלף לכתום באותה עת, הבחין בצד ימין, בכביש 531 לכוון מזרח, ברכב הנאשם שנוסע במהירות, וכשהסתכל שמאלה אל הרמזור שבכיוון נסיעת הנאשם, זיהה שהאור שדלק בכוון נסיעתו היה אדום עוד לפני שהגיע לקו העצירה.

עת/1 סיפר, כי סימן לנאשם לעצור בצד ואף כרז לו, אולם הוא המשיך לכוון כביש 5233 של יישובי חורשים, הגביר את מהירות נסיעתו תוך ששמר על קשר עין רצוף עמו. בשלב מסוים הבחין שהושלך מרכב הנאשם דבר מה, מהחלון שליד הנהג, שהתנפץ על הרצפה, אולם לא ידע לומר מה היה.

בהמשך ציין, כי תוך כדי מעקב אחרי הרכב שוטרת שחם, שישבה לצדו, ביצעה בדיקת מסוף למספר הרכב והתוצאה העידה על רכב גנוב משנת 2007, ובדיעבד הבין שנעשתה טעות באחד המספרים (עמ' 1 ש' 26 ועמ' 2 ש' 13). עם זאת, מאחר ומבחינתו הרכב היה חשוד כגנוב רדף אחרי הנאשם, כרז לו את המשמעות של אי העצירה בצד תוך שימוש בסירנה, אורות כחולים, אור גבוה (עמ' 2 ש' 1-2), אך הנאשם לא נעתר והמשיך לנסוע בצורה פראית.

העד סיפר, כי בשלב מסוים של המרדף הנסיעה הפכה למסוכנת, וכי רכב הנאשם נעצר מאליו, הכביש היה חסום, ולא ניתן היה להמשיך את הנסיעה.

בעת המעצר שביצע לנאשם זיהה, כי הוא מוכר לו מהעבר (עמ' 2 ש' 10) וכי נדף מפיו ריח של אלכוהול (עמ' 2 ש' 13), הוא ביצע את הפעולות הדרושות לצורך איתור מפעיל ינשוף, הנאשם אמר שאינו מעוניין לבצע את הבדיקה, ולא זכר את דבריו בדיוק.

בת/3 ציין, כי רכב הנאשם נסע במהירות ובאמצע הכביש, ומדי פעם היו רכבים בנתיב הנגדי, שנאלצו לסטות ימינה, וכי בהגיע הנאשם לכיכר השנייה נסע נגד הכיוון, בניגוד לתמרור 303, בכך שחלף את הכיכר מצידה השמאלי, וכי בהגיעו לסוף הרחוב הראשי של כפר ברא (צומת T) רכבו נחסם ע"י רכב שבא מולו, אז בלם את הניידת וחסם אותו בכך שהתנגש קלות עם פגוש קדמי שלו בפגוש אחורי של רכב הנאשם וגרם ליציאת הפגוש מהמסילה בצד שמאל, שלף את מש"ח הטייזר וכיוון אותו למרכז חזהו של הנאשם תוך שהוא צועק לעברו לעצור.

עוד הוסיף, כי עת ניגש לכבול את ידיו של הנאשם, בסיוע עת/2, נדף מהנאשם ריח אלכוהול, אז כבל את ידיו וערך חיפוש על גופו ללא ממצאים. עת הנאשם ישב בניידת מאחור הודיע לו, כי הוא עצור בחשד לנהיגה ברכב ללא רשות, נהיגה בשכרות, והכשלת שוטר במילוי תפקידו, ביקש את הסכמת הנאשם לבדיקת ינשוף, אך הוא סירב בתוקף למרות שהסביר לו את משמעות הסירוב, וכי סירובו ייחשב כאילו נהג תחת השפעת אלכוהול ואף ביקש ממנו בדיקת דם, אך הוא סירב ואמר לו, כי בסה"כ שתה שתי בירות. בדרך לתחנה שאל את הנאשם מה השליך מהרכב כשהאחרון השיב לו, "זה היה רק בקבוק בירה", ולשאלה מדוע לא עצר הנאשם את רכבו השיב, כי לא שמע, היה עם מוזיקה (ת/3).

בת/4 ציין, כי ערך בדיקת מאפיינים כשבמבחן עמידה התנדנד, צלח את מבחן הליכה על הקו ובמבחן הבאת אצבע לאף החטיא, כשהתרשמותו הכללית צוינה כבינונית.

עת/2, דויד כורם, מתנדב בתחנת ראש העין, ערך מזכר (ת/5) סיפר, כי ישב מאחורה בניידת, וכי הנאשם נמלט מהניידת, כשהוא נוסע באופן פרוע, ירד לשוליים מדי פעם עד שנאלץ לעצור בעקבות חתונה שהייתה במקום.

עוד ציין, כי בדיקת רכב הנאשם במסוף העידה, כי מדובר ברכב גנוב, אולם כשהגיע לתחנת ראש העין גילה, כי חלה שגיאה בהקלדת הרכב והוסיף, כי עת נכנסו לרחוב חסום, עקב החתונה שהתרחשה במקום, נהג הניידת, שהיה מפקד הצוות, נגח ברכב הנאשם.

פרשת ההגנה
הנאשם בחר להעיד וסיפר, כי באותו היום חזר מאחותו מטירה לכוון כפר ברא וברמזור של ג'לג'וליה בכביש 531 הבחין בניידת משטרה, שעמדה בכביש בצד שמאל, היה לו אור ירוק שאותו עבר באיטיות, אז המשיך לכוון הכפר, וכשהגיע לחתונה, שהתרחשה בשכונה, הרגיש מכה חזקה מרכב שהיה מאחוריו, וכשהסתכל במראה הבין, כי מדובר בניידת משטרה.

עוד סיפר, כי השוטר שיצא לעברו טען, כי גנב את הרכב, והוא היה בהלם, ובמהלך נסיעתו בניידת התברר בקשר, כי לא מדובר באוטו גנוב. הנאשם ציין, כי בעת שהיה במשטרה ביקש להתלונן על השוטרים במח"ש, ואז, באותו הזמן, הוטח בפניו עניין השכרות. כשביקשו ממנו להיבדק הסכים.

בהמשך מסר, כי השוטרים בדקו בקשר היכן יש "ינשוף", וכשהציע להם לנסוע לנתניה, נענה כי לא ייסעו עבורו עד נתניה והוסיף, כי נשאר במעצר מ 23:00 עד 02:00 עם אזיקונים בלי חקירה, צלח את מבחן ההליכה, ולעניין ריח האלכוהול הסביר, כי הוא עובד עם צבע ובאוטו יש חומר של טינר וטרפנטין (עמ' 20), והשוטרים שגו כשחשבו שמדובר באלכוהול.

הוגש אישור על הגשת תלונה נ/1.

דיון ומסקנות
אין מחלוקת, כי הנאשם נכח במקום האירוע ונהג ברכב.

סלע המחלוקת נסוב סביב הסוגיות הבאות:
– איזה אור דלק ברמזור לכוון נסיעת הנאשם
– האם סירב הנאשם לבדיקת גילוי אלכוהול
– האם הוסברה לנאשם משמעות הסירוב לצורך בדיקת שכרות
– האם נהג בקלות ראש כפי שתואר בעובדות נשוא האישום

לאחר ששמעתי את עדויותיהם של הצדדים, שקלתי את טענותיהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, התעורר בליבי ספק אם עבר הנאשם את העברות המיוחסות לו בכתב האישום.

האור שדלק בכוון נסיעת הנאשם
על פי עדותו של עת/1 לרבות ת/3 במהלך סיור שגרתי בכביש 444, בהיותו ברמזור שהתחלף לאדום כתום באותה עת, הבחין בצד ימין, בכביש 531 לכוון מזרח, ברכב הנאשם שנוסע במהירות, וכשהסתכל שמאלה אל הרמזור בכוון נסיעת הנאשם זיהה שהאור שדלק בכוון נסיעתו היה אדום עוד לפני שהגיע לקו העצירה (עמ' 1 ש' 16-18).

אף בת/3 ציין, "מהמיקום שלי ניתן לראות אותו בבירור ללא כל הפרעה היות והצומת מוארת, וראיתי את הרכב ממשיך בנסיעה מהירה אל תוך הצומת וחוצה את הצומת… כאשר הרמזור בכוון נסיעתו אדום…, והייתי איתו בקשר עין רציף".

יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית אישר, כי לא עמד מאחורי רכב הנאשם, ולא שלל, כי מהזווית שלו לא יכול היה לראות בו זמנית שני רמזורים, וכי הוא לא בדק תכנית רמזורים (עמ' 3 ש' 13-18).

מעדותו של עת/1 עולה ספק באשר ליכולתו להבחין באור שדלק בכוון נסיעת הנאשם ויוצא אפוא, מה גם שלא בדק את תכנית הרמזורים ואו תקינות הרמזורים אשר יכולה היהלסייע בקבלת תמונה ברורה יותר.

יתרה מזאת, אף עת/2 כשנשאל לעניין האור האדום האם ווידא או הבחין בעצמו שהרמזורים פועלים כסדרם השיב, כי מהמקום שישב ניתן היה לראות את שני הרמזורים (עמ' 15 ש' 22), אולם הוא לא ראה את הרמזור שהיה קרוב יותר, שהיה על קו העצירה (עמ' 15 ש' 27) ולא שלל, כי ברמזור הקרוב יותר דלק אור ירוק (עמ' 15 ש' 28).

לא הובאה אף כל עדות מטעם שוטרת השחם, שישבה לצדו של עת/1, שיכולה הייתה לשפוך אור נוסף בעניין.

הנאשם עצמו העיד, כי הבחין ברכב המשטרתי והכחיש, כי נסע באור אדום וציין, כי המשיך באור ירוק (עמ' 25 ש' 5-6).

נוכח עדויותיהם של שני עדי התביעה, ובפרט העובדה, כי הייתה טעות בזיהוי הרכב לרבות, אי בדיקת תכנית הרמזורים, התעורר בליבי ספק מהו האור שדלק בכוון נסיעת הנאשם, שהרי על פי עדויות עדי התביעה הם אלה שעמדו בצומת עת התחלף הרמזור מאדום לכתום. על כן, הנני מחליטה לזכות את הנאשם מעבירה זו מחמת הספק.

נהיגה בקלות ראש
על פי עובדות כתב האישום העבירה מתבטאת בכך שהנאשם לא עצר את רכבו לאחר ששוטרים כרזו לו לעצור.

מהרישומים שערכו השוטרים לא ניתן לאמוד את המרחק שהיה ביניהם לבין רכב הנאשם, בין המקום בו הורו לנאשם לעצור לראשונה והמקום בו עצר בפועל. מה גם שהנאשם עצמו מסר, כי במהלך הנסיעה מצומת ג'לג'וליה ועד החתונה של קרוב משפחה לא הבחין בניידת, לא שמע כרזות ולא קיבל הוראה לעצור, אולם עת הגיע לרמזורים של ג'לג'וליה הבחין באורות אדום כחול של משטרה, וכי מדובר בנסיעה בינעירונית קצרה שאורכת כ 5 דקות (עמ' 23 ש' 23, ש' 26-27).

אף שהופנה לת/5 לעניין התעלמותו מהכריזה ציין, כי לא ראה רכב שמאותת לו עם אורות, לא שמע צפירה ולא ראה אורות כחולים (עמ' 25 ש' 20), וכשהופנה לת/3 ש' 10-11 ונשאל מדוע האיץ את נסיעתו בעוד שכרזו לו לעצור שלל את הסיטואציה וטען, כי כלל לא התרחשה (עמ' 25 ש' 9).

לא הובאה בפניי כל הוכחה פוזיטיבית המעידה על כך שיש סיכוי סביר שהנאשם יכול היה להבין את ההוראה שניתנה לו ע"י השוטר לעצור בפרט כאשר כאמור אין לא ניתן לאמוד את המרחק ואת זמן הנסיעה עד למקום עצירת הנאשם.

גרסתו של הנאשם נמצאה עקבית ולא ארעה כל אינדיקציה על כך שהוא ניסה לברוח מהמקום. נהפוך הוא נסע מבית אחותו לחתונת של בן דודו (עמ' 22 ש' 15) על כך ניתן למצוא חיזוק בהוכחת התביעה שאכן במקום בו נעצר הנאשם הייתה חתונה.

לא נשמט מעיוני אופן נהיגתו של הנאשם, כפי שתיארו עדי התביעה, בכך שנסע במהירות באמצע כביש, כאשר מדי פעם היו רכבים בנתיב הנגדי, שנאלצו לסטות, וכי כשהגיע לכיכר נסע נגד הכיוון בניגוד לתמרור 303, אולם לא על אופן נהיגתו מואשם הנאשם בנהיגה בקלות ראש אלא על כך שלא עצר כשהשוטרים כרזו לו.

יתרה מכך, הנאשם אינו מכחיש, כי הבחין ברכבו של המשטרה שעמד ברמזור כך שלא מצאתי כל היגיון שלא לציית להוראות המשטרה לעצור כאשר לאחר נסיעה קצרה של 5 דקות לגרסתו עצור בחתונת קרוב משפחה.

על כן מצאתי לזכות את הנאשם מחמת הספק גם בעבירה זו.

האם הוסברה לנאשם משמעות הסירוב
סעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:
"שוטר הדורש מנוהג רכב או ממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה יבקש את הסכמתו ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, כאמור בסעיף 64ד".

סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה קובע:
"סירב נוהג ברכב…לתת דגימה… לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3)" – היא עבירת הנהיגה בשכרות.

המשמעות המשפטית של הסירוב, כאמור בסעיף 64ד הינה – כי המסרב לתת דגימה על פי דרישת השוטר, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3) דהיינו – כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות.

על פי הוראות החוק אין די בסירוב לביצוע בדיקת הנשיפה הן בדרך של סירוב ממשי או בדרך של הכשלת בדיקה אלא שבהתאם ליסודות העבירה יש להסביר לנאשם את משמעות הסירוב כשעל ההסבר להיות ברור וחד, ושיאפשר לנהג לשקול שוב את גישתו ולשנות את דעתו.

אין מחלוקת, כי בקשת הנאשם מהשוטרים לבדיקת ינשוף בנתניה לא נענתה והשוטרים חיפשו ינשוף קרוב יותר למקום הימצאם (ראה התייחסות עת/1 בעמ' 7 ש' 32).

מסכימה אני אף עם ב"כ הנאשם, כי נפלו פגמים לא מעטים הן בהסבר השוטר והן בהשתלשלות האירועים עצמם לעניין הסירוב.

כך למשל, כבר בחקירתו הראשית מסר עת/1 "הוא אמר שהוא לא מעוניין לבדיקת ינשוף, אני לא זוכר את המילים שלו בדיוק" (עמ' 2 ש' 16) ובחקירתו הנגדית כאשר נתבקש לאשר, כי בניידת סירב הנאשם ל"ינשוף" השיב "לא זוכר באיזה שלב סירב הנאשם….בת/3 לא רשמתי איפה הוא סירב" (עמ' 6 ש' 2-3).

בנוסף, עת/1 אישר, כי לא רשם בת/3 שהריח נדף מפיו של הנאשם על אף שהתכוון לכך (עמ' 5 ש' 7), וכשנשאל מדוע לא הציע לנאשם להיבדק בנשיפון השיב "לא זוכר אם ביקשתי ממנו או לא" (עמ' 6 ש' 24).

יתרה מזאת, בדו"ח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות (ת/4) שערך עת/1 יש רצף של טעויות. כך למשל, בסעיף 6 ציין עת/1, כי הנאשם סירב לבדיקת מאפיינים, כשבפועל הנאשם ביצע את הבדיקה, וכשנתבקש להתייחס לעניין השיב "זו טעות, הוא ביצע בדיקת מאפיינים" (עמ' 6 ש' 28). בסעיף 7 ג' כאשר נשאל מדוע ציין, כי הנאשם ביצע את המבחן בהצלחה הסביר, כי הוא מחק את האיקס שסימן וטעה בכך שלא תיקן (עמ' 6 ש' 30-32), ובסעיף 8 בת/4 המורה על הדרישה להיבדק סימן, כי דרש מהנאשם לתת דגימת נשיפה, שתן ודם, אולם בפועל הדרישה הייתה לנשיפה בלבד, וכשנתבקש להתייחס לטעותו השיב "זה גם טעות. סימנתי איקס על השתן אבל לא זכור לי שביקשתי. זה לא רשום בדוח הפעולה" (עמ' 7 ש' 8) והוסיף בהמשך "אולי היתה טעות ברישום אני מתנצל" (עמ' 7 ש' 11) וכי מדובר בטעות נגררת (עמ' 7 ש' 13).

מהאמור לעיל יוצא אפוא, כי עת/1 אינו יכול לומר באופן מפורש האם הסביר לנאשם את משמעות הסירוב, ומאחר וסימן דרישות לבדיקות שונות, ונוכח רצף הטעויות בדו"ח עצמו, לא מצאתי להסתמך על הרישומים שערכו השוטרים ואף לא על זיכרונם.

על כן, התעורר בליבי ספק האם אכן הוסברה לנאשם מהי משמעות הסירוב במידה הנדרשת כדי שייחשב שיכור.

אציין, כי אף הדברים שמסר עת/1 בת/3 לפיהם "הוא מסר כי הוא מסרב בכל תוקף פעמיים למרות שהוסבר לו משמעות הסירוב היא כאילו נהג תחת השפעת אלכוהול" אינם מספיקים היות והם מעידים על מצב פיזי ולא בהכרח על מצב משפטי. לכל היותר, עת/1 הזהיר את הנאשם מפני הרשעתו בנהיגה תחת השפעת אלכוהול – הרשעה שתסתמך על ראיות פוזיטיביות ולא על עצם סירובו להיבדק.

כאשר נשאל הנאשם לגבי הסיבה בעטיה סירב להיבדק השיב, כי אמר לשוטר שהוא פגע בכבוד שלו כשנאמר לו שהוא גנב ליד אנשים בשכונה וכי לא הוסברה לו משמעות הבדיקה (עמ' 27 ש' 17). הנאשם אישר, כי חתם על ת/4 ס' 8, אולם לא ידע על מה הוא חותם, וכי עת/1 איים שבמידה ולא יחתום על הניירת לא ישוחרר לביתו (עמ' 25 ש' 28-31 ועמ' 27 ש' 2).

מסכימה אני עם ב"כ הנאשם, כי עת/2, אשר היה עד לכל האירוע ושותף באכיפה, לא הזכיר כלל בת/5 שערך את עניין השכרות.
5129371
54678313אשר על כן, מצאתי כי אין די בהוכחות שהובאו על ידי התביעה על מנת להוכיח מעל לספק סביר את יסודות העבירה והחלטתי לזכות מחמת הספק את הנאשם גם בעבירה זו.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ג, 03 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

מגי כהן
שופטת

Categoryפסקי דין