בפרשה זו הורה בית המשפט לתעבורה בבאר שבע לזכות נהג שהוגש נגדו כתב אישום בגין גרימת תאונת דרכים קטלנית, ויוחסה לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות, בניגוד לסעיף 64 בפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") בצירוף סעיף 40 בפקודה.
בעובדות כתב האישום טענה המדינה כי הנאשם בעת שנהג ברכב בכביש המצוי ברחוב יהודה בעיר ערד, נכנס לתוך צומת ולאחר שסיים חאת ציית הצומת, המשיך בכביש ופגע בהולכת-רגל בעת שזו חצתה את הכביש משמאל לימין כיוון נסיעת הרכב, זאת באזור מעבר חצייה ולאחר שזו הספיקה לחצות כ-5 מטר בתוך הכביש. בית המשפט שמע את הראיות בתיק והכריע כי הנהג זכאי מחמת הספק.

בבית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע

ת"ד 1283-08 מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' אבו קיידר

בעניין:
מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי
ע"י ב"כ עו"ד ביטון

המאשימה

נגד

גבר אבו קיידר
ע"י ב"כ עו"ד פרץ הנאשמים


הכרעת דין

כפי שנמסר לצדדים בהתאם לסעיף 183 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 החלטתי לזכות את הנאשם בתיק זה מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

להלן הנימוקים אשר הובילו להחלטה זו :

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות, בניגוד לסעיף 64 בפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") בצירוף סעיף 40 בפקודה.

בעובדות כתב האישום טענה המדינה כי ביום 03/05/08 בשעה 18:00 או בסמוך לה, נהג הנאשם ברכב מסוג טויוטה בכביש המצוי ברחוב יהודה בעיר ערד ונע לכיוון הצומת עם רחוב הפלמ"ח. לטענת המדינה הנאשם נכנס לתוך הצומת ולאחר שסיים חאת ציית הצומת, המשיך בכביש ופגע בגב' סבטלנה דוברובינסקי (להלן: "המנוחה") בעת שזו חצתה את הכביש משמאל לימין כיוון נסיעת הרכב, זאת באזור מעבר חצייה ולאחר שזו הספיקה לחצות כ-5 מטר בתוך הכביש.

לטענת המדינה כתוצאה מהתאונה, המנוחה נפצעה קשה ומצאה את מותה לאחר 9 ימים בבית החולים.

הנאשם הודה בעובדות מספר 1 ו-2; כפר בעובדה מספר 3 – לגרסת ב"כ הנאשם, המנוחה חצתה את הכביש מימין לשמאל ולא כפי המתואר בכתב האישום; כפר בעובדה מספר 4 למעט הצבת התמרור במקום; הודה בעובדה מספר 5 אך כפר בקשר הסיבתי בין הפציעה למוות; וכפר בעובדה מספר 6.

תקציר ראיות התביעה –
מטעם התביעה העידו: מר אזולאי אלירם, עובד מד"א (ע.ת/1): הוגש מטעמו – דו"ח פרמדיק (ת/14); ד"ר נמיוט אלכסנדר מבית החולים סורוקה (ע.ת/2): הוגשו מטעמו – סיכום פטירה (ת/1) והודעת פטירה יחד עם צילום ת.ז. של המנוחה (ת/2); גב' איבשנצ'קו אולגה, בתה של המנוחה (ע.ת/3): הוגש מטעמה – שרטוט (ת/3); רס"מ סבח יצחק, בוחן תנועה (ע.ת/4): הוגשו מטעמו – דו"ח בוחן (ת/4), סקיצה (ת/5), דו"ח נזק (ת/6), מזכר מיום 15/06/08 (ת/7), יומן חקירות – שחזור במהלך בלימה ב-50 קמ"ש (ת/8), הודעת נהג מיום 03/05/08 (ת/9), הודעת נהג תחת אזהרה מיום 04/05/08 (ת/10), הודעת נהג תחת אזהרה מיום 13/05/08 (ת/11), תרשים (ת/12), לוח תצלומים 1-24 (ת/13); פקד בנבנישתי אבי (ע.ת/5): הוגשו מטעמו – הסכמת בן משפחה לנתיחה (ת/15), העברת גוויה מתאונת דרכים למכון לרפואה משפטית (ת/16), הסכמה להוצאת רישיון קבורה (ת/17); רס"מ ארונוב ארקדי (ע.ת/6): הוגש מטעמו – דו"ח פעולה (ת/18); ד"ר רוטפיין יבגני מבית החולים סורוקה (ע.ת/7): הוגשו מטעמו – ת/1 עמוד 2 ות/21; מר דיין אליהו, עובד מד"א (ע.ת/8): הוגשו מטעמו – מסמך (ת/19) ודו"ח פרמדיק (ת/20); ד"ר קונסטנטין זייצב (ע.ת/9): הוגשו מטעמו – חוות דעת שערך (ת/22); השלמה לחוות הדעת (ת/23).

תקציר ראיות ההגנה –
מטעם ההגנה העידו: הנאשם לעצמו; חנניה דרעי מומחה מטעם ההגנה (ע.ה/1): הוגשה מטעמו – חוות דעת מומחה (נ/3); ד"ר חן קוגל, פתלוג מומחה מטעם ההגנה (ע.ה/2): הוגשו מטעמו – חוות דעת (נ/4), אסופת התמונות מדו"ח הנתיחה של ד"ר זייצב (נ/5).

עת נוהל התיק בפני עלו לדיון שלוש נקודות מחלוקת מרכזיות בין הצדדים:

ראשונה – שאלת כיוון חציית הכביש ע" המנוחה.

בהתאם לעמדת המדינה המנוחה חצתה את הכביש משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם, הספיקה לחצות 5 מטרים על הכביש ורק אז נפגעה מרכב הנאשם.

טענת ההגנה – המנוחה הלכה על המדרכה שמימין לכיוון נסיעת הנאשם, ירדה לכביש ללא סימן מקדים מצידה ונפגעה מיד מרכב הנאשם.

נקודת מהחלוקת שניה –

מתייחסת לשאלת רשלנותו של הנאשם בתאונה זו.
בעוד ב"כ המדינה מייחס לנאשם רשלנות בגרימת התאונה, כופר הנאשם באמור וטוען כי התאונה הייתה בלתי נמנעת.

נקודת המחלוקת השלישית –

מתייחסת לקשר הסיבתי בין התאונה למות המנוחה. בעוד ב"כ המאשימה קושר בין התאונה למות המנוחה, חולקת עליו ההגנה אשר מחזיקה בעמדה כי המנוחה מתה כתוצאה ממחדלי בית החולים סורוקה בטיפולה ולא מהתאונה.

אדון להלן בנקודות המחלוקת המהוות את ליבת התיק זאת בהישען על הראיות והעדויות שהובאו בפני:

מה היה כיוון חציית הולכת הרגל באירוע נשוא כתב האישום ?

הנאשם לאורך כל חקירתו ומתן עדותו, החל מהתחקור הראשוני אשר נעשה לו בזירת התאונה בעודו נסער ונרגש ממנה, בהמשך במתן הודעותיו במשטרה וכלה בעדותו בבית המשפט, הציג גרסה אחידה ורצופה, חפה מסתירות מהותיות או אי דיוקים לפיה הבחין במנוחה הולכת על המדרכה מימין כאשר היא עם הגב אליו, ואז כאשר היה במרחק קצר של 3-4 מטרים ממנה, ירדה המנוחה לכביש שלא במעבר חציה וכך נגרמה הפגיעה בה.

בתחקורו הראשוני בזירה, כאשר הגיע סייר משטרתי לזירת התאונה (ע.ת/6) תוחקר הנאשם בעל פה ודבריו צוטטו ונרשמו בת/18: "הנהג סיפר שהאישה חצתה את הכביש ברחוב יהודה ושהיא הלכה על המדרכה ופתאום ירדה על הכביש". "הנהג סיפר שהוא נסע במהירות 30 או 40 קמ"ש ופגע באישה המבוגרת שירדה על הכביש"

השוטר לא ציין בציטוט זה מדברי הנאשם דבר על כיוון החצייה של המנוחה, אך ציטט את הנהג כמי שמתאר את אירוע החצייה של הולכת הרגל כאירוע פתאומי.

בחקירתו הראשונה במשטרה מיום 03/05/08 שעה: 21:00 (ת/9), תיאר הנאשם את מהלך האירועים כדלקמן:

"נכנסתי לערד ופניתי ימינה ברח' יהודה נהגתי במהירות של 30-40 קמ"ש בערך בהילוך שלישי-רביעי עברתי את תחנת המשטרה וחלפתי את הצומת הבאה כאשר אני בנתיב ימין אחרי בערך 20 מטר מהצומת ראיתי אישה מבוגרת ….הולכת על המדרכה בצד ימין שלי לכיוון נסיעה שלי כאשר היא עם הגב אלי ואז כאשר הייתי ממנה במרחק קצר בערך של 3-4 מטר האישה ירדה לכביש לא במעבר חציה מצד ימין לצד שמאל. כאשר היא עם הגב אלי או עם צד שמאל. ואז פגעתי בה עם החזית של הרכב שלי באזור המרכז אז היא לא עלתה על מכסה המנוע היא עפה קדימה וקצת שמאלה לכיוון הנתיב השמאלי" (ת/9 שורות 1-18).

בהמשך חקירתו סיפר :

"הולכת הרגל הלכה על המדרכה בצד ימין שלי עם הגב לכיוון שלי וכאשר חצתה את בעמוד הלבן שהוא על המדרכה ירדה לכביש לצד שמאל שלה" (ת/9 שורות 20-21).

כשנשאל הנאשם- "מתי ראית אותה? " השיב: "אני ראיתי אותה הולכת על המדרכה בצד ימין עם הגב אלי והמשכתי בנסיעה רגילה, ולא היה שום סימן שהולכת הרגל רוצה לחצות את הכביש" (ת/9 עמוד 2 שורות 18-19).

בחקירתו השנייה במשטרה מיום 04/05/08 שעה: 09:50 (ת/10), נשאל הנאשם: "באיזה צד של הולכת הרגל פגעת? ותשובתו: "בגב נוטה לצד שמאל" (ת/10 שורות 15-16).

הבוחן ניסה להקשות על הנאשם בחקירה וטען בפניו כי הנזק ברכבו מלמד על כיוון חצייה של הולכת הרגל משמאל לימין ולא מימין לשמאל. תגובתו של הנאשם הייתה:

"לא, הגברת ירדה מהמדרכה בצד ימין אחרי העמוד הלבן" (ת/10 שורה 63).

בעדותו בבית המשפט, המשיך הנאשם לדבוק בגרסה שמסר במשטרה.
המדובר בעדות מאד נרגשת ואמוציונאלית של הנאשם (אשר נמסרה בדיון מוקלט ביום 19.5.11 החל מעמוד 60 של הפרוטוקול המוקלט)

"אחרי שעברתי את המשטרה בכיכר, פתאום אני רואה איזה הולכת רגל הולכת צמוד למדרכה, במרחק שכל כך קצר, מטר שתיים מהרכב שלי, ואז נסעתי עם הטנדר של החברה. ופתאום אני לא יודע, היא עושה סיבוב כזה ונופלת לכביש, מתפרצת לכביש, היא הולכת צמוד לכביש על המדרכה. ניסיתי לבלום, אבל זה לא היה, זה לא הייתה אפשרות לבלום, כי זה היה כל כך קרוב אליה וזה כבוד השופט מה שקרה" (עמ' 61 החל משורה 16 בפרוטוקול המוקלט)

הנאשם עומת עם גרסת בתה של המנוחה לפיה אימה חצתה משמאל לימין, לכך השיב: "אבל אף אחד לא היה עם המנוחה. אף אחד לא היה, היא הייתה לבד" (פרוטוקול מיום 19/05/11 עמוד 65 שורות 33-35). אין מחלוקת אגב כי בתה של המנוחה לא הייתה בזירת התאונה עת זו התרחשה.

לשאלת ב"כ המדינה – במשטרה אמרת שפגעת במנוחה בגב, נוטה לצד שמאל. איך זה מסתדר שהפגיעות שלה היו בצד ימין? לכך השיב הנאשם:
"אתה אומר שהם היו בימין, אני לא ראיתי צד ימין, אני רואה חד משמעית שהיא ירדה ככה ואדם שהולך עם הגב, בטח שהוא יקבל מכה בגב, היא ירדה ככה" (פרוטוקול מיום 19/05/11 עמוד 66 שורות 21-26).

ובעמוד 65 שורה 23 טען הנאשם חד משמעית –

"אני יודע חד משמעית שהיא ירדה מצד ימין מהמדרכה, לא רחוק מהמדרכה"

התובע שאל את הנאשם שאלה ישירה: (החל מעמוד 63 לפרוטוקול המוקלט)
ש – אתה אומר שהמנוחה ירדה לכביש מצד ימין
ת – נכון.
ש – היא רצה ?
ת- היא נפלה פתאום, אף אחד לא תיאר לעצמו שהיא הולכת על מדרכה ופתאום איזה עמוד, או לא יודע אם היא אחזה בעמוד, ניסתה לברוח ממנו, היה עמוד צמוד לנקודה שהיא ירדה לכביש"
ש – היא הלכה רגיל או שהיא רצה ?
ת – תראה, אני לא החלטתי שהיא רצה. … אני מסתכל רואה אותה הולכת על המדרכה
ש – היא הלכה רגיל או רצה
ת – אני לא יודע, אני לא יודע, אבל היא נפלה לכביש. היא התפרצה לכביש, כי היא לא באה באלכסון , היא הלכה ככה, אני לא יודע אם היא רצה או הולכת, אבל שהיא נפלה לכביש,
היא לא לאט ירדה לכביש"….
"היא התפרצה אני לא, לא יודע מה קרה, לא יודע. פתאום היא הלכה על המדרכה, צמוד אולי מטר, חצי מטר, פתאום היא התפרצה לכביש. אולי היא נפלה אני גם לא יודע. אולי היא רצתה לאחוז בעמוד, אני לא יודע."

אציין כבר בשלב זה כי במהלך עדותו הראשית של הנאשם, הוא לא טרח מיוזמתו בשום שלב להדגיש את כיוון חציית הולכת הרגל (ימין או שמאל).
ניתן להבין מכך כי הוא לא הוכן מראש לחשיבות הגדולה שיש לפרט זה בתיק. בנקל יכול היה לבנות לעצמו גרסה נוחה יותר, אך הוא לא עשה כך.
ניכר היה כי אין המדובר בעדות שקולה שעברה הכנה מוקפדת של פרטים מראש.
הנאשם העיד ברצף, בצורה מאד אמוציונאלית. הוא תיאר את האירוע כמי שרואה אותו וחווה אותו שוב במהלך עדותו. הוא לא הקפיד להדגיש פרטים אשר יכולים לסייע לו בבניית הגנתו.
הן במשטרה והן בבית המשפט יכול היה הנאשם (כעד יחיד לתאונה עצמה) לטעון כי המנוחה רצה לתוך הכביש. הוא נמנע מכך, ולמעשה הסכים כי המנוחה הלכה על המדרכה עד שהתפרצה לכביש. אף שהתובע נתן לנאשם אפשרות לטעון כי המנוחה רצה לתוך הכביש, הוא לא הסכים לתיאור זה ולכל היותר הסכים לטעון שאינו בטוח לגבי ההליכה או הריצה.
התנהלות הנאשם בחקירתו הנגדית והיצמדותו לגרסתו אף שאימוץ גרסה אחרת היתה יכולה לפעול לטובתו יותר, מחזקת בעיני את אמינות הגרסה למסר.

הגעתי למסקנה כי עדות הנאשם היא עדות אמינה, נטולת סתירות המתארת את התרחשות התאונה מנקודת ראותו כפי שהוא עצמו חווה את האירוע.

לצורך ביסוס עמדת המדינה לפיה חצתה הולכת הרגל את הכביש משמאל לכיוון נסיעת הנאשם ובניגוד לעמדתו העקבית בתיק, הציגה המדינה מערך ראיות הנשען על שתי חוות דעת מקצועיות, הן של הבוחן המשטרתי והן של הפתולוג, דר' זייצב, אשר ביצע את הנתיחה לגופת המנוחה.

אנתח להלן את הראיות שהציגה המדינה לטענתה:

ע.ת/4 – הבוחן מטעם התביעה אשר חקר את התאונה, הגיע למסקנה הבאה:
"מחומר החקירה בתיק אני מסיק כי רכב שנסע בערד ברח' יהודה בהגיעו לצומת עם רח' הפלמ'ח פגע בהולכת רגל שחצתה את הכביש במעבר חציה משמאל לימין . הפגיעה היתה עם חזית הרכב" (ת/4) .

ע.ת/4 ציטט בת/4 את טענתו של הנאשם (ומכאן כי היה מודע לגרסתו היטב מהרגע הראשון) :
"נהג הרכב טוען כי הולכת הרגל הלכה על המדרכה בצד ימין בכיוון נסיעתו ואז קפצה לכביש מצד ימין לצד שמאל ונפגעה מהרכב לאחר מעבר החציה ולא במעבר החציה".

הבוחן הסביר בחוות דעתו מדוע הגיע למסקנה כי הולכת הרגל חצתה משמאל לימין, אך כאשר קיבל את חוות דעת הפתולוג הקובעת קביעות הפוכות למסקנה זו, פנה הוא שוב לפתולוג וקיבל בסופו של יום חוות דעת נוספת עם מסקנות הפוכות.

כשנשאל על ידי הסנגור – אתה קיבלת דוח פתלוגי ראשון שלא תאם את התזה המקצועית שלך, ולכן פנית בפניה נוספת לפתולוג על מנת לקבל תשובות? השיב העד: "נכון ששלחתי שאלת הבהרה לפתולוג לגבי חוות הדעת שלו" (פרוטוקול מיום 23/02/10 עמוד 8 שורות 14-16).

לשאלה – מאיפה למעשה האישה חצתה את הכביש? השיב העד:
"האישה חצתה הכביש מצד שמאל לצד ימין בסמוך למעבר החצייה. אני לא קבעתי חד משמעית שזה היה במעבר חצייה…..אמרתי שהיא חצתה או במעבר חצייה או בסמוך מאוד אליו, כוונתי לתחום מעבר החצייה. בסופו של דבר זו הייתה ההחלטה של הפרקליטות לנסח את כתב האישום כפי שנוסח" (פרוטוקול מיום 23/02/10 עמוד 10 שורות 15-20).

העד מסר בעדותו כי הסיק שהולכת הרגל חצתה משמאל לימין, הן לפי הנזק בחזית הרכב והן לפי עדותה של בתה של המנוחה אשר הצביעה על מסלול הליכתה של אמה (כפי שהכירה אותו ומבלי שהייתה במקום עת התרחשה התאונה).

בנוגע לנזק בחזית הרכב, הסנגור הפנה את העד לתמונה מס' 13 ושאל: האם אתה יכול לאשר לי שהמכה התחילה מימין לשמאל בצורה אלכסונית לכיוון השמשה כאשר נוצר שקע מאורך על מכסה המנוע דבר המלמד על חציה מימין לשמאל ולא משמאל לימין?

לכך השיב העד:

"קודם כל האלכסון הוא משמאל לימין דבר שמלמד על חציה משמאל לימין חד וחלק. בתמונות האלה מצולם הנזק מכמה זויות מלמעלה מהצד. בתמונה 9 מצולם הנזק ממש מהחזית וניתן לראות אלכסון ברור שהחציה היא משמאל לימין ולא מימין לשמאל. בנוסף גם בתמונה 13 אותו דבר. אני לא יודע איך אתה רוצה לשנות את האלכסון" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 25 שורות 26-32).

לשאלה – אם באותו יום אותה נפגעת שינתה את מסלול ההליכה שלה ואתה לא יודע והבת לא אמרה? השיב העד:
"זה לא נכון כי עדיין יש את הנזק בחזית הרכב" (פרוטוקול מיום 23/02/10 עמוד 11 שורות 6-7).

לגבי הפגיעות בגופה של המנוחה, ציין העד כי נמסר לו על ידי הפרמדיק שהיה בזירה, שרוב המכה הייתה בצד ימין של גוף הולכת הרגל.

לשאלה – אז ראש המנוחה צריך להיות לכיוון המדרכה? השיב העד:

"לא נכון. פה מדובר בחזית של רכב שהוא לא כמו חזית של רכב פרטי. חזית של רכב פרטי פוגע בהולך רגל באיזור הברכיים, ברכב הספציפי הזה הוא רכב שהחזית שלו גבוהה ולכן הוא מגיע בפגיעה לאיזור החזה ולכן הוא דוחף את הולך הרגל קדימה" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 26 שורות 14-18).

לשאלה –לפי התזה שלך איך קרתה התאונה? השיב העד:
"הולכת רגל אשר חצתה בערד את צומת יהודה הפלמ"ח במעבר חציה מצד שמאל לצד ימין הגיע רכב מרחוב יהודה, בנתיב הימני ופגע בה על מעבר החציה עם חזית הרכב. אני לא ראיתי את הולכת הרגל בזירה. אבל הצביעו לי איפה היו הרגליים ואיפה היה מנח הגופה, איך היא שכבה" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 26 שורות 20-23).

לשאלה – מתי הגעת למסקנה הסופית מאיפה היא חצתה? השיב העד:
"אני הגעתי למסקנות כבר בזירה. כשאני בודק רכב אני מגבש את המסקנות מחקירת הזירה. הדיעה מתגבשת בזירה עצמה ולאחר מכן יש גם חקירה של מעורבים שיכולים לתמוך או לשלול את הדעה" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 29 שורות 4-7).

מאחר ובוחן המשטרה נשען במסקנתו גם על עדות בתה של המנוחה אנתח גם חלק זה של פרשת התביעה ולהלן ניתוח עדותה:

לשאלת ב"כ המדינה – מה היה כיוון הליכתה של המנוחה? השיבה העדה:

"היא בדרך כלל הולכת. היא הלכה לבית במקרה זה כי היא ידעה שממתינים לה. זה מסלול קבוע שהיא היתה הולכת. האוטו שמסיע אותם לפעמים עוצר ליד גולף ולפעמים ליד בנק מזרחי. ביום האירוע האנשים מהטיול אמרו שעצרו ליד בנק מזרחי. היא עברה את המרכז ועברה במעבר חצייה לכיוון האיצטדיון" (פרוטוקול מיום 08/12/09 עמוד 10 שורות 11-15).

לשאלה ב"כ המדינה – מה היה קצב ההליכה של אמך בדרך כלל? השיבה העדה: "קצב רגיל" (פרוטוקול מיום 08/12/09 עמוד 11 שורות 8-9).

בחקירתה הנגדית – ציינה העדה כי בבית החולים אמה היתה בהכרה, אולם במצב מאוד קשה, לא ראו את העיניים שלה כי הכל היה נפוח.

לשאלת הסנגור – באותו יום שאימך נדרסה, את לא יודעת באיזה מסלול היא הלכה? השיבה העדה: "היא כל הזמן היתה הולכת אותו הדבר זה היה הדרך שלה לבית" …..כי זו הדרך הכי קצרה. אנחנו יודעים במדוייק שהיא הלכה במעבר החצייה הזה, ומה שמעניין זה רק הכיוון, והכיוון היה לבית" (פרוטוקול מיום 08/12/09 עמוד 12 שורות 20-29).

יש להדגיש שוב כי עדותה של בתה של המנוחה (ע.ת/3), עליה נסמך ע.ת/4 בכתיבת מסקנתו, אינה עדות ראייה ממקור ראשון לכיוון החצייה היות והבת לא נכחה עם אימה בזמן התאונה . המדובר בעדות המתארת שגרת מסלול הליכה של המנוחה כפי שהיה מוכר לעדה מבלי שניתן לדעת האם המנוחה שינתה את מסלולה באותו יום, טעתה אולי במסלולה, או חצתה קודם לכן מסיבה אחרת והחליטה לחזור למסלולה המקורי. המדובר אם כן בספקולציות שאין להן משקל ראייתי מספיק כדי לבסס על פי עדות זו את כיוון החצייה מעבר לכל ספק סביר.

הבוחן המשטרתי השיב לסנגור בחקירתו הנגדית כי עוד בזירה עצמה הגיע למסקנה סופית באשר לכיוון חציית הולכת הרגל.

ע.ת/4 אישר כי גבה את עדותו הראשונה של הנאשם בזירת התאונה. לדבריו:

"הנהג תוחקר בזירה לראשונה והוא הסביר לי שם את גרסתו. חזרתי לזירה באותו יום לאחר שתחקרתי את עובד מד"א שהיה ראשון בזירת התאונה, ויצאתי איתו להצבעה בצומת באותו ערב" (פרוטוקול מיום 23/02/10 עמוד 3 שורות 20-21).

ע.ת/4 אישר כי לא ביצע שחזור עם הנהג בערב התאונה שכן מצב הרכב לא אפשר לעשות את השחזור באותו הערב.

כשנאמר לעד כי הרכב היה תקין הגיב ואמר:

"אני אומר לך שהרדיאטור נפגע וכל הנוזלים יצאו ואם הייתי עושה שחזור באותו רגע אז היה הולך מנוע לרכב וכולם היו מאשימים אותי" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 22 שורות 15-17).

כפי שניתן ללמוד מחומר החקירה והעדויות, ע.ת/4 גבה עדות מהנאשם לראשונה בזירת התאונה אך לא עשה כל שחזור אתו בזירת האירוע. ע.ת/4 נמנע מלבחון לעומק את גרסתו של הנאשם אשר הייתה עקבית מהשניות הראשונות שלאחר התאונה ו"ננעל" תחת קביעה לפיה חציית הולכת הרגל הייתה משמאל מבלי לתת דרור לאפשרות שיתכן וגרסת הנאשם נכונה.

יתרה מזאת, ע.ת/4 ביסס את מסקנתו הסופית הן על הנזק בחזית הרכב והן על עדותה של בת המנוחה אשר לא נכחה בזירת התאונה וכל עדותה התבססה על הנחה לפיה האם נהגה בדרך כלל לחזור לביתה באותה הדרך. הבת דיברה עם אימה בטרם קרות התאונה וכל אשר אמרה לה הוא שהיא בדרך לערד. המנוחה לא אמרה לבת מה מסלול הליכתה בשיחה ביניהם ואילו הבת טענה כי אנשים ראו את המנוחה יורדת ליד בנק מזרחי וצועדת לעבר ביתה – טענה אשר לא הובאו ראיות לתמיכתה.

ביחס לנזק שמצא הבוחן בחזית הרכב והמסקנות שגזר ממנו :

חוות דעתו הכתובה של הבוחן בנושא זה מסתכמת במשפט אחד בלבד:

"הנזק בחזית הרכב מלמד על כיוון חציית הולכת הרגל מצד שמאל לצד ימין" (ראה ת/4 פרק המסקנות)
חוות הדעת אינה מספקת כל הסבר למשפט זה ולא ברור ממנה כיצד הגיע הבוחן למסקנה זו.

גם בעדותו בבית המשפט הסביר הבוחן כי הגיע למסקנה על כיוון החצייה גם מבחינת חזית הרכב (ראה עמוד 10 שורה 27) אך גם כאן לא הוסיף הוא דבר ולא הסביר מדוע נזק ספציפי זה מלמד בהכרח על כיוון חצייה כזה או אחר.

רק במענה לשאלה בחקירה נגדית ובעת ויכוח עם הסנגור על כיוון אלכסון הפגיעה, ציין הבוחן כי כיוון האלכסון בפגיעה מלמד על כיוון החציה.

אדגיש כי לא ניתן ללמוד מאמירה זו דבר, ועל פניו לא הוכיחה המדינה בכל דרך לפי הפגיעות ברכב את כיוון החצייה של המנוחה.
מאחר והמדינה לא עמדה בנטל זה, הרי שאין צורך לעסוק בחוות דעתו של מומחה ההגנה בנקודה זו אשר סותרת כמובן את עמדת הבוחן המשטרתי.

המדינה אשר הבינה ככל הנראה כי לא די בעדות הבת או חקירת הבוחן וניתוח אופי הפגיעות ברכב כדי לבסס את שאלת כיוון החציה, הביאה כראייה גם חוות דעת פתולוג.

ניתוח הפגיעות בגופו של הולך רגל כאשר המדובר באירוע בו הוא נפגע מרכב עשוי להיות הנתון הראייתי החזק ביותר בתיקים מסוג זה.
יכולתו של פתולוג או רופא לקבוע את מיקום הפגיעות שהשאיר הרכב בגוף הנפגע יכול גם לאפשר קביעה כמעט מוחלטת של כיוון חציית הולך הרגל ואסביר את דברי:

כאשר הולך רגל נפגע במהלך חציית כביש מרכב גופו יכול לנוע, ליפול, או להשאיר סימנים שונים ברכב ויכול שמומחים שונים יגיעו למסקנות שונות (ומבוססות) באשר לכיוון החציה של הולך הרגל בהישען על אותם ממצאי פגיעות או סימנים ברכב.
(כך במקרה שבפני חלק מומחה ההגנה על קביעות הבוחן המשטרתי כפי שיפורט בהמשך).

מול נתונים אלו, יהיה קשה מאד להתווכח עם קביעה פתולוגית הקובעת ממצאים של פגיעות רכב בצד שמאל או צד ימין של גופת הנפגע.
בהכרח פגיעות שהשאיר רכב בצד ימין של הנפגעת (כאשר כיוון נסיעת הרכב אינו נתון במחלוקת – מה שמתרחש במקרה דנן) יעידו על חציית הולכת הרגל משמאל לכיוון נסיעת הנאשם ואילו פגיעות רכב מובהקות בצד שמאל של גוף הנפגעת יביאו למסקנה כמעט חד משמעית של חציית הולכת הרגל מצד ימין של כיוון נסיעת הנאשם.

בוחן התנועה הבין היטב את חשיבות תוצאות הבדיקה הפתולוגית ולכן וידא כי אלו יהיו חלק מחומר החקירה שאסף.

להוכחת גרסתה הביאה התביעה את עדותו של הפתולוג מטעמה דר זייצב (ע.ת/9), הנסמכת על חוות דעת אותה ערך.

העד ציין בחוות דעתו כי ממצאי הנתיחה מתיישבים עם עמדת המדינה. לשאלת ב"כ המדינה – כיצד הם מתיישבים? השיב העד:
"בעמ ראשון של חוות הדעת בפרק ראשון של נסיבות שנמסרו על ידי המשטרה כתוב שהמנוחה היתה מ�

Categoryפסקי דין