בפרשה זו זוכה הנהג מן האחריות לגרימת תאונת דרכים, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום שכלל את העבירות הבאות: "אי מתן זכות קדימה" עבירה לפי תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה ביחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, "נהיגה בחוסר זהירות" עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, ו"גרימת התאונה" עבירה לפי תקנה 21(1)(2) לתקנות התעבורה.

בבית משפט לתעבורה נתניה
תד 010559/99

בפני: כב' השופטת ר. בן יששכר שורץ תאריך: 17/11/2002

בעניין: מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד תובע
נ ג ד
גיוסי אימא
ע"י ב"כ עו"ד שוורצמן נאשם

הכרעת דין
הנאשם זכאי מחמת הספק.

כללי:
לנאשם מיוחסות עבירות של אי מתן זכות קדימה עבירה לפי תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה ביחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, נהיגה בחוסר זהירות עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, וגרימת התאונה עבירה לפי תקנה 21(1)(2) לתקנות התעבורה. ארוע התאונה התרחש ביום 12.3.99 סמוך לשעה 18.30.

העובדות:
א. הנאשם נסע ברחוב לוי אשכול בנתניה והגיע לצומת עם רחוב שמחה ארליך. הנאשם התכוון לפנות שמאלה לרחוב שמחה ארליך.

ב. ברחוב לוי אשכול מוצב תמרור ב-36.
לטענת הנאשם עצר ברח' לוי אשכול סמוך לתמרור ומעבר החציה ואח"כ החל בנסיעה איטית לכיוון הצומת. הנאשם הספיק לעבור כמטר עד שנעצר בתחום הנתיב הימני של רח' שמחה ארליך, בחסות כלי הרכב שחנו משמאל.

ג. ברחוב ארליך קיימת שדרה החוצה את הכביש לשני מסלולים . במסלול הנסיעה ברחוב שמחה ארליך ממערב למזרח – 2 נתיבי נסיעה. בנתיב הימני חנו כלי רכב (ראה עדות הנאשם עמ' 11 שורה 27 וכן הודעתו במשטרה ת/1 שורות 4,3).

ד. רכב פיאט שהגיע משמאל כוון נסיעת הנאשם ברחוב שמחה ארליך, הבחין ברכב הנאשם, וסטה שמאלה לכוון אי התנועה.

ה. לא ארע מגע בין כלי הרכב.

ו. כתוצאה מסטיית הפיאט ועלייתו על אי התנועה נגרם נזק לרכב הפיאט.

המחלוקת
השאלה הטעונה הכרעה היא, האם הפר הנאשם את החובה ליתן זכות קדימה, הקבועה בתמרור ב-36; האם קיפח את זכותו של נהג הפיאט או שמא איבוד השליטה של נהג הפיאט היה נעוץ בנהיגתו שלו, מבלי שנפלה רשלנות כלשהי בנהיגתו של הנאשם ו/או מבלי שהתקיים קשר סיבתי משפטי בין נהיגתו של הנאשם, אפילו נפל בה פגם לבין תוצאת הארוע.

דיון

עדות עד ראייה, עת/2 מר מיכאל רוזוליו.

על פי עדות עת/2 אשר נסע ברחוב שמחה ארליך, בכוון נסיעת הפיאט ומאחוריו, ניתן לקבוע את העובדות הבאות:

1. רכב הנאשם הגיע מרחוב לוי אשכול בנתיב הימני.

2. כשרכב הנאשם היה בתחום הצומת היתה הפיאט כ- 20-10 מ' לפני הצומת. (עמ' 4 שורה 13).

3. רכב הנאשם היה בעצירה בתוך הנתיב הימני, כשהוא סוגר כמטר עד מטר וחצי מן הנתיב, עת הגיע עת/2, לצומת וחלף על פניו. (עמ' 4 שורות 17, 21, 23, 24) .

4. עד הראיה (עת/2) נסע בנתיב שמאל ברח' שמחה ארליך ועבר בביטחה בצומת, למרות שחלק מן הנתיב הימני היה חסום על ידי רכב הנאשם העומד.

עד הראיה עצר רכבו בצד הדרך, כדי להיווכח מהן תוצאות הארוע.

5. עד הראיה מסר עדותו במשטרה כ- 4 חודשים לאחר הארוע (עמ' 3 שורה 25).

6. עד הראיה שאל את נהג הפיאט עת/3 למצבו וזה האחרון ענה, "כי הוא בסדר וכי לא ארע לו דבר".

הנהגים החליפו פרטים.

עדותו של עת/3 נהג הפיאט עוררה תהיות באשר לאמינותו.

1. תלונתו של עת/3 למשטרה נמסרה כשבועיים לאחר הארוע, וזאת על רקע מחלוקת עם הנאשם בדבר האחריות לנזק שנגרם לרכבו. (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 18.6.02 שורות 17 – 20).

2. פנייתו של עת/3 לרופא מתבצעת לראשונה 17 יום לאחר הארוע (ראה ת/2)

3. עדותו של עת/3 היתה מגמתית.

4. גירסת עת/3 אינה מתיישבת עם עדות עד הראייה עת/1, שנסע מאחוריו ועבר בבטחה את הצומת.

5. איני מאמינה לגירסת עת/3 שטען, כי הנאשם התפרץ לצומת , לא האט ,ונסע במהירות. (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 18.6.02 שורות 15 – 14). גירסה זו אינה מתיישבת גם עם עדות עת/2, לפיה רכב הנאשם היה בעצירה, כשהוא בולט לתוך הצומת כמטר עד מטר וחצי.

עדות הנאשם

הנאשם העיד ואני מאמינה לו, כי עצר רכבו לפני מעבר החצייה טרם נכנס לצומת, וכן בשל חניית כלי רכב, משאיות ברחוב שמחה ארליך, וכפי שעולה מהודעתו במשטרה ת/1
(שורה 4) נאלץ להתקדם ולשפר שדה ראייה.

הנאשם אכן התקדם והבחין ברכב הפיאט מגיע משמאלו בנתיב שמאל ועל כן עצר בחסות כלי הרכב שחנו משמאל (ראה הודעתו במשטרה ת/1).

אני קובעת, כי רכב הנאשם בלט קימעא מעבר למכוניות שחנו וכך, הצליח להבחין בכלי הרכב המגיעים משמאלו. עובדה זו מתיישבת גם עם עדותו של עת/1, שהבחין ברכב הנאשם עוד בטרם איבד נהג הפיאט שליטה וגם עם הערכתו, כי הבחין ברכב הנאשם עומד בתוך הנתיב הימני, כמטר עד מטר וחצי.

יחד עם זאת, ברור שמדובר בחריגה קלה שהיא תוצאה וכורח הנסיבות בהתחשב בתנאי הדרך, מיגבלת שדה הראיה, שהיתה לנאשם ורוחב המכוניות החונות משמאל, ברחוב שמחה ארליך.

הנאשם נקט אמצעי זהירות טרם החל בנסיעה לכיוון הצומת, כפי שנדרש מנהג מן היישוב.
הנאשם עצר ריכבו מיד כשהבחין ברכב הפיאט המתקרב ולא היווה מכשול בדרכו.

הנאשם לא היווה מכשול לכלי רכב שנסעו בנתיב שמאל ברחוב שמחה ארליך, הראייה שעת/1 ,שנסע מאחורי רכב הפיאט חלף על פני רכב הנאשם העומד בתחום הצומת, בבטחה.

עדות הבוחן עת/2

הבוחן לא ערך דוח בוחן, לא ערך סקיצה לתיאור המקום והסתפק בגביית עדויות בלבד.
לטענת הבוחן, הוא מכיר את השטח בשל מגוריו באזור הצומת והניח שיוכל לענות לשאלות בבית המשפט, אם יידרש, על סמך הכירות זו. הבוחן לא תיעד מהו שדה הראייה לנהגים בצומת. (עמ' 7 שורה 1-2).
העדר דוח בוחן, לתיעוד ממצאים בזירה סמוך לתאונה או העדר עבודת בוחן מאוחר למועד התאונה על מנת ליתן תיאור של זירת הארוע, ובדיקת שדה הראייה, תוך התחשבות בטענות המעורבים, מקשה על עבודת בית המשפט להתחקות אחר האמת.

הכרעה

לאור העדויות , הראיות והקביעות העובדתיות שנקבעו בהכרעת הדין, נותר לי ספק, אם ניתן להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
נוכח קיומם של כלי רכב חונים ברחוב שמחה ארליך, משמאל כיוון נסיעתו של הנאשם, לא יכול היה הנאשם לפעול אחרת אלא להתקדם קימעא לכוון הצומת ולעצור שוב עד שהצומת יפונה.

לציין ,כי עת/1 מסר עדותו במשטרה רק 4 חודשים לאחר הארוע, ולכן איני שוללת את האפשרות שלא זכר את חניות כלי הרכב משמאלו.
עת/1 העיד כי הארוע התרחש ערב שבת, וכי לא היתה תנועה ברחוב שמחה ארליך, פרט לתנועת רכבו ורכב הפיאט.

העובדה שעת/1 עבר בבטחה בצומת אחרי רכב הפיאט ולא איבד שליטה מדברת בעד עצמה ומלמדת, שהנאשם לא היווה מכשול לאלו שנסעו ברחוב שמחה ארליך. אני קובעת כי איבוד השליטה של עת/3 היה נעוץ סוביקטיבית במצבו שלו ובמצב השליטה שלו על רכבו.

עת/1 שהיה מאחורי עת/3 הבחין ברכב הנאשם. הנאשם הבחין בכלי הרכב שנעו ברחוב שמחה ארליך. ועל כן המתין בעמידה סמוך לאחר מעבר החציה כשחלק מרכבו עומד בנתיב הנסיעה הימני של רחוב שמחה ארליך.

הנאשם לא היה בנסיעה רצופה אלא הגיע למקום עמידתו לאחר שעצר קודם לכן לפני מעבר החציה. אין ספק שהופעת הנאשם בתחום שדה הראייה של עת/3 ובנתיב ימין, הפתיעה את עת/3 שנסע בנתיב שמאל, אולם העובדה שזה האחרון סטה סטיה כה חזקה, שגרמה לו לעלות על אי תנועה, מלמדת על תגובה לא פרופורציונלית למתרחש והיא נבעה מחוסר תשומת לב מספיקה לדרך ו/או חוסר ריכוז ו/או עייפות מצד נהג הפיאט.

לא השתכנעתי שהסטייה שמאלה של הפיאט היתה נחוצה ו/או הכרחית, אוביקטיבית. מכל מקום, הסטייה היתה מוגזמת ונעוצה בתחושה סוביקטיבית בלבד של עת/3.

פסה"ד איצקוביץ נ' מ"י (ע"פ 302/97) אליו היפנה ב"כ התביעה אינו זהה לעובדות המקרה דנן. במקרה נשוא פסה"ד (ובשונה מהמקרה הנדון בתיק זה), נקבע עובדתית, כי ארע מגע בין כלי הרכב ממש במרכז הצומת, כאשר רכב הנאשם היה בנסיעה איטית, במרכז מסלול הנסיעה של הרכב האחר, בעל זכות הקדימה.

ביהמ"ש דחה במקרה נשוא פסה"ד את גירסת הנאשם המעורב, כבלתי אמינה.
יתר על כן, השאלה המשפטית שהתעוררה בע"פ 302/97 ע"י ב"כ הנאשם (שם בע"מ 3 לפסה"ד) שהינה רלוונטית לעובדות המקרה נשוא התיק הנדון, נותרה בצריך עיון (שם בעמ' 4 לפסהד").

לסיכום, איני מקבלת את הגישה הגורסת, כי זכות הקדימה הינה, אבסולוטית, הזכות הינה זכות יחסית ויש לבחון אותה לפי נסיבותיו של כל מקרה.

עצירת רכב בתחום צומת, בשל מיגבלות שדה ראייה, וזאת מבלי להפריע לתנועת כלי הרכב בכביש החוצה, בהתחשב בקיומם של נתיבי נסיעה נוספים, אינה גוררת, בהכרח, הפרת זכות הקדימה.

דרישה מנהג, העומד להשתלב בכביש בו מספר נתיבי נסיעה, כי ימתין עד אשר יחלפו כלי
הרכב , בכל הנתיבים מבלי להתחשב במגבלות שדה ראייה בשל חניות כלי רכב בנתיבי הנסיעה השונים, מהווה דרישה בלתי סבירה, בלתי הגיונית ואינה מתיישבת עם המציאות.

לא ניתן לטעון שזכות זו של הרכבים בדרך החוצה, הופכת למחסום עדי עד לנוסעים בדרך בו מוצב התמרור, ואילו הנוסעים בדרך החוצה, להם זכות הקדימה, רשאים להכנס לדרך תוך עצימת עיניים מוחלטת לנעשה בדין לפניהם". (ע"פ ת"א) 70023/99 מלץ נ' מ"י ).

אשר על כן הריני מזכה את הנאשם ולו מחמת הספק.

ערעור תוך 45 יום מיום המצאת הכרעת הדין.
ניתנה היום ג' בכסלו, תשס"ג (17 בנובמבר 2002) בהעדר הצדדים

ר. בן יששכר שורץ
שופטת

החלטה
המזכירות תמסור לצדדים העתק הכרעת הדין.

ניתנה היום ג' בכסלו, תשס"ג (17 בנובמבר 2002) במעמד הצדדים

ר. בן יששכר שורץ
שופטת

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

Categoryפסקי דין