פרשת קשתי

עמ"ת (ת"א) 33139-01-10 (כב' השופטת חיותה כוחן)

בפרשה זו הצלחתי באמצעות טענה מקדמית לסכל פרוצדוראלית ניסיון של התביעה המשטרתית לעקוף את הליכי הערעור הקיימים ולערר בעצם על "החלטת ביניים של הערכאה הדיונית. הערר הוגש על ידי לשכת התביעות כנגד החלטת בית המשפט לתעבורה, בבקשתה למעצר עד תום ההליכים, זאת לאחר שהוגש כנגד המשיב כתב אישום, המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש ונהיגה בשכרות (370 מ"ג אוויר נשוף). עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו עד תום ההליכים ובקשה לפסול את רישיונו עד תום ההליכים. עם מעצרו ולאחר ששהה לילה במעצר, הובא המשיב בפני כבוד השופט דרורי, הודה והורשע במיוחס לו ונגזר דינו ל-4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. כמקובל, נדחה הדיון לחודש אפריל, לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, ובמעמד מתן גזר הדין הורה בית המשפט לתעבורה על שחרורו של המשיב בתנאים, להבטחת התייצבותו בפני הממונה ולהבטחת התייצבותו לריצוי עונשו. על החלטה זו הגישה התביעה ערר, בטענה שלא היה מקום לשחרר את המשיב ממעצר (אלא למעצר בית מלא) וזאת בהתחשב בעובדה, שהנהג ביצע את העבירה בשעה שעונש מאסר מותנה בן 4 חודשים עומד ותלוי נגדו, בגין עבירה דומה שעבר זמן לא רב קודם לכן. בנסיבות אלה, טענה התביעה, אין ליתן במשיב אמון ולשחררו. י

בפתח הדיון, העליתי כאמור טענה מקדמית, לפיה בית משפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בערר. כל זאת בטרם הפך גזר הדין לסופי, מנועה התביעה מלערער על החלטת בית המשפט לתעבורה, שכן מדובר בהחלטה הנלווית לפסק הדין ונגזרת ממנו.

כב' השופטת כוחן קיבלה את עמדתי לעניין חוסר הסמכות העניינית, וכתבה בהחלטתה כהאי-לישנא: "ביסודו, מעצר עד תום ההליכים פירושו מעצר עד לסיום ההליכים בערכאה הראשונה, כאשר קיים בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – "חסד"פ") הסדר מיוחד, סעיף 22, המאפשר החזקה במעצר של נדון שערעור תלוי ועומד בעניינו. במקרה שבפניי נגזר דינו של המשיב וההליך המשפטי בעניינו הסתיים, גם אם גזר הדין טרם הפך חלוט, בהעדר חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות. משכך, צודק ב"כ המשיב, כי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בערר. שונה היה המצב, אילו סדר הדברים בבית משפט קמא היה שונה, והעוררת היתה מבקשת מבית המשפט, לאחר הרשעתו של המשיב וטרם נטענו טיעונים לעונש, לדון בבקשה למעצרו עד תום ההליכים. משלא עשתה כן, ולאחר שנשמעו טיעונים לעונש ונגזר דינו של המשיב, מנועה היא מלתקוף את החלטת בית משפט קמא בדרך של הגשת ערר לפי סעיף 53 לחסד"פ. נראה, כי הדרך היחידה הפתוחה בפני העוררת לתקוף את החלטת בית משפט קמא, היא באמצעות הגשת הודעת ערעור על גזר הדין, שאז בהתאם להוראת סעיף 22(ב) לחסד"פ, רשאי בית המשפט שלערעור לצוות על מעצרו של הנאשם בהתאם להוראות סעיף 21. אשר על כן אני דוחה את הערר בעילה של העדר סמכות עניינית".

ניתנה ביום 28 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.