בית המשפט לתעבורה בחיפה זיכה את הנאשמת מביצוע עבירה של אי ציות לתמרור "אין כניסה" בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, וזאת למרות שנתן אמון מלא בגרסת השוטרת שרשמה את הדו"ח, וקבע כי גרסת הנהגת אינה אמינה. כנגד הנאשמת נטען כי נהגה את רכבה לתוך דרך השירות בניגוד לתמרור 402 (אין כניסה) המוצב במקום. בית המשפט קבע כי ספק אם בוצעה עבירה, וזאת לאור זהות התמרור שהוצב במקום.

בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה

תת"ע 1068-02-13 מדינת ישראל נ' תמיר

תיק חיצוני: 11110302988

בפני כב' השופט גיל קרזבום

המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשמת
ענבל תמיר

נימוקים להכרעת הדין
בתאריך 24.11.13 החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק. להלן נימוקי הכרעת הדין.

כללי

1. כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בגין עבירה של אי ציות לתמרור "אין כניסה" בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, בכך שבתאריך 22.01.12 בשעה 12:20 בדרך עכו 157 נהגה את רכבה לתוך דרך השירות בניגוד לתמרור 402 (אין כניסה) המוצב במקום.

2. הנאשמת כפרה בעבודות כתב האישום. לטענתה נסעה ישר בכביש השירות וכלל לא פנתה אליו מדרך עכו.

לאחר ששמעתי את העדים ושקלתי טענות הצדדים, אני קובע כי הנאשמת נכנסה עם רכבה לכביש השרות מדרך עכו כמפורט בעובדות כתב האישום, עם זאת, לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי בוצעה על ידה עבירת תעבורה, זאת לאור אופן הצבת התמרורים במקום כפי שיפורט בהמשך.

ראיות המאשימה

עדת התביעה הגב' אשרת מויאל

3. ערכה את הדו"ח ת/1 בו נרשם כדלקמן: "במהלך משמרת עמדתי בכתובת הנ"ל והבחנתי ברכב הנ"ל הפונה ימינה מכביש ראשי בניגוד לתמרור אין כניסה המוצב במקום באופן גלוי וברור. אור יום. ראות טובה, נהגת + נוסע, סימנתי לה לעצור. הוסברה מהות העבירה. נרשם דו"ח זה בהתאם. נשמר קשר עין. אינה עונה לרישום אזהרה. כמו כן, שפת המדרכה לא מתאימה לפנייה ימינה. נמסר ביד". תגובת הנהגת: "עשיתי טעות".

בחקירתה הנגדית נשאלה באם זכרה את האירוע והשיבה: "אחרי שקראתי את הדו"ח אני זוכרת את האירוע. יש לי זיכרון טוב. אני מזהה את היושבים פה גם. אני מזהה את בן זוגה של הנאשמת שיושב מאחורה, ואני מכירה אותו. . "( עמ' 2 שורות 20-21 לפרוטוקול). נשאלה לגבי שוטר נוסף שנכח באירוע והשיבה: "אני רושמת שותף בדו"ח כשהוא עד לעבירה בלבד. כנראה שהשותף לא היה עד לעבירה. אני בד"כ עובדת עם פקח עירייה "שיטור משולב" והם לא מוסמכים לרשום דו"חות. אם הוא עד לעבירה אז הוא רושם מזכר על הנסיבות." (עמ' 2 שורות 25-27 לפרוטוקול).

אישרה כי הצילום נ/1 "זה מקום ביצוע העבירה. את הגעת בכלל מצד שמאל של גדר השיחים, של הכביש הראשי, ופנית ימינה לאיפה שאין כניסה, ולא שמאלה. את הגעת מהכביש הראשי ופנית ימינה לכביש השירות. אני מסמנת ב-X וגם באמצעות חץ את תנועת הרכב שלך. (ממורקר בטוש מדגיש צהוב). אכן אני עמדתי היכן שמצויר פחות או יותר בחץ מיקום השוטרת.". (עמ' 3 שורות 1-5 לפרוטוקול). לטענת הנאשמת לפיה הגיעה מכביש השרות השיבה: "הכביש הראשי, פנית ימינה אל כביש השירות." (עמ' 3 שורה 19 לפרוטוקול). לטענה לפיה עצרה רכבים נוספים השיבה: "אם היו עמי עוד שוטרים, יכול להיות. לבד, אם הייתי לבד, אין סיכוי שאעצור כל כך הרבה רכבים. אני לא זוכרת אם היו עוד ניידות עמי שם. אם עבדתי שם לבד אין סיכוי שהייתי עוצרת 6 רכבים בו זמנית. " (עמ' 4 שורות 1-3 לפרוטוקול).

עוד העידה: "את ניגשת אליי ויצאת מהרכב שלך, ועוד לא הגשת לי רישיונות והגשת לי טלפון כי קצין משטרה רוצה לדבר איתי, אבל הסתבר שזה מתנדב שהוא בן זוגך, והוא ביקש שאני אחוס עלייך. השבתי לו שאני לא אוהבת את הדרך שזה מתנהל בה. " (עמ' 4 שורות 13-15 לפרוטוקול). בכל הנוגע לטעות ברישום היום בשבוע, העידה: "לגבי זה שיום 22.1 שזה יום א' ולא יום ב', אני משיבה שזו טעות שלי שרשמתי יום שני ולא יום ראשון." (עמ' 5 שורות 1-2 לפרוטוקול). בהמשך שללה את טענת הנאשמת לפיה הטעות הנ"ל מלמדת כי טעתה גם בזיהוי רכב הנאשמת.

ראיות ההגנה

עדות הנאשמת

4. בבית המשפט העידה: "באותו יום הוצאתי את בני מחטיבת הביניים "רבין" בקריית מוצקין. אז הוא למד בכיתה זי"ן, והתקשרו שאינו חש בטוב והוא ביקש לצאת מביה"ס. יצאתי אליו קצת אחרי השעה 12.00. זה היה ביום שני. הוא ישב לידי. אמרתי שאעבור דרך הסופר לקנות מצרכים, ובסופו של דבר ויתרתי על זה והמשכנו בכביש השירות ישר לכיוון דרום. אין אפשרות להגיע מהחטיבה לכביש הראשי, אלא אם כן מבצעים מעקף דרך קדיש לוז. הסופרמרקט נושק לכביש השירות, ואין לי שום דרך אחרת. כשהתקרבתי לצומת שמתי לב שבאמת ישנן שם מכוניות שנכנסות מהכביש הראשי לכביש השירות. אני כמובן השתלבתי בתנועה. לפני שהגעתי לצומת ראיתי רחוק את השוטרת שעוברת בין הנהגים שעמדו בצד. המשכתי בנסיעה וכשהייתי קרובה אליה, היא הסתובבה אליי וסימנה לי לעצור." (עמ' 5 שורות 18-25 לפרוטוקול).

לשאלה מדוע במעמד קבלת הדו"ח הודתה שעשתה טעות השיבה: "… אחרי שהיא כתבה לי את הדו"ח והייתי ליד הניידת היא אמרה לי "מה יש לך לומר", הרמתי את הראש וראיתי תמרור משולש הפוך, וחשבתי שהיא התייחסה לזה שלא נתתי זכות קדימה. אני לא אמורה לתת זכות קדימה, אבל סברתי שטעיתי, ושלא נתתי זכות קדימה, וכך חשבתי. בפועל נתתי זכות קדימה." לשאלת ביהמ"ש אם אכן נתתי זכות קדימה מדוע לא הגבתי שנתתי זכות קדימה, אני משיבה כי חשבתי שהיא מתכוונת שלא עצרתי או לא נתתי זכות קדימה באופן הולם. היא רשמה לי את הדו"ח ולא הייתה לי היכולת להתווכח. לשאלה למי לא נתתי זכות קדימה, אני סברתי שהייתי צריכה לתת זכות קדימה לאותן מכוניות שנכנסות מהכביש הראשי. לשאלת ביהמ"ש, שמהכביש הראשי אין כניסה, ומדוע חשבתי שלאחרים מותר להיכנס שם, אני משיבה שהיא לא הסבירה לי את מהות העבירה. אני לא מכירה את המקום טוב, למרות שאני לקחתי את הבן מהחטיבה ומתגוררת שם.". (עמ' 5 שורה 31 – עמ' 6 שורה 8 לפרוטוקול).

בחקירת הנגדית נשאלה מדוע בנה שהיה עד לאירוע אינו מעיד להגנתה השיבה: "אני לא חושבת שיש לו מה לומר. הוא היה אז בן 12.30. נשאר באוטו. אני לא יודעת עד כמה הוא יוכל לתרום לדיון אם אביא אותו, ואני מעדיפה שלא.". (עמ' 6 שורות 16-17 לפרוטוקול) . אישרה כי אכן בקשה מהשוטרת לשוחח עם בן זוגה: "…המתנדב קובי פורמן הוא בן זוגי. נתתי לה את הטלפון כדי לדבר אכן עם קובי, כדי שתסביר לו את מהות העבירה, כי אני בקטעים האלה אני לא מפוקסת. גם עניתי לה שעשיתי טעות, ואיני יודעת מדוע עניתי לה כך. " ( עמ' 6 שורות 24-26 לפרוטוקול).

עד הגנה, מר ארתור סנדלוב

5. מדובר בשוטר אשר לטענת הנאשמת נכח אף הוא במקום. בחקירתו אישר כי נהג לעבוד עם השוטרת אושרת מויאל במקום ביצוע העבירה ולא זכר את האירוע הנטען. לשאלה מדוע לא רשם מזכר השיבה: "לא רשמתי מזכר כי כנראה שאושרת, שעבדתי עמה יחד, לא ביקשה ממני לכתוב מזכר." (עמ' 8 שורה 21 לפרוטוקול). לגבי האירוע המפורט בכתב האישום העיד: "כן. אני מכיר את המקום, אבל איני זוכר את האירוע. אני לא זוכר אותה אישית. מבחינתי אותה איני מכיר, אבל עמדנו שם ורשמנו כמה וכמה דו"חות. אם שני אנשים, שני שוטרים לא ראו את האירוע, סימן שלא היה נרשם דו"ח. ספציפית שם לא יכול לראות שלא ראיתי את האירוע. לא קרה. אין מצב שאני יושב ברכב ומישהו מהשוטרים מדבר עם נהג ואיני רואה. אני לא יודע אם ביום הזה הייתי שם." (עמ' 8 שורות 23-27 לפרוטוקול).

דיון והכרעה

מסלול נסיעת הנאשמת

6. גרסת השוטרת רושמת הדו"ח עשתה עלי רושם אמין ואני נותן בעדותה אמון מלא. התרשמתי כי העדה זכרה את האירוע היטב, בין היתר לאור העובדה החריגה שבן זוגה של הנאשמת, מר קובי פורמן (שוטר מתנדב לשעבר), פנה אליה באמצעות הטלפון וביקש כי תימנע מרישום הדו"ח.

בחקירתה הנגדית עמדה העדה על גרסתה ושללה את טענת הנאשמת לפיה הגיעה מדרך השרות ולא מדרך עכו.

גרסתה של השוטרת מתיישבת היטב גם עם תגובת הנאשמת במעמד קבלת הדו"ח: "עשיתי טעות" (ת/1).

7. מנגד, גרסת הנאשמת לא עשתה עליי רושם אמין. הנאשמת אישרה בבית המשפט כי אמרה לשוטרת במעמד קבלת הדו"ח את המשפט "עשיתי טעות", אך לטענתה סברה כי השוטרת ייחסה לה עבירה אחרת (אי מתן זכות קדימה). הסברה זה של הנאשמת לאמרתה המפלילה אינו מתקבל על הדעת, זאת, לאור גרסתה לפיה נסעה ישר בדרך השרות, שאז זכות הקדימה נתונה לה בכל מקרה.

בנוסף, לנאשמת הוסברה מהות העבירה ותגובתה התייחסה לעבירה של אי ציות לתמרור "אין כניסה" ולא לתמרור "תן זכות קדימה".

בנסיבות אלו אני קובע, כי תגובת הנאשמת "עשיתי טעות", מתייחסת לעובדות כתב האישום כפי שהוסברו לה במעמד רישום הדו"ח ואני רואה בדבריה "ראשית הודייה" ככל שהדברים נוגעים למסלול נסיעתה.

8. אשר לעדותו של עד ההגנה מר ארתור סנדלוב, אין בה כדי לתמוך בגרסת הנאשמת מהטעם שלא זכר את האירוע.

9. לאור כל האמור לעיל, אני מעדיף באופן מובהק את גרסתה האמינה של השוטרת על פני גרסתה הכבושה והבלתי אמינה של הנאשמת וקובע כי הנאשמת נכנסה לדרך השרות מכביש עכו כמפורט בעובדות כתב האישום.

לא הוכח כי בוצעה עבירה

10. הגם שקבלתי את גרסת המאשימה לפיה הנאשמת נכנסה מדרך עכו לכביש השרות, לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמת ביצעה עבירה של נהיגה בניגוד לתמרור אין כניסה.

11. לטענת המאשימה תמרור אין הכניסה המוצב בצומת מתייחס לפונים ימינה מדרך עכו לכביש השרות.

טענה זו לא הוכחה, בוודאי שלא מעבר לכל ספק סביר.

12. מעיון בצילום הצומת נ/1, לא ניתן ללמוד כי הפנייה ימינה מדרך עכו לכביש השרות אסורה.

למען הסדר הטוב אציין, כי טענה זו לא הועלתה על ידי הנאשמת ובטרם מתן הכרעת הדין בקשתי את תגובת המאשימה בעניין. לטענת המאשימה התמונה נ/1 אינה משקפת את המציאות. לשאלה מה אוסר את הפנייה ימינה על פי התמונה נ/1 השיבה: "אני לא יכולה להשיב" (ש' 14 לפרוטוקול מיום 24.11.13).

אשר לטענת המאשימה לפיה הצילום נ/1 אינו משקף את הצומת במועד ביצוע העבירה, דין הטענה להידחות. התמונה נ/1 הוגשה ללא התנגדות ב"כ המאשימה ואם סברה כי התמונה אינה משקפת את המציאות היה עליה להתנגד במועד הגשתה. בנוסף עדת התביעה אשר רשמה את הדו"ח אישרה בעדותה בבית המשפט כי התמונה נ/1 משקפת את המקום (עמ' 3 שורה 1 לפרוטוקול).

בנסיבות אל אני קובע כי התמונה נ/1 משקפת את הצומת כפי שנראתה מכיוון הגעת הנאשמת.

13. כפי שניתן לראות מהתמונה נ/1, בכיוון נסיעת הנאשמת בדרך עכו מוצב על גבי אי התנועה המפריד בין דרך עכו לכביש השרות תמרור "אין כניסה" ומעליו על גבי אותו העמוד, מוצב תמרור 301 ("תן זכות קדימה"). תמרור ה"אין כניסה" מתייחס מטבע הדברים, לנוסעים ישר בכיוון הצבת התמרור ולא לפונים ימינה לדרך השרות. בהקשר זה יצוין כי בפועל תמרור "אין הכניסה" לא מתייחס לנוסעים ישר בדרך עכו, אך לא ניתן לומר כי יש בעובדה זו כדי ללמד כי התמרור מתייחס דווקא לפונים ימינה לכביש השרות.

14. בנוסף בכיוון נסיעת הנאשמת קיים תמרור 213 המאפשר לכאורה לעבור את אי התנועה גם משמאל (דרך עכו) וגם מימין (כביש השרות).

15. אם כוונת מציב התמרור היתה לאסור את הפנייה ימינה מדרך עכו לכביש השרות, היה עליו להציב תמרור האוסר את הפנייה ימינה (תמרור 428) ולא תמרור אין כניסה המתייחס לנוסעים ישר.

16. בנוסף התרשמתי כי אופן הצבת התמרורים במקום הינו מבלבל עד מאוד ומקשה על הבנת כללי הדרך במקום, עד כדי כך שניתן להבין כי הפנייה ימינה מדרך עכו לכביש השרות מותרת תוך מתן זכות קדימה לרכבים הבאים מכביש השרות.

17. בנסיבות אלו אני קובע כי עולה ספק של ממש באם התמרורים במקום אוסרים את הפנייה ימינה לדרך השרות ובהתאם, זיכיתי את הנאשמת מחמת הספק.

ניתנה היום כ"ח כסלו תשע"ד, 1.12.13 שלא במעמד הצדדים.

Categoryפסקי דין
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support