בתיק זה זנדון בפני בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כב' השופט עופר נהרי) הוגש כלפי הנהג רכב כתב אישום אשר בו נטען שכאשר נהג במכונית ברח' דיזנגוף בת"א לכיוון דרום (בנתיב שמאלי מתוך שני נתיבים אשר עליו מסומן חץ המורה על נסיעה ישר בלבד), סטה הוא על פי הנטען בכתב האישום, עם מכוניתו ימינה בצומת הדרכים. בכך נהג בחוסר זהירות, ומבלי לתת תשומת לב מספקת לדרך ובניגוד לחץ המסומן על נתיב נסיעתו, חסם נתיב נסיעתו של רוכב אופנוע שנע בנתיב הימני ברח' דיזנגוף (במגמת נסיעה ישר ברח' דיזנגוף בכיוון זה מימין ובכיוון נסיעתו של הנאשם). כתוצאה מהתנהגות זו עלה מכתב האישום כי שני כלי הרכב הנתנגשו ועקב כך נחבל רוכב האופנוע וניזוקו שני כלי הרכב.
נהג הרכב כפר במיוחס לו, התיק נקבע לשמיעת הוכחות, שבסופם נתן בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו, הכרעת דין המזכה את הנאשם מחמת הספק.

בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו
30 דצמבר 2012
ת"ד 11381-09 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' פיאטוק

בפני כב' השופט עופר נהרי

בעניין: המאשימה מדינת ישראל

נגד

הנאשם אבי פיאטוק
ע"י ב"כ עו"ד שמעון מזרחי

הכרעת דין
הנאשם מזוכה וזאת מחמת הספק.

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען שכאשר נהג הנאשם במכונית ברח' דיזנגוף בת"א לכיוון דרום בנתיב שמאלי מתוך שני נתיבים אשר עליו מסומן חץ המורה על נסיעה ישר בלבד, סטה הוא עפ"י הטענה עם מכוניתו ימינה בצומת עם רח' ז'אן ז'ורס בחוסר זהירות ומבלי לתת תשומת לב מספקת לדרך ובניגוד לחץ המסומן על נתיב נסיעתו, חסם נתיב נסיעתו של רוכב אופנוע שנע בנתיב הימני ברח' דיזנגוף במגמת נסיעה ישר ברח' דיזנגוף בכיוון זה מימין ובכיוון נסיעתו של הנאשם, וכי כתוצאה מכך התנגשו שני כלי הרכב ונחבל עקב כך רוכב האופנוע וניזוקו שני כלי הרכב.

הנאשם כפר במיוחס לו ולפיכך נקבע התיק להוכחות והוצגו הראיות והעדויות.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

השוטר בוחן התנועה מר יהודה מירון (ע.ת.1) אשר במסגרת עדותו הוגש תרשים במצורף לחוו"ד (סומנו ת/1, ת/2).

האזרח מר רון נחמני (ע.ת. 2) שהינו רוכב האופנוע המעורב ואשר במסגרת עדותו הוגשה בהסכמה ההודעה שמסר במשטרה (סומנה ת/3).

השוטרת הגב' עדי ששון (ע.ת.3) אשר במסגרת עדותה הוגש דו"ח פעולה שערכה (סומן ת/4).

עוד הוגשו מטעם התביעה בהסכמה תעודות רפואיות ע"ש רוכב האופנוע המעורב (סומנו ת/5) וכן הודעת הנאשם במשטרה (סומנה ת/6).

מטעם ההגנה העיד הנאשם (ע.ה.1)

לבקשת ההגנה ובהסכמה הוגש תרשים שערך רוכב האופנוע במצורף למסירת הודעתו במשטרה (התרשים סומן נ/1).

לאחר שנתתי דעתי לעדויות, לראיות ולדין, מסקנתי היא כי נותר ספק סביר בקשר עם הוכחת קיום יסודותיהן של העבירות שיוחסו לנאשם בתיק זה ובקשר עם שאלת אחריותו של הנאשם לקרות התאונה ומכאן שדין הנאשם להנות מספק זה ולזיכוי מחמת הספק.

מעדותו של רוכב האופנוע עולה כי הוא בחר לנוע עם קטנועו במהירות של 50 קמ"ש בהתקרב לצומת כאשר יורד גשם והכביש רטוב וכאשר הוא נע לדבריו מימין לרכבו של הנאשם ומאחוריו בשעת לילה.

אין מחלוקת בפי התביעה כי קיימת בצומת בו עסקינן רשות וזכות לכלי רכב הנעים ברח' דיזינגוף לדרום (כפי שנע הנאשם עם מכוניתו) לבצע בצומת זה פניה ימינה לרח' ז'אן ז'ורס.
ובמילים אחרות הפניה שם מותרת וחוקית אליבא דכל הדעות.

בהקשר זה ייאמר כי בעת שרוכב האופנוע בחר לנוע עם אופנועו מימין ומאחורי רכבו של הנאשם, צריך היה הוא אם כך לצפות ולהביא בחשבון כי יתכן שהנאשם יבחר לנצל את זכותו לפנות בצומת זה ימינה.

בהקשר זה, ומאחר שנושא נתיבי הנסיעה והחיצים על הכביש הינו נושא מהותי, יש להבין ולדעת שמהעדויות בתיק זה עלתה בבירור התמונה הבאה:

הן הנאשם והן רוכב האופנוע העידו (ואפנה גם לתרשים נ/1 שערך רוכב האופנוע עצמו) שבנתיב הנסיעה הימני שם מתוך השניים לכיוון דרום ברח' דיזינגוף, ועד סמוך מאד לצומת ולפניה לרח' ז'אן ז'ורס, חנו כלי רכב.

פירושו של דבר כי לנהג של מכונית אשר נעה בעת הרלבנטית ברח' דיזינגוף לכיוון דרום (כפי שנע הנאשם) לא היתה למעשה ברירה אלא לנוע בנתיב השני מימין עד ממש בסמוך לפניה ימינה.
רוצה לומר שאין להלין בנסיבות אלה על הנאשם על כי את הפניה לרח' ז'אן ז'ורס לא היה לו למעשה מטבע הדברים מנוס מלבצע אלא רק לאחר שהסתיימה שורת כלי הרכב שחנו בנתיב הימני , ובמובן זה אין להלין עליו על כך שאכן מהלך נהיגתו (ובלית ברירה בנסיבות כאמור ) היה מעבר שלו מהנתיב השני מימין במגמת הפניה (המותרת והלגיטימית כזכור) ימינה לרח' ז'אן ז'ורס, להבדיל מהנתיב הראשון מימין (שהרי זה היה כזכור תפוס במכוניות חונות).

הנה כי כן – ומדובר כאמור גם בהישענות של בית המשפט על העולה מעדותו ותרשימו של לא אחר מאשר עד מטעמה של התביעה (רוכב האופנוע המעורב) – אין מקום להלין על הנאשם כאמור – כפי שמולן עליו בסעיפים 1 ו-2 לעובדות כתב האישום – על כי לצורך תחילת הפניה ימינה הגיע הוא מהנתיב השני מימין ולא מהנתיב הראשון מימין (שהרי כאמור בנתיב הראשון מימין, ועד ממש בסמוך לפניה ימינה, חנו כלי רכב שלא איפשרו – עפ"י התרשימים ורוחב הנתיב – נסיעת מכונית בנתיב הראשון מימין).

אני נותן אמון בעדותו של הנאשם כי נסיעתו לא היתה מהירה אלא איטית ואציין כי מעבר לכך הדבר גם מתיישב עם הצורך שלו לבצע שם פניה ימינה.
ויושם נא לב – רוכב האופנוע לא יכול היה להעיד על מהירות נסיעתו של הנאשם.

לנוכח אי יכולתו של רוכב האופנוע לזכור פרטים מן האירוע בעדותו, התקשתי להכריע בשאלה האם הנאשם אותת ימינה. בהקשר זה, ובנסיבות אלה, אצא אם כך כנדרש מנקודת הנחה לטובתו של הנאשם,כעדותו, כי בוצע על ידו איתות.

שוכנעתי גם – ומשלא נסתר הדבר ע"י התביעה – כי ניתן להסיק בסבירות מן הנזקים ברכבו של הנאשם כי צורת הפגיעה מלמדת כי המגע בין שני כלי הרכב אירע כאשר הנאשם היה אך בתחילת מגמת הסטיה ימינה עם רכבו ובזווית מצומצמת בלבד.

לא היתה מחלוקת כי המהירות המירבית שהותרה במקום כדרך עירונית הינה 50 קמ"ש ואזכיר כי רוכב האופנוע העיד על עצמו כי בחר לנהוג בנסיבות אלה במהירות המירבית.
אלא שנשאלת השאלה האם המהירות המירבית המותרת היתה גם המהירות הסבירה לנוע בה שם בנסיבות.
לטעמי התשובה על שאלה זו היא שלילית.

נזכיר את הנסיבות:
– התקרבות לצומת.
– ליבה של עיר .
– גשם.
– שעת לילה.
– כביש רטוב.
– מכוניות חונות מימין וחוסמות נתיב.
– רכב נוסע בנתיב השני מימין ויש לצפות פניה לגיטימית שלו לרחוב ימינה.
– נסיעת רוכב האופנוע בקירבה רבה מאחורי הרכב ומימינו.

האם זו הסיטואציה המאפשרת דרור של נסיעה במהירות המקסימלית המותרת ?
ניכר כאמור שהתשובה המתבקשת לכך היא שלילית .

ובאשר למיקום מכוניתו של הנאשם מבחינת תחילת ביצוע הפניה בפתחו של רח' ז'אן ז'ורס הכיר בעדותו בהגינותו רוכב האופנוע כי יתכן שמדובר במיקום שאיננו כמופיע בתרשים נ/1 אלא מוקדם יותר לכיוון צפון.

אכן, מוטל על נהג (כפי הנאשם) המבקש לפנות ימינה חובה לפעול בהתאם לתקנות 41 ו-42 לתקנות התעבורה, ואולם נחה דעתי כי הנאשם ביצע את הפניה (ולמעשה רק הספיק לבצע תחילת הפניה טרם פגע האופנוע במכוניתו) במהירות סבירה, וגם עשה זאת ,עד כמה שאפשר היה בנסיבות לעשות כן, בסמוך לשפה הימנית של הכביש.
ובאשר לדרישת תקנות 41 ו-42 לתקנות התעבורה בקשר עם ביצוע הפניה בבטחה ובלי להפריע את התנועה או לסכן אדם או רכוש וכשאין רכב בצידו הימני – מתקיים לטעמי לכל הפחות ספק סביר בנסיבותיו של אירוע נתון זה האם יכול היה הנאשם לראות את רוכב האופנוע (אשר יש לזכור כי לגירסת רוכב האופנוע נע חלקית מאחוריו חלקית מצידו) ומשאינני יכול לשלול כי בשלב קרדינלי כלשהו ביקש רוכב האופנוע למעשה לעקפו מימין (ובפרט במהירות שכזו בהשוואה למהירות נסיעתו מנגד של הנאשם) (ואכן רוכב האופנוע המשיך למעשה בתנועה אל העבר השני של הצומת) מסתמן כי יתכן שאף אם יש להלין במידת מה על הנאשם, הרי שהתנהלותו של רוכב האופנוע ניתקה במקרה את הקשר הסיבתי המשפטי בין חטאו של הנאשם ככל שחטא – לבין התוצאה.

קיים קושי לטעמי להטיל בנסיבות אלה את האחריות לקרות התאונה על כתפיו של הנאשם כנהג ואני מתקשה לראות כי ייעשה צדק באם כך תהיה התוצאה.

משמתקיים ספק – ודי כידוע בקיום ספק סביר – באם יכול היה הנאשם להבחין ברגע הרלבנטי ברוכב האופנוע הנע במהירות בלתי סבירה בנסיבות אלה של המקום והזמן – ראוי כאמור להנות את הנאשם מן הספק.

היבט נוסף ואחרון אשר אין להתעלם ממנו הינו שרוכב האופנוע עצמו העריך כי יתכן שהחליק שם על כתם שמן (בנוסף להיות הכביש רטוב מגשם שירד אף בעת האירוע עצמו).

העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום הן סטיה בחוסר זהירות ונהיגה בחוסר זהירות.

כאמור – לא שוכנעתי ברמה שמעבר לספק סביר כי התנהלותו של הנאשם עם מכוניתו בנסיבות מכתיבה קביעה נטולת ספקות בדבר הוכחת סטיה בחוסר זהירות ונהיגה בחוסר זהירות מצד הנאשם באירוע דנן.

לאור כל המפורט לעיל מזוכה כאמור הנאשם מחמת הספק.

זכות ערעור כחוק.

עופר נהרי
ניתנה היום, 30 דצמבר 2012, במעמד הצדדים

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

Categoryפסקי דין
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support