בפרשה זו נדונה ערעורה של נהגת הורשעה בגין מעורבות בגין מעורבות בתאונת דרכים בעבירות הבאות: "התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף", לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה; "נהיגה רשלנית", לפי תקנה 62(2) לתקנות התעבורה + ס' 38 (2) לפקודת התעבורה; "כניסה לצומת לא פנוי", לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה; וכן "אי מתן זכות קדימה לרכב הבא מימין", לפי תקנה 64 (א)(1) לתקנות התעבורה.
המערערת נהגה במועד לעיל ברכב מסוג דיאהטסו סיריון ברח' גרינשפן במפרץ חיפה והגיעה לצומת עם רחוב חלוצי התעשייה. המערערת ביקשה לפנות שמאלה – היינו, לחצות את מסלול הנסיעה של הרכבים שהגיעו משמאלה (ממזרח למערב); לחצות את פס ההפרדה הדמיוני בין מסלולי הנסיעה; ולהשתלב במסלול הנסיעה ממערב למזרח בו נסעו אותה עת רכבים שהגיעו מימינהּ.
כאשר השתלבה במסלול הנסיעה לעיל (של הרכבים שהגיעו מימינה) התנגש ברכב המערערת רכב מסוג סובארו שנסע באותו מסלול, בנתיב השמאלי ביותר מתוך 3 נתיב נסיעה לאותו כיוון. רכב הסובארו התנגש בחלקו האחורי ימני של רכב הדאיהטסו. נהג רכב הסובארו נפגע וגם לרכבים נגרמו נזקים.
בית המשפט לתעבורה בחיפה הרשיע את הנהגת בגין גרימה התאונה, ועל כך הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי.
בדיון בערעור בפני בית המשפט המחוזי בחיפה הפנה ב"כ המערערת לכשלים שבדו"ח הבוחן וכן לעדותו של הבוחן. נטען, כי כלל לא ברור מה היה (ולו לשיטת הבוחן) שדה הראייה הרלוונטי, האם 60 מ' (כקביעת בית המשפט) או 20 מטרים – נתון שצוין אף הוא על ידי הבוחן – הן בחוות דעתו והן בעדותו. זאת ועוד, נטען כי הבוחן לא ציין את הימצאות השיחים (שעצם הימצאותם בשטח ההפרדה לא היה במחלוקת); וכן נטען כי הבוחן ביצע את מדידותיו באור יום, בעוד שהתאונה התרחשה בלילה גשום.
בפסק דינו הגיע בית המשפט המחוזי (כב' השופט יחיאל לפשיץ) למסקנות הבאות: "לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק המוצגים ובעדויות הרלוונטיות, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. בחינת כלל הנתונים אכן מעלה כי נקודה מהותית לא נבחנה עד תום והיא מה היה, בפועל, שדה הראייה של המערערת עת השלימה את חציית מסלול הנסיעה מערבה, עצרה בשטח ההפרדה בין מסלולי הנסיעה וביקשה להשתלב במסלול לכיוון מזרח. לא היתה מחלוקת, כי מדובר היה בלילה גשום וכי בשטח ההפרדה הבנוי (עת הביטה ימינה) היו שיחים. גם הבוחן מסר כי באותה נקודת זמן – באם לא היתה מסוגלת להבחין ברכבים מימינה, היה עליה להתקדם "2-3 מטרים קדימה". סבורני, כי אי ציון הימצאות השיחים בחוות דעתו של הבוחן ואי ההתייחסות לכך, מטילים, לכל הפחות, ספק באם הנתונים שמסר הבוחן (שכלל לא ברור מהם – האם 20 מ', או 60 מ') רלוונטיים. במילים אחרות, באם אכן השיחים פגעו/הסתירו בשדה הראייה מנקודת מבטה של המערערת, לא ברור במה "חטאה" המערערת בכך שהתקדמה במעט עם רכבה; ובאם לא הסתירו, אזי ממילא תשובתו של הבוחן (כי היה עליה להתקדם 2-3 מטרים) לא היתה רלוונטית והיה עליו לטעון זאת באופן מפורש."
Categoryפסקי דין