בפרשה זו זוכתה הנאשמת מביצוע עבירה של "נהיגה בשכרות" אך נדרשה להשיב תחת זאת לאישום בביצוע עבירה של "נהיגה תחת משקאות משכרים". בית המשפט לתעבורה בירושלים קבע כי עיכוב של נהג לפרק זמן העולה על הקבוע בסעיף 73 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכותו אכיפה – מעצרים) , הופך את המשך העיכוב ל"בלתי חוקי" ומקנה לנעכב "זכות התנגדות", לרבות, הזכות לעזוב את המקום שבו הוא מעוכב, כאשר המעכב אינו רשאי למנוע זאת ממנו.

בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים

תת"ע 2276-05-12 מדינת ישראל נ' שניר

בפני כב' השופטת מרים קסלסי
המבקשת אנה שניר
ע"י ב"כ עוה"ד ליאן זמיר-חצרוני

נגד

המשיבה מדינת ישראל
ע"י לשכת תביעות תעבורה י-ם

החלטה

מבוא

ענין לנו בטענה "אין להשיב לאשמה"

1. הנאשמת מואשמת בנהיגה בשכרות מכוח סירובה להיבדק ובעקיפת רכב תוך חציית קו הפרדה רצוף. הנאשמת הודתה בעבירת העקיפה וכפרה בעבירת הנהיגה בשכרות. ב"כ הנאשמת הסכימה להגיש את כל מסמכי תיק המשטרה ללא צורך בחקירת עורכם. לאחר הגשת המסמכים, עתרה בכתב לזיכוי הנאשמת בטרם זו תשיב לאשמה.

2. לטענת ב"כ הנאשמת, על אף כל הראיות שהוגשו ובהנחה שכל האמור בהם אמת, לא הוכחה אשמת הנאשמת מעל לספק סביר ויש לזכותה מעבירת הנהיגה תחת השפעת סמים, גם מבלי שתשיב לאשמה, הנימוקים לכך בתמצית הם כדלקמן:

· החיפוש ברכבה של הנאשמת לא היה חוקי ועל כן יש לפסול את הראיות החפציות שנמצאו (כלי לעישון סמים, חומר החשוד כסם וסכין) וזאת בהתאם להלכת יששכרוב (ע"פ 5121/98) [פורסם בנבו] והלכת בן חיים (רע"פ 10141/09) [פורסם בנבו].

· הדרישה להיבדק לא הייתה ברורה דיה ובנוסף לא הוסבר לנאשמת המשמעות המשפטית לסירובה.

· הנאשמת עוכבה שלא כדין – לא מולא טופס עיכוב.

· לא בוצעה בדיקת מאפיינים ולא קוימו נהלי המשטרה.

3. המאשימה טענה בקצרה כי יש בראיות שהציגה כדי להרשיע הנאשמת בעבירת הנהיגה בשכרות, מכוח סירובה להיבדק ובעבירת העקיפה בקו הפרדה רצוף – מכוח הודאתה.

החיפוש היה חוקי – התעורר "חשד סביר"

4. אצל השוטר גואדו אלבצ'או התעורר חשד לפיו הנאשמת עברה עבירה. חשד זה מבוסס על התרשמותו של השוטר מהתנהגות הנאשמת, לאחר שהורה לה לעצור בעקבות עקיפה בקו הפרדה רצוף. בדו"ח הפעולה (ת/3) רשם כך: "לאור הנסיעה הפרועה שלה סימני עצבנות והתחילה לרעוד וכמו כן עמידתה לא הייתה יציבה עורר חשד כי היא נוהגת תחת השפעת סמים או משקה אלכוהולי ולכן בוצע חיפוש ברכב …" .

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –חיפוש בגוף החשוד ונטילת אמצעי זיהוי) התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק החיפוש") מקנה לשוטר סמכות חיפוש במקרה של חשד סביר לביצוע עבירה. אני קובעת כי חשדו היה סביר נוכח התרשמותו מהתנהגותה ועל כן רשאי היה לערוך חיפוש ברכבה ובכליה. החיפוש היה בנוכחות הנאשמת ולא נרשמה התנגדותה.

5. ב"כ הנאשמת טוענת כי היה על הנאשמת ליתן "הסכמה מדעת" ורצונית, אולם הסכמה כזו נדרשת כאמור ע"י כב' הנשיאה בייניש בהלכת בן חיים, רק מקום שאין סמכות חוקית לעריכת חיפוש, ואילו כאן, מקור הסמכות קיים בדין – קיומו של "חשד סביר" לביצוע עבירה ולכן הסכמת הנאשמת אינה דרושה.

לשוטר היתה סמכות לדרוש מהנאשמת לבצע בדיקת שתן או דם

6. סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:

"שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;…."

בהלכת בן חיים (רע"פ 10140/09) [פורסם בנבו] נאמרו הדברים הבאים:

"מבחן החשד הסביר הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי שבו נדרש ביהמ"ש להעריך את סבירות שיקול דעתו של השוטר שערך את החיפוש לשם הכרעה בשאלת חוקיות החיפוש. יחד עם זאת, התנאים בהם יתקיים חשד סביר המצדיק עריכת חיפוש ללא צו שיפוטי אינם ניתנים להגדרה ממצה וחד- משמעית. יישום המבחן מבוסס על נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, על המידע שהיה בידי השוטר בעת עריכת החיפוש ועל ניסיונו ושיקול דעתו המקצועיים של השוטר שערך את החיפוש".

יוצא אם כן כי טענות הנאשמת צריכות להיות מופנות לעניין אופן הדרישה להיבדק – האם עומד הוא בתנאי החוק ובהתאם – משמעות סירובה של הנאשמת.

השאלה שבמחלוקת

7. אין מחלוקת שהנאשמת סירבה "לבדיקת סמים או אלכוהול למרות בקשות חוזרות ונשנות" (ת/1 – פרק הנסיבות), השאלה שנשאלת היא האם די בראיות המאשימה שהוצגו בפני להוכיח מעל לספק סביר כי סירובה של הנאשמת נשמע לאחר שנדרשה ממנה בדיקה ספציפית (שתן או דם) ולאחר שהובהר לה "ברחל בתך הקטנה" כי יראו אותה כמי שעברה עבירה של נהיגה בשכרות, כמצוות סעיף 64ב (ב2) לפקודת התעבורה.

8. לענין הטענה כי עיכוב הנאשמת לא היה חוקי אשיב בקצרה כי סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכותו אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים") מקנה לשוטר סמכות לדרוש ממי שיש לגביו חשד סביר כי עבר עבירה להילוות עמו לתחנת המשטרה אם אינו יכול להשלים החקירה במקום. לא נטען כי הדרישה להילוות לתחנת המשטרה לא הייתה חוקית, אלא שבניגוד לסעיף 74 לחוק המעצרים השוטר לא מילא דו"ח בסיום העיכוב ובו פרטי המעוכב, משך העיכוב וסיבת העיכוב. מטרת הסעיף לוודא קיום עילת עיכוב ומעקב אחר משך העיכוב שלא יעלה על 3 שעות. במקרה הנוכחי מטרת העיכוב ופרטי המעוכבת עולים מהראיות שהוצגו בפני, נוכח שעת עצירת הרכב (09:05) ושעת גביית ההודעה בתחנה (10:43) אני מסופקת אם הנאשמת עוכבה למעלה משלוש שעות ובכל מקרה אם קיימת טענה כזו – על הנאשמת או מי מטעמה להעלותה ולהעיד בענין זה. ב"כ הנאשמת לא פירטה בבקשתה מה הנפקות לאי חוקיות העיכוב, ביחס לעבירת השכרות מכוח הסירוב להיבדק שהנאשמת מואשמת בה. בפ"ל (ים) 115-04-11 מדינת ישראל נ' שי משה [פורסם בנבו] (ניתן על ידי ביום 27/11/11) זוכה נאשם משום שהדרישה להיבדק נמסרה לו בחלוף שלוש שעות ועל כן רשאי היה לעזוב את המקום או לסרב, מבלי שהדבר יקים עליו את חזקת השכרות, מקרה דומה נדון בפ"ל(ת"א) 1146/10 מדינת ישראל נ' היימן (פורסם בנבו, ניתן ביום 7/4/11) שם צוטטו בהסכמה דברי כב' השופט קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים"(חלק ראשון, עמוד 26) לפיהם: "נראה כי עיכוב לפרק זמן העולה על הקבוע בסעיף 73, הופך את המשך העיכוב ל"בלתי חוקי" ומקנה לנעכב "זכות התנגדות", לרבות, הזכות לעזוב את המקום שבו הוא מעוכב (כאשר המעכב אינו רשאי למנוע זאת ממנו".

כאמור, אין הדיון בשאלת העיכוב רלוונטי לענין הטענה כי הדרישה להיבדק בוצעה באופן שגוי המשמיט כל ערך משפטי לסירובה של הנאשמת.

דיון והכרעה

9. אקדים ואומר כי הגעתי למסקנה שהמאשימה לא עמדה בתנאי החוק לעניין הדרישה להיבדק והסבר ההשלכות המשפטיות שיש לסירוב, לפיכך סירובה של הנאשמת אינו סירוב כמשמעותו בחוק ואני מזכה אותה מחמת הספק מעבירה לפי סעיף 64 ד לפקודת התעבורה.

יחד עם זאת אני קובעת כי על הנאשמת להשיב לאשמה בנוגע לעבירה/עבירות אחרות העולות לכאורה מהראיות שהוצגו בפני והן: נהיגה במצב העלול לסכן עוברי דרך ו/או תחת השפעת סמים משכרים ו/או כאשר היא אינה מסוגלת לנהוג ברכב בביטחון סביר מחמת חולשה או ליקוי גופני ו/או היא במצב השולל ממנה את השליטה ברכב או את ראיית הדרך בניגוד לתקנה 26 ס"ק 1-4 לתקנות התעבורה), כפי שיפורט בהמשך.

הראיות שהוצגו

10. הראיות שהוגשו הן:

· ת/1 – הזמנה לדין ובו פירוט נסיבות ביצוע עבירת העקיפה, עצירת הרכב, מציאת כלי לעישון סמים וסמים ברכב ותגובת הנאשמת: "טעיתי אנשים טועים ואני לא רוצה לעשות בדיקת סמים". השוטר גואדו אלבצ'או רושם: "בחיפוש שערכתי מצאתי כלי לעישון סמים + סמים הנהגת סירבה לבדיקת סמים או אלכוהול למרות בקשות חוזרות ונשנות ברכב ישב ליד הנהגת משה בן ברוך ת.ז. …."

· ת/2 – מזכר השוטר אייל כהן בו הוא רושם את התרשמותו מהנאשמת שהובאה לאת"ן. ("עיניים אדומות, רועדת בעצבנות עונה ומדברת לענין")

· ת/3 – דו"ח פעולה של השוטר אלבצ'או שם הוא רושם כי כששאל אותה מדוע עקפה בפס לבן "תחילה לא הגיבה והתחילה לרעוד והראתה סימני עצבנות ולא שיתפה פעולה עיניה היו אדומות ולאכן מכן מסרה שהיא טעתה ואמרה אנשים טועים….לאור הנסיעה הפרועה שלה סימני עצבנות והתחילה לרעוד וכמו כן עמידתה לא הייתה יציבה עורר חשד כי היא נוהגת תחת השפעת סמים או משקה אלכוהולי ולכן בוצע חיפוש ברכב בנוכחות הנהגת נתפסו בתא כפפות כלי לעישון סמים בין כסא הנהגת לנוסע נתפס סכין כאשר להבו כסוף ושרוף בחלקו העליון…ושתי כפפות חד פעמיות משומשות…כמו כן מתחת לרגליה של הנהגת על השטיח נתפס דף פירוט חשבון של בנק הפועלים שבו חומר החשוד כסם ובהמשך החיפוש בתיקה של החשודה בצבע חום נתפסו חומרים החשודים כסם כאשר נייר טואלט מקופל שבו כדור בצבע ורוד בצורת משולש ודף נוסף שחור שבו שני כדורים לבנים….את החומר החשוד כסם הכנסתי למעטפה …"

· ת/4 – מזכר המשך לת/3 שם מדגיש השוטר אלבצ'או : "לציין כי שניר אנה חשודה בגין החזקת סכין למטרה שאינה כשרה וחומר החשוד כסם ונהיגה תחת השפעת סמים או משקה אלכוהולי. חשוב לציין כי אנה שניר סירבה בכל תוקף לבדיקת דם או שתן למרות בקשותיי חוזרות ונשנות לאחר מכן היא הובלה למחוז והועברה לרפ"ק יואל כהן לצורך שימוע ורכבה הושבת ל-30 יום…"

· ת/5 – הודעת הנאשמת: הנאשמת הוזהרה בזאת הלשון: "הנך חשודה כי בתאריך 10/4/12 נהגת בהיותך תחת השפעת סמים וביצעת עבירות תנועה נוספות וכול זאת בניגוד לחוק או בדיקת שיכרות" לאחר הקראת זכותה שלא לומר דבר וכי היא זכאית לעורך דין חתמה החשודה כי הבינה החשד נגדה. הנאשמת הכחישה ביצוע עבירת העקיפה, הכחישה שימוש בסמים, לא ידעה כיצד הגיעו הסמים לרכבה ולשאלה: "את מוכנה לבדיקת סמים עכשיו" השיבה: "אני מסרבת לבדיקת סמים". החוקר המשיך: "אני אומר לך שסרוב לבדיקת סמים מבחינת החוק זה אומר שאת תחת השפעת סמים" "בסדר הבנתי אני מסרבת לבדיקה" (עמ' 2 ש' 37-39).

חזקת השכרות מכוח סירוב להיבדק מותנית בתנאים

11. סעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:

"שוטר הדורש מנוהג רכב או ממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה יבקש את הסכמתו ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, כאמור בסעיף 64ד".

סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה קובע:

"סירב נוהג ברכב…לתת דגימה… לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3)" – היא עבירת הנהיגה בשכרות.

12. הנה כי כן הפעלת החזקה שבסעיף מותנית בהסברי השוטר לחשוד באשר למשמעות הסירוב להיבדק, כאמור בסעיף 64ב(ב2) לפקודה. על המאשימה הנטל להוכיח כי הוסברה לנאשם משמעות הסירוב להיבדק כדבעי, כדי שהחזקה שבחוק תעמוד. ראה ת"ת(חיפה) 6897/06 מדינת ישראל נ' מוקה ארז [פורסם בנבו]. "ההסבר נועד בעיקר לאפשר לנהג לשקול שוב את גישתו ולשנות את דעתו" (תת"ע (חי) 5419-08-08 מדינת ישראל נ' שרון קורצקי [פורסם בנבו]) וכן תת"ע (נת') 2491/07 מדינת ישראל נ' בן שטרית גל יוסף, [פורסם בנבו], שם זוכה הנאשם משום שעלה ספק שמא הנאשם טעה לסבור כי מדובר בבקשה להיבדק הנתונה לשיקול דעתו.

13. צודקת ב"כ הנאשמת בטענותיה (סעיפים 14-19 לבקשה) לעניין פגמים שנפלו בהסברי שני השוטרים שטיפלו בענין.

השוטר אלבצ'או בזירת הארוע ביקש "בדיקת סמים או אלכוהול" – לא ברור מה היא הבדיקה הספציפית הנדרשת: דגימת שתן, דגימת דם, נשיפון, מכשיר הינשוף או אולי מבחן מאפיינים. המונחים "בדיקת סמים" ו"בדיקת אלכוהול" לא קיימים בחוק. האם השוטר דרש או ביקש בלשון המשתמעת לשתי פנים, איני יודעת, בכל מקרה הוא לא הבהיר את המשמעות המשפטית של הסירוב.

גם הודעת החוקר אייל כהן לנאשמת, בתחנת המשטרה: "אני אומר לך שסרוב לבדיקת סמים מבחינת החוק זה אומר שאת תחת השפעת סמים", אינה מספיקה. החוקר מתאר מצב פיזי ולא בהכרח מצב משפטי, לא ברור שמדובר בעבירה של נהיגה בשכרות וגם האזהרה בתחילת גביית ההודעה מהנאשמת לוקה בחסר ונוסחה כלל אינו ברור, לכל היותר הזהיר את הנאשמת מפני הרשעתה בנהיגה תחת השפעת סמים – הרשעה שתסתמך על ראיות פוזיטיביות ולא על עצם סירובה להיבדק.

אשר על כן אני קובעת כי הנאשמת זכאית מחמת הספק מעבירת השכרות מכוח הסירוב, עוד בטרם תעיד הנאשמת.

קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירות אחרות

14. למרות האמור לעיל, יש מקום להורות לנאשמת להשיב לאשמה לעבירות שעולות לכאורה מחומר הראיות שהוצג בפני עד כה. מראיות המאשימה שהוגשו בהסכמה, עולה לכאורה ביצוע עבירה על תקנה 26 ס"ק (1) – (4) לתקנות התעבורה, דהיינו, הנאשמת נהגה כשהיא שרויה במצב העלול לסכן עוברי דרך ו/או כשהיא נתונה תחת השפעת סמים משכרים ו/או היא אינה מסוגלת לנהוג ברכב בביטחון סביר מחמת חולשה או ליקוי גופני ו/או היא במצב השולל ממנה את השליטה ברכב או את ראיית הדרך והתנועה בה.

15. העונש הצפוי מעבירה על תקנה 26 לתקנות התעבורה פחות חמור מזה הצפוי מעבירת השכרות מכוח הסירוב ועל כן אני רשאית להפעיל את סמכותי, עפ"י סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982. היות שראיות ההגנה לא נשמעו, אני מאפשרת לנאשמת הזדמנות סבירה להתגונן מפני העבירות הללו.

לסיכום

16. הנאשמת זכאית מחמת הספק בעבירת הנהיגה בשכרות מכוח סירובה להיבדק, אשמה בעבירת העקיפה מכוח הודאתה וחייבת להשיב לאשמה לענין נהיגה בניגוד לתקנה 26 לתקנות התעבורה, על כל סעיפיו הקטנים.

קובעת התיק לתזכורת הצדדים ליום 17/1/13 שעה 10:00

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ג, 26 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בפקס.

חתימה

מרים קסלסי

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

Categoryפסקי דין