בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט מרדכי כדורי) זיכה את הנאשם מביצוע עבירה של "נהיגה בשכרות" (במתוקף סירוב לבדצע בדיקת "ינשוף"), זאת לאחר שהנאשם חזר בו מסירובו הראשוני, והשוטרים לא הטריחו עצמם לתעד את הזמנים.

בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים

תת"ע 19823-09 מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' גלמידי

לפני כב' השופט מרדכי כדורי

בעניין: מדינת ישראל
באמצעות לשכת תביעות תעבורה ירושלים
המאשימה

נגד

אהרן גלמידי
הנאשם

הכרעת דין

 

 

החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירה המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.

 

הרקע וטענות הצדדים:

 

כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב, 64ד(א) ו-39א לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה").

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 11/12/2009 נהג הנאשם ברכב, נדרש להיבדק בבדיקת נשיפה וסירב.

על פי הקבוע בהוראת סעיף 64ד(א) לפקודה יש לראות את הנאשם, לנוכח סירובו הנ"ל, כמי שנהג בשכרות.

 

בתשובתו לאישום כפר הנאשם בדרישה ובסירוב להיבדק, ובקבלת הסבר בדבר משמעות הסירוב.

 

אין מחלוקת בין הצדדים כי בתאריך ובשעה הנקובים בכתב האישום, נהג הנאשם ברכב ונעצר לבדיקה. הנאשם התבקש להיבדק בבדיקת נשיפה וסירב.

עוד מוסכם כי בשלב כלשהו חזר בו הנאשם מסירובו וביקש להיבדק, אולם השוטרת שטיפלה בנאשם סירבה לאפשר לו זאת, לאחר שהתייעצה עם קצין היחידה.

 

לגרסת המאשימה, משעה שהנאשם נדרש להיבדק ועד שחזר בו מסירובו וביקש להיבדק חלף פרק זמן "לא מבוטל", ולכן לא היתה הצדקה לאפשר לו להיבדק.

עוד טוענת המאשימה כי משמעות הסירוב הוסברה לנאשם כראוי ע"י השוטרת הנ"ל.

 

לטענת ההגנה הנאשם אמנם סירב ליתן דגימה של אויר נשוף, אולם מהר מאוד הבין שטעה ולאחר פרק זמן קצר, המוערך על ידו בכ- 10 עד 15 דקות, חזר בו וביקש להיבדק.

ההגנה טוענת עוד כי לא הוסברה לנאשם כדבעי משמעות הסירוב להיבדק.

 

תמצית הראיות:

 

מטעם המאשימה העידה השוטרת נטע בן לולו (להלן: "השוטרת"), אשר עצרה את הנאשם וביקשה ממנו להיבדק במכשיר הינשוף. השוטרת ערכה הזמנה לדין וכתב אישום (ת/1), דו"ח פעולה (ת/2), אישורים בדבר נטילת רישיון נהיגה ורישיון רכב וזימון לשימוע לפני קצין משטרה  (ת/3, ת/4), ודו"ח עיכוב (ת/5).

 

לגרסתה, סירובו של הנאשם בא לידי ביטוי בכך שהודיע כי הוא מסרב באופן עקרוני לביצוע הבדיקה (עמ' 1 לפרו' ש' 23), זאת על אף שהסבירה לו את משמעות הסירוב (עמ' 4 לפרו' ש' 12). לדברי השוטרת, לאחר שנהג מאשר כי הוא מבין את משמעות הסירוב ולא חוזר בו מסירובו, היא אינה מאפשרת לו עוד לבצע את הבדיקה (עמ' 2 לפרו' ש' 1).

 

הנאשם העיד לעצמו.

 

כמו כן העידה מטעם הנאשם חברתו, הגב' עדי צור (עה/2) (להלן: "גב' צור"). על פי עדותה של גב' צור היא הגיעה למקום האירוע בסמוך לאחר שהנאשם נעצר, ושמעה כי הוא מבקש מהשוטרת לאפשר לו להיבדק (עמ' 10 לפרו' ש' 9).

 

בנוסף העיד מטעם ההגנה מר לוי יצחק מזרחי (עה/3) (להלן: "מר מזרחי"), מכר של השוטרת, שנכח במקום האירוע. מר מזרחי הכחיש בעדותו טענות שנשמעו מטעם ההגנה, לפיהן הוא זה שערך את בדיקת האינדיקציה לנאשם (עמ' 16 לפרו' ש' 3, עמ' 17 ש' 2).

 

עוד העיד מטעם ההגנה מר שלומי סלמן (עה/4) (להלן: "מר סלמן"). לגרסתו, הוא נעצר לבדיקת שכרות במקביל לנאשם, והבחין בסירובו של הנאשם להיבדק ובחזרתו מסירובו זה כעבור מספר דקות, לאחר שהוא ומר מזרחי אמרו לנאשם כי כדאי לו להיבדק (עמ' 19 לפרו' ש' 1).

 

דיון:

 

אין ספק, ודומה כי אף אין מחלוקת, שנהג חייב למסור דגימה של אויר נשוף בסמוך לאחר שנדרש לעשות כן על ידי שוטר, ואילו השוטר אינו נדרש להפציר בנהג לעשות כן (ראו: תת (ירושלים) 16233/07 מדינת ישראל נ' חליסי, [פורסם בנבו]).

הבדיקה חייבת להתבצע באופן צמוד להוראה הניתנת על ידי השוטר, והנהג אינו רשאי לקבוע ולהחליט על דעת עצמו או מי מטעמו את השעה המתאימה והנוחה לו לבצע את הבדיקה (ע"פ (תל-אביב) 7026/09 בנימיני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו]).

מתן אפשרות לנהג לחזור בו בכל שלב יאפשר לנהג שיכור שלא להיעתר לדרישה להיבדק באופן מיידי, אלא לדחות את הבדיקה זמן ממושך, בתקווה שרמת האלכוהול בגופו תרד עם חלוף הזמן מתחת לרמה המרבית המותרת, ובכך להתחמק מליתן את הדין, שכן "מן המפורסמות הוא שרמת האלכוהול בגוף האדם יורדת עם חלוף הזמן" (ע"פ (ירושלים) 2641/08 עבו נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו]).

לכן נקבע בפסיקה כי אין הצדקה לאפשר לנהג לחזור בו מסירובו לאחר שעמד בסירובו למעלה ממחצית השעה, ולאחר שחלף פרק הזמן האחרון למתן הסכמתו שנקבע על ידי השוטר (תת (ירושלים) 19048/08מדינת ישראל נ' בן אבידה, [פורסם בנבו]).

 

אולם, אין משמעות הדברים כי יימנע מנבדק לחזור בו מסירובו הראשוני בסמוך מאוד למועד הסירוב. כך, נקבע בפסיקה כי שעה שנבדק חוזר בו לאחר שנרגע, הפנים והבין את מצבו, בחלוף פרק זמן של 10 – 15 דקות ממועד הסירוב, על השוטר לאפשר לו לבצע את הבדיקה, גם אם בשלב זה  הוא עסוק במילוי הטפסים הקשורים לאירוע (תת (נת') 4844/07 לשכת תביעות שרון נ' בן צבי, [פורסם בנבו]).

דומה כי עמדה זו מקובלת אף על המאשימה, אשר על פי הנחייתה לשוטרים יש לאפשר לנהג לחזור בו מסירובו כל עוד לא חלפו 15 דקות מרגע הסירוב (עמ' 23 לפרו' ש' 30).

 

משבאנו לכאן, יש לבחון האם הנאשם חזר בו מסירובו כגרסתו, בתוך 10 עד 15 דקות ממועד הסירוב, או בחלוף זמן ארוך יותר, כגרסת המאשימה.

 

על פניו נראה כי טענת המאשימה לפיה פרק הזמן שחלף בין סירובו של הנאשם לבקשתו להיבדק "אינו מבוטל", מבלי שהיא מציינת את שיעורו של פרק הזמן, מלמדת על כך שגם לדידה לא ניתן לקבוע, על בסיס חומר הראיות שהוגש, מהו פרק הזמן המינימאלי שחלף בין הסירוב להסכמה.

 

ואמנם, עיון במסמכים שנערכו על ידי השוטרת במועד האירוע מלמד כי היא לא דקה פורתא ברישום הזמנים.

 

כך, השוטרת אישרה בעדותה כי טעתה ברישום שעת התחקור על גבי העמוד האחרון במסמך ת/2 (עמ' 3 לפרו' ש' 16), ולא ידעה להסביר איזה אירוע נועדה לציין השעה שנרשמה על ידה בסעיף 9 למסמך הנ"ל (עמ' 5 לפרו' ש' 6).

כמו כן, לא נמצאו בחומר הראיות פרטים מהם ניתן להסיק באיזו שעה סירב הנאשם להיבדק, ובאיזו שעה או בחלוף כמה זמן הנאשם חזר בו מסירובו, שינה את טעמו וביקש ליתן דגימה של אויר נשוף.

 

כבר נקבע בפסיקה כי בתיקי שכרות נודעת חשיבות גבוהה לציון לוחות זמנים מדויקים:

 

"עבירה של נהיגה בשכרות הנה עבירת תעבורה חמורה כידוע, אשר השלכותיה קשות והענישה בגינה מכבידה אף היא. אשר על כן, שומה על השוטרים, העורכים דוחות פעולה, מזכרים, בדיקות שונות ובסופו של דבר גם כתב אישום, לדייק היטב בפרטי האירועים ובלוחות הזמנים. שינוי המועד בדו"ח שנמסר לנאשם כלשהו, כבענייננו, עלול להטעות אתבית המשפט ולהטות דינו של הנאשם, שלא כדין".

(ע"פ (י-ם) 40807/07 רובבשי נגד מדינת ישראל, [פורסם בנבו])

 

בענייננו, העדרם של לוחות הזמנים יורד לשורשו של עניין, שכן לא ניתן לקבוע מהו פרק הזמן שחלף בין סירובו של הנאשם עד לחזרתו מסירובו.

 

ב"כ המאשימה טען בסיכומיו כי מתיאור פעולותיה של השוטרת במהלך האירוע ניתן ללמוד שחלף זמן לא מבוטל מרגע בו הנאשם נעצר והתבקש להיבדק ועד שהנאשם חזר בו מסירובו.

אין בידי לקבל טענה זו, שכן לא מצאתי כי יש בתיאור פעולות השוטרת כדי ללמד על משכו של פרק הזמן הנדון.

ראשית, פרק הזמן בו יש לאפשר לנאשם לחזור בו מסירובו אינו נמדד מהמועד בו נעצר רכבו של הנאשם, אלא מהרגע בו הנאשם סירב לדרישת השוטר ליתן דגימה של אויר נשוף.

אין ספק כי הנאשם לא נדרש להיבדק מיד עם עצירתו. לפי תיאור הנסיבות על ידי השוטרת (ת/1) בתחילה נבדקו מסמכיו של הנאשם, לאחר מכן נערכה לו בדיקת אינדיקציה, ובהמשך הוא עוכב ונדרש להמתין 15 דקות. רק בשלב ההמתנה או לאחריו סירב הנאשם לבדיקה.

משכך, אין נפקות לפרק הזמן שחלף ממועד עצירתו של הנאשם, אלא שיש לבחון את הזמן שחלף ממועד סירובו דווקא.

שנית, השוטרת אמנם פירטה את פעולותיה, אך לא ידעה לציין את הסדר בו התרחשו הדברים (עמ' 5 לפרו' ש' 1), ואף לא את סדר מילוי הטפסים (עמ' 5 לפרו' ש' 16). אף שהשוטרת נזכרה באירוע לאחר שעיינה במסמכים שערכה (עמ' 2 לפרו' ש' 15), היא לא ידעה לפרט בעדותה כמה זמן חלף בין סירוב הנאשם לבין בקשתו להיבדק, ולא שללה את האפשרות כי מדובר בפרק זמן של 5 דקות בלבד (עמ' 4 לפרו' ש' 15).

 

משלא הומצאו על ידי המאשימה ראיות באשר לפרק הזמן שחלף בין סירובו של הנאשם לבין בקשתו להיבדק, לא ניתן לשלול את גרסת הנאשם לפיה מדובר בפרק זמן קצר ביותר, גם אם מדובר בהערכה בלבד, שאינה מבוססת על מדידה (עמ' 8 לפרו' ש' 25).

 

אף כי די בכך כדי להביא לזיכויו של הנאשם אוסיף, בקצרה, כי אם אמנם הנאשם חזר בו מסירובו לאחר דקות ספורות, הרי שיש בכך להטיל ספק גם בדבר הסבר משמעות הסירוב על ידי השוטרת. שהרי מדוע זה התעלם הנאשם מההסבר שניתן לו על ידי השוטרת, אולם סמוך לאחר מכן, לאחר ששני אזרחים (מר מזרחי ומר סלמן) ציינו לפניו גם הם כי אם יסרב לבדיקה יראו אותו כמי שנהג בשכרות, ביקש להיבדק?!

 

הכרעה:

 

לאור כל המפורט לעיל נותר בלבי ספק אם אמנם הנאשם סירב ליתן דגימה של אויר נשוף, אם לאו.

לכן, אני מחליט לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

 

המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לב"כ הצדדים.

 

ניתנה היום,  י"ח שבט תשע"א , 23 ינואר 2011, בהעדר הצדדים, לבקשתם.

Categoryפסקי דין
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support