נהגים רבים מבקשים להתגונן בפני דו"ח של שימוש בטלפון בזמן נהיגה (עבירות פלא-פון), אך בד בבד מתקשים לספק ראיות נגדיות בשל האופן החסר בו מילא שוטר התנועה את הדו"ח.

לאחרונה הביע בית המשפט העליון חוסר נחת מסירוב של שוטר לרשום את מספר הטלפון הנייד שבאמצעותו בוצעה, לכאורה, העבירה המיוחסת לנהג – שימוש בטלפון נייד תוך כדי נהיגה, והורה לכלל העוסקים במלאכת האכיפה בתחום (שוטרי תנועה ותביעות תעבורה) כי יש לציין במפורש את מספר הטלפון הנייד ואת תיאור המכשיר בדו"ח שנרשם על-ידם, ובמיוחד משהתבקשו לכך על-ידי הנהג.

בכל מקרה בו קיבלתם דו"ח שימוש בטלפון שלא מגיע לכם, כדאי לפנות לעורך-דין לתעבורה, הבקיא בתחום ומכיר את כל החובות המוטלות על שוטר תנועה ברישום דו"חות מעין אלה, על פי הוראות החוק והפסיקה.

בפסק הדין בפרשת דביר הורשע הנהג בעבירת שימוש בטלפון נייד במהלך נהיגה בבית המשפט לתעבורה בחיפה. על פי דו"ח התנועה של שוטר התנועה נטען כי הנהג השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב, תוך כדי נהיגה ברכב, בשכונת חורב בחיפה, וזאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשנ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה).

על פי דו"ח התנועה של השוטר, הנהג היה לבדו ברכב, ונסע מכיוון שכונת "חורב" לכיוון שכונת "דניה" בחיפה. בהגיע הנהג לשדרות אבא חושי נצפה על-ידי השוטר התנועה, כשהוא מחזיק בידו השמאלית מכשיר פלאפון הצמוד לאוזן שמאל, כאשר השוטר הבחין "בתנועות שפתיים". השוטר נסע בעקבותיו ולצידו של הנהג וראה כי הוא עדיין משוחח בטלפון. השוטר אותת למבקש לעצור בצד, והלה עצר את רכבו. תגובתו של הנהג, כפי שנרשמה בדו"ח, היתה "לא דיברתי בטלפון". השוטר ביקש מהנהג לחתום על הדו"ח, אך הוא סירב לעשות כן.

הנהג ביקש להישפט בגין דו"ח הטלפון, וזאת בהתאם לסעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, שכן לטענתו הוא לא שוחח בטלפון הנייד, במהלך הנהיגה.

במסגרת המשפט בבית המשפט לתעבורה בחיפה העיד הנהג ומסר כי ברשותו מכשיר נייד אחד בלבד, ולטענתו הוא לא שוחח במכשיר הסלולארי תוך כדי נסיעה. הנהג אף הקליט את חילופי הדברים בינו לבין השוטר, ומהקלטה זו עולה כי הוא ביקש לרשום בדו"ח את מס' הטלפון הנייד שלו וכן את מלוא טענותיו, בנוגע למיוחס לו, אך השוטר סירב לכך. בהתאם לפלט שיחות שהוזמן על-ידו, עולה כי הוא שוחח בטלפון בשעה 15:54, אך לטענתו נעשה הדבר בבית הוריו ברח' חורב 58, ולא בשעת הנסיעה. מטעמה של ההגנה במשפט העידה הגב' ניקול קראו, עובדת בחברת פרטנר, אשר הגישה דו"ח איכון, לגבי השיחה הנכנסת משעה 15:54. בהתאם לדו"ח זה, נקלטה השיחה הנכנסת בתחום של סקטור A, שם מוצבת אנטנה בכיוון צפון-צפון מזרח, כאשר שטח הכיסוי של האנטנה הינו כ- 1100 מטרים.

בית המשפט לתעבורה הרשיע בסופו של דבר את הנהג ולאחר שערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, פנה סנגורו, עו"ד יאיר נדשי, בבקשה לקבלת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ושם לאור ההלכה הנהוגה, מצמם בית המשפט את היקף ההתערבות בממצאי עובדה ומהימנות בהליכי ערעור והלכה זו חלה ביתר שאת, כאשר מדובר בבקשה לרשות ערעור המוגשת לבית משפט העליון ב"גלגול שלישי". יחד עם זאת, נתנה במקביל גם הנחיה חשובה ומעניינת לעתיד לבוא.

בית המשפט העליון ניצל את הזדמנות במהלך הדיון הזה כדי להבהיר נקודה חשובה וציין כי דעתו "אינה נוחה מסירובו של השוטר לרשום את מספר הטלפון הנייד שבאמצעותו בוצעה, לכאורה, העבירה המיוחסת למבקש. הננו סבורים, כי יש להנחות את כלל העוסקים במלאכת האכיפה בתחום זה, לציין במפורש את מספרו של הטלפון הנייד ואת תיאורו של המכשיר, בדו"ח שנרשם על-ידם, ובודאי שיש לעשות כן, משהתבקשו לכך על-ידי הנהג. יצויין, כי במהלך הדיון שהתקיים בפנינו, הודיעה באת כוח המשיבה כי תפעל להוצאת הנחיות בנושא זה".