עפ"ת (ת"א) 32047-04-11  (כב' השופט רענן בן-יוסף )

לא אחת אני בכובעי כסנגור לענייני תעבורה, נתקל בתופעה של נאשמים שמוחים בפני על מדיניות הענישה בתעבורה, אשר איננה אינדיווידואלית מספיק, ובעלת עונשים מנדטוריים רבים שנקבעו על ידי המחוקק (עונשי מינימום). כאן, בפרשה זו התייחס בית המשפט המחוזי לסוגיה זו, וקבע כי יש לתת תמריץ חיובי בשיקולי הענישה, לנהגים עם ותק נהיגה תקין.

בית המשפט המחוזי פורס את נימוקיו באופן הבא: "ארבעה הם העקרונות המנחים את הענישה; עקרון המניעה, עקרון הגמול, עקרון ההרתעה וכתוספת להם בראש אחר, עניין התיקון של העבריין, שאין עניינו כאן.מבחינת עניין הגמול בענישה בנסיבות מקרה זה, כאשר המערער הוא זה שנפגע, הגם שמדובר בפגיעה קשה, אין מקומו לכך, בוודאי שלא עניין המניעה. עקרון הענישה החשוב שהדריך את בית משפט קמא בתיק זה, עפ"י השקפתי, הינו היבט ההרתעה של הענישה. הן הרתעת היחיד, הנהגה עבריין, והן הרתעת הרבים. כשמדובר בענייננו, בנהג כה נורמטיבי, הן בהיבט האנושי והן בהיבט עברו התעבורתי, הנני סובר שלתועלת עקרון ההרתעה בכלל וכדי שתהיה משמעות להיבט ההרתעה בענישה, ראוי לו למי שבדרך כלל 'בסדר', שהדבר יבוא במתן הקלה בעונשו, כלומר, בצד ההחמרה, המקל שבענישה צריך שיבוא גם ה'גזר', המוענק למי שעל דרך הכלל מתנהג כראוי". ע

ניתן ביום 19/05/2011 במעמד הנוכחים.

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support