בפרשה זו נדונה עניינה של תאונת-דרכים בה פגע רכב מסוג מערבל-בטון במכונית מסוג "סובארו" הנהוגה בידי נהגת. במקום להשאיר פרטים כפי שאנשים מהוגנים עושים בדרך כלל, נמלט הרכב הפוגע מן המקום. המעורבת רשמה את מספר המשאית על הטלפון הנייד שברשותה ודווחה למשטרה, וזו האחרונה, אחרי עמל רב הגיעה לבעל-הרכב, שטען כי לא הוא היה הנהג, אלא אדם שבחזקתו היה הכב באותה העת. במהלך החקירה התעורר חשדם של השוטרים, לגבי אמיתות האינפורמציה שנמסרה, זאת משום שהסתבר לשוטרים כי הנהג איננו יודע למעשה היכן אירעה התאונה ועם מי היה מעורב. כך למשל הוא דבר על נהגת בלונדינית בעוד ששיער הנהגת המעורבת היה שחור כעורב, הוא סבר שהתאונה אירעה בצומת שונה ממה שאירעה באמת ואף הביא למשטה תמונות מהצומת הלא נכונה.

בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים

ת"ד 883-02-13 מדינת ישראל נ' דבש ואח'

בפני שופט אברהם טננבוים

בעניין:
מדינת ישראל
המאשימה

נגד

1.עבד אל רחמן דבש
2.סאלם חדאד
הנאשמים

הכרעת דין

רב הנסתר על הגלוי במקרה שלפנינו.

כמצוות המחוקק אציין בראש ובראשונה כי לאחר היסוס רב החלטתי לזכות את נאשם מס' 2 מחמת הספק מכל עבירותיו, ואת נאשם 1 החלטתי להרשיע רק בחלק מהעבירות שהואשם בהן. והכל כפי שיפורט.

בקצרה, מדובר בתאונת דרכים בה פגע רכב מסוג מערבל בטון (להלן: "הרכב") במכונית מסוג סובארו הנהוגה על ידי הגברת רזיאל גפן (להלן: "הנהגת" או "המעורבת"). במקום להשאיר פרטים כפי שאנשים מהוגנים עושים בדרך כלל, נמלט מהמקום. לשמחתנו המעורבת רשמה את מספר המשאית על הטלפון הנייד שברשותה.

אשר לכן, פנתה ודרשה המשטרה ואחרי עמל רב הגיעה לבעל הרכב הוא הנאשם מס' 1 שלפנינו מר עבד אל רחמן דבש. (להלן "נאשם 1" או "הבעלים"). בעל הרכב מצדו טען כי לא הוא היה הנהג אלא אחר מר סאלם חדאד. להלן: "נאשם מס' 2" או "הנהג").

הלך לו הנהג סאלם למשטרה על מנת להודות ולהסביר אלא ששם התעורר חשדם של השוטרים. זאת משום שהסתבר לשוטרים כי הנהג איננו יודע למעשה היכן אירעה התאונה ועם מי היה מעורב. כך למשל הוא דבר על נהגת בלונדינית בעוד ששיער הנהגת המעורבת היה שחור כעורב, הוא סבר שהתאונה אירעה בצומת שונה ממה שאירעה באמת ואף הביא למשטה תמונות מהצומת הלא נכונה.

המשטרה ערכה עימות בין הנהג למעורבת ושם אמרה זאת בפירוש כי אין הוא הנהג שפגע בה וגם הוא חזר בו מטענתו וטען כי 'התבלבל' בין תאונה זו לבין תאונה אחרת שאירעה בינו לבין אותה בלונדינית מסתורית. עוד הוסיף כי בעל הרכב שלח אותו להודות בתאונה היות והוא נהג ברכב אך למעשה אין הוא אשם.

לסיכומו של דבר הסתיים ההליך בכתב אישום שהוגש כנגד שני הנאשמים. נאשם מס' 1 בעל הרכב הואשם בשיבוש הליכי משפט וכן אחריות לתאונה (כבעלים), בעוד שנאשם מס' 2 הואשם גם הוא בשיבוש הליכי משפט.

לאחר ששקלתי מסתבר כי הנסיבות מסובכות יותר. לכאורה, אכן מי שנהג הוא הנהג (נאשם 2) והיו לבעלים כל הסיבות לחשוב כי כך הוא. העיד לפני מר סויסה מנהל מטעם חברת שפיר המייצרת בטון בעטרות. על פי עדותו, במערבל המדובר נהג נהג בשם עבדאללה (שהוא אחיו של נאשם 1) עד שאירע עימות בינו לבין המפעל ובעטיו סירב המפעל להעסיקו. אשר לכן, חיפשו הנאשם ואחיו נהג מחליף וזה היה אכן נאשם מס'2 הנהג. הוא ורק הוא נהג במשאית באותה עת. לא רק אלא שיש רישומים של ציוני נקודות (GPS) ומהם רואים כי הרכב נכנס ויצא למפעל שלוש פעמים והתאונה אירעה ביציאה השלישית והאחרונה מהמפעל לכיוון צור בחר (שם חונה המשאית דרך קבע).

אין לי כל ספק כי המשאית המעורבת היא משאיתו של נאשם 1. המעורבת סיפרה לשוטרת שהגיעה למקום כי ראתה ורשמה את מספר מערבל הבטון בניידת. השוטרת הכניסה את המספר למחשב ואכן קיבלה את פרטיו של מערבל בטון (לו הייתה למשל מקבלת טרקטור ו/או אופנוע אזי היה חשד שמה טעתה המעורבת ברישום). לא רק זאת אלא שפרטי ה – GPS של המערבל מראים כי אכן המערבל היה ברחוב המדובר בזמן התאונה.

אלא שמצד שני, קובעת המעורבת 'ברחל בתך הקטנה' כי לא נאשם 2 הוא זה שנהג. לא רק זו אלא שהנאשם כלל לא ידע את פרטי התאונה וטען כי התאונה אירעה בצומת שונה לחלוטין בדרך שונה משאירעה. כל אלה מלמדים כי לא הנהג הוא זה שנהג. ייתכן שמאן דהוא החליפו כשיצא מהמפעל ו/או בנקודה אחרת עד שהגיעה המשאית למקום התאונה, וכמובן ייתכן לטעון שהרישום במפעל לא היד מדויק (אם כי לא התרשמתי כך). בקצרה, אין לי כל ספק כי המערבל של נאשם 1 היה המעורב בתאונה. אולם לא נאשם 2 היה נהגו.

נאשם מס' 1 שהודה בפני שהוא בעל הרכב לא יכל להוכיח מיהו הנהג ולכן הוא אשם בעבירות התעבורה מכח חזקת הבעלות שבחוק. מנסיבות התאונה לא עולים נסיבות העולות כידי רשלנות שכן תאונות מסוגו זה קורות רבות. יתירה מזו, לו היה הנהג עוצר, אף היתה נסגרת התאונה בין המעורבים כדין תאונת נזק ולא מגיעה לידיעת המשטרה. אשר על כן החלטתי להרשיעו בעבירות של אי מסירת פרטים ונהיגה בחוסר זהירות. אולם אין הוכחה מספקת ברשלנות ועל כן החלטתי לזכותו מעבירה זו.

באשר לעבירה של שיבוש הליכי משפט. היו לנאשם 1 בעל הרכב סיבות טובות לחשוד כי הנהג במשאית הוא הנהג בתאונה. לפחות מחמת הספק ניתן לקבוע כי שליחתו של הנהג למשטרה הייתה סבירה. אפילו אם לא ברור מי נהג, הרי לכאורה האחריות הייתה של הנהג, ועדותו של מר סוויסה עזרה לכך. יש היגיון בכך שבעל רכב הנותן את רכבו לנהג יטען בפני הנהג כי אחריותו היא ועליו ללכת למשטרה. אשר על כן, אני מזכה את נאשם 1 מעבירה זו.

באשר לנאשם מס' 2. הרי אי אפשר לשלול את הסברה כי היה מעורב בתאונה קלה שלא קשורה לתאונה הנוכחית, וכי מעבידו דרש ממנו אכן ללכת למשטרה. אולם כשהגיע למשטרה והתברר ליו כי מדובר בתאונה אחרת וחמורה יותר חזר בו.

בעניין עבירה זו יש להוסיף כי אם נקבל את גרסת המאשימה מדובר בצמד שלומיאלים למופת. הבעלים שולח נהג להודות בשמו מבלי לספר לו על נסיבות התאונה? מדוע לא סיפר לו לפחות היכן אירעה התאונה? וכמה פרטים סבירים? יכולים הם לטעון 'מיגו'. קרי, אם רצינו לשקר, יכלנו לעשות זאת טוב יותר. התביעה שהייתה מודעת לקושי זה טענה שעצם העובדה שהשקר היה גס ומטופש, איננה אומרת כי לא היה. אכן, ייתכן והתביעה צודקת אולם לפחות מחמת הספק יש לזכות את שניהם מעבירה זו.

סוף דבר:

אני מרשיע את נאשם מס' 1 עבד בעבירות של:
– אי מסירת פרטים לאחר תאונת דרכים בניגוד לתקנ 144 לתקנות התעבורה
– נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה
ומזכה אותו מעבירות של נהיגה רשלנית, ומחמת הספק מעבירה של שיבוש הליכי משפט.

כמו כן אני מזכה מחמת הספק את נאשם מס' 2 סאלם חדאד מעבירה של שיבוש הליכי משפט.

המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לתביעה ותזמין את עו"ד אשרף לטיעונים לעונש ליום חמישי 19.12.2013 בשעה 13:00. על הנאשם להתייצב.

עו"ד מאהר פטור מלהתייצב היות והנאשם שייצג זוכה.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ד , 15 דצמבר 2013, במעמד הצדדים

Categoryפסקי דין
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support