עפ"ת (ת"א) 30822-03-11 (כב' השופט רענן בן-יוסף)

בפרשה זו עלתה סוגיה הקשורה למדיניות התביעה לפצל באופן מלאכותי שני כתבי אישום בגין אותו אירוע, כאשר כתב אישום אחד מוגש באמצעות לשכת תביעות התעבורה והשניה על ידי הלשכה הפלילית לבית המשפט השלום. הדבר מביא מעל לכל לפגיעה בנאשם הנאלץ לנהל שני הליכים מקבילים בגין אירוע אחד.

המערער הורשע לאחר שהודה בכתב אישום, אשר ייחס לו עבירות של נהיגה במהירות של 164 קמ"ש ובשכרות. השכרות מכוחה של חזקת הסירוב. במקביל נוהלו נגדו הליכים פלילים . בגין מעשים אסורים שנעשו באותו מקום ובאותו מועד בדיוק. עלה לפיכך כי הוגשו למעשה שני כתבי אישום בשתי ערכאות שונות, על אותו מעשה. בנפרד על העבירות הפליליות ובנפרד על עבירות התעבורה.  ע

וכך כתב, בין השאר, בית המשפט בקשר לכך, בפסק דינו בפרשה זו: "בבית משפט לתעבורה אין סמכות לשפוט את המערער בעבירות הפליליות ה'טהורות', אבל לבית משפט שלום יש סמכות לדון את המערער על עבירות התעבורה, זאת מבחינת פשיטא.בית המשפט העליון, כבר באלף הקודם, ברע"פ 3396/99,ניאס תאופיק נבאסו נ' מדינת ישראל, תק-על 99 (2), 684, אמר את הדברים הבאים לגבי מי שביקש רשות ערעור, בין היתר בשל כך שבשני הליכים שונים נדון בכתב אישום בעבירות מס הכנסה וכן בעבירות מע"מ, בשל אותן שנות מס. בית המשפט העליון אמר כהי לישנה: 'מודעת אני לעובדה כי הגשת כתב האישום השני…לאחר שהמבקש כבר נידון בעבירות מס הכנסה… גורמת למבקש אי-נוחות קשה שצריך היה למנעה. מן הראוי להקפיד על כך שהעובדה שרשויות המס פועלות באמצעות מנגנוני חקירה וגבייה נפרדים, לא תכביד על הנאשמים שלא לצורך.חשוב שרשויות מס הכנסה ושלטונות מע"מ ישאפו לתיאום ביניהן, בעת העמדת עברייני מס לדין. העובדה כי נגרם למבקש אי-צדק ואי-נוחות בנסיבות האמורות…הם שיקולים שראוי לשקול אותם במסגרת קביעת עונשו'. בית המשפט העליון, בעניין נבאסו, דחה טענה שבשל הכפילות האמורה, עומדת למערער טענת ההגנה מן הצדק. ראשית, יש לומר שהדברים נאמרו לפני שחוקק ותוקן סעיף 49 (10) לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, ויכול והיום, לאור התיקון לחוק ולאור הפסיקה המקלה את הקריטריונים בעניין הגנה מן הצדק (ראה פרשת בורוביץ'), הייתה נקבעת הלכה שונה.עדיין, העובדה ששני זרועות למשטרת ישראל, התביעה הפלילית והתביעה התעבורתית, מפצלת ללא כל היגיון וללא כל הצדקה אירוע אחד לשני כתבי אישום הגורמים להכבדה, הן על מערכת המשפט, הן על מערכת התביעה, הן על מערכות החקירה אך בעיקר על הנאשמים, מצדיקה, לטעמי, הקלה בעונש.יש להבין, הדבר גם גורם למהות העניין – אין בית משפט השלום, בהרבה מקרים, זוקף לחומרה את הנסיבות שהתביעה טוענת להם, גם את העבירות שלא בפניו, כלומר, עבירות התעבורה החמורות במקרה זה, והן בית המשפט התעבורתי, כפי שנעשה לאור טיעוני התביעה בתיק שבפניי, זוקף לחובתו של הנאשם את העובדה שגם תקף שוטרים והתנהג כלפיהם באלימות, ואז ענישתו של אדם כזה עלולה, אף בתת-מודע של השופטים, להחמיר מעבר לנדרש.אם הייתה זו הערתי הראשונה בעניין זה, יכול והתערבות בעונש לא הייתה נדרשת בתיק שבפניי, אך בדבריי הנני חוזר ואומר כבר שנים וגם בערכאה אחרת בה ישבתי. למרות שהדברים חוזרים בבתיה משפט ואומרים אותם, אין תיקון של ממש לסוגיה זו.הנני מבקש, וזו הפעם מהפרקליטות, לשקול הדברים ולחשוב שמא האם אין הצדקה להוציא הנחיה מתאימה לרשויות התביעה".

ניתן ביום 19/05/2011 במעמד הנוכחים

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support