בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו דן בעניינו של נהג שהואשם בביצוע מספר עבירות תעבורה וזאת מתוקף היותו בעל הרכב בו בוצעה לכאורה העבירה;  על פי הוראות סעיף 27 ב לפקודת התעבורה רואים את בעל הרכב כנושא באחריות לביצוע עבירות תעבורה ברכבו, אלא אם יסתור את הטענה בהתאם לכללים הקבועים בחוק, וזאת במקרים בהם הנהג בפועל לא נתפס בשעת מעשה.
במקרה זה הוגש כתב אישום המייחס לנאשם עבירות של "אי מתן אפשרות להולכת רגל לחצות בבטחה במעבר חציה", "נהיגה בקלות ראש", "נהיגה ללא ביטוח" ו"נהיגה ללא רשיון רכב בתוקף". בית המשפט זיכה את הנאשם היות וסתר את "חזקת הבעלות".

בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו
11 דצמבר 2013
ת"ד 680-08-11 מדינת ישראל נ' גבריאל

בפני: כב' השופט עופר נהרי

בעניין: המאשימה מדינת ישראל
נגד
הנאשם גרמה גבריאל
ע"י ב"כ עו"ד אורי בר משה

הכרעת דין

מחמת הספק, מזוכה הנאשם.

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי מתן אפשרות להולכת רגל לחצות בבטחה במעבר חציה, נהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה ללא רשיון רכב בתוקף.

בפרק העובדות אשר בכתב האישום נטען כי בתאריך נתון בשעה נתונה (כנקוב בכתב האישום) פגע רכב בבעלות הנאשם בהולכת רגל ילידת 1930 עת היא חצתה במעבר חציה וכי כתוצאה מפגיעה זו נחבלה הולכת הרגל חבלה של ממש – שבר שגובס.
עוד נטען בכתב האישום כי במועד התאונה לא היה לרכבו הנ"ל של הנאשם רשיון רכב בתוקף וביטוח בתוקף.

למען ההבנה יוסבר כי בעובדות כתב האישום לא נטען ע"י המאשימה כי הנאשם נהג ברכב, אלא אך נטען כאמור כי הינו " הבעלים" וכי " רכב הנאשם פגע בהולכת הרגל".

בכתב האישום נכללה הוראת סעיף 27 ב (א) לפקודת התעבורה.

לציין כי לא נכללה בכתב האישום עזיבת נהג הרכב את המקום לאחר התאונה מבלי למסור פרטים, מבלי להגיש עזרה ומבלי להודיע למשטרה, אף שהתנהלות שכזו עולה – כך הסתבר – מחומר הראיות. מבלי להביע דעה, אשער כי כך פעלה המאשימה עת ערכה את כתב האישום אולי מהטעם שניכר כאמור שמדובר בכתב האישום הנשען כאמור על "חזקת הבעלות" אשר בסעיף 27 ב (א) לפקודת התעבורה כאמור.

בעקבות הגשת כתב האישום כפר הנאשם (באמצעות בא כוחו) במיוחס לו.
הנאשם פרט כי הוא כופר בנהיגה.
הנאשם טען טענת אליבי.
הנאשם הכיר עם זאת בכך שהרכב שפרטיו מוזכרים בכתב האישום היה בעת האירוע אכן בבעלותו. כמו כן, לא חלק הנאשם על כך שרכב זה שבבעלותו הוא הוא הרכב שהיה אכן מעורב בתאונת הדרכים נשוא כתב האישום.
הנאשם גם אישר כי נכון הוא הדבר שבעת הרלבנטית היה הרכב הנ"ל ללא רשיון רכב בתוקף וללא ביטוח בתוקף.

לנוכח הכפירה נקבע התיק להוכחות והוצגו הראיות והעדויות.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

הגב' שוש חנוכה (ע.ת.1) עדת הראיה לאירוע. (שלוש תמונות מתוך לוח התצלומים שערך בוחן התנועה אשר הוצגו לעדה זו במהלך עדותה בבית המשפט, הוגשו לבקשת התביעה וסומנו ת/1).

השוטר, רכז הבוחנים, מר ג'קי נמר (ע.ת.2) אשר במסגרת עדותו הוגש זכרון דברים שערך (סומן ת/2).

הגב' רינת לשר (שוטרת לשעבר) (ע.ת.3) אשר במסגרת עדותה הוגשו דו"ח פעולה ודו"ח עיכוב שערכה. (סומנו ת/5, ת/6).

בוחן התנועה המשטרתי מר שלמה מזרחי (ע.ת.4) אשר במסגרת עדותו הוגשו דו"ח מעצר (ת/7) מזכר (ת/8) ומזכר נוסף (ת/9).

בוחן התנועה המשטרתי מר איגור פרס (ע.ת.5) אשר במסגרת עדותו הוגשו מזכר (ת/10) דו"ח פעולה (ת/11) מזכרים נוספים (ת/12, ת/13) סקיצה (ת/14) תרשים (ת/15) דו"ח בוחן (ת/16) לוח תצלומים (ת/17) שתי הודעות נאשם (ת/18, ת/19).

כמו כן הוגשו מטעם התביעה, ובהסכמה, תע"צ משרד הרישוי (ת/19) והודעת עדי התביעה הנזכרים כעדים 7 ו- 9 בכתב האישום (המסמכים סומנו ת/20, ת/21), וכן הוגשו בהסכמה דוח פעולה שערך שוטר הנזכר כעד מס' 5 בכתב האישום (המסמך סומן ת/3) וכן סיכום האישפוז ע"ש הנפגעת (סומן ת/4).

מטעם ההגנה העידו העדים הבאים:
הנאשם, מר גבריאל גרמה (ע.ה.1).
מר זמיר חלוץ (ע.ה.2).
מר מנחם תלמיד (ע.ה.3).

המאשימה סיכמה בעל פה כמבוקשה.
ההגנה סיכמה בכתב כמבוקשה.

לאחר מתן הדעת לראיות, לעדויות, לדבר הדין, ולמיכלול, מסקנתי היא כי מחמת הספק מתבקש זיכויו של הנאשם.

ראשית יוזכר כאמור כי בכתב האישום אין בפרק עובדותיו כי הנאשם נהג ברכב.
משאין טענה עובדתית שכזו, אין גם לדבר על הוכחת נקודה עובדתית שכזו.
עובדות נטענות בכתב אישום – הן אלה שנאשם מתארגן לניהול הגנתו ביחס אליהן והן אלה שנדרש הוא להתמודד עמן.

באשר לבעלות הנאשם ברכב בעת הרלבנטית, הרי שזו הוכחה מכח הודאתו של הנאשם, וממילא גם עפ"י תע"צ משרד הרישוי (ת/19) שהתקבל בהסכמה.

טענת אליבי נטענה ע"י ההגנה במועדה (בישיבת ההקראה) ולמעשה נטענה במהותה ע"י הנאשם עוד בחקירתו במשטרה.

בפרשת ההגנה שנוהלה בחרה ההגנה להתמקד גם בהבאת ראיות כי כאמור במקום אחר היה הנאשם (ראה נא את כל תכלית עדויותיהם של עדי הגנה 2 ו- 3).
אולם כאמור ניכר כי בכך התפרצה ההגנה במידה רבה לדלת פתוחה, שכן, כאמור, המאשימה לא טענה בכתב האישום כי הנאשם נהג ברכב בעת האירוע.
ואולי עשתה זאת ההגנה כדי להמחיש כי הנאשם אף לא נכח באירוע לצד נהג אחר ברכב, או עשתה זאת ההגנה לנוכח עמדתו (האישית) של ע.ת. 5 כביטויה בעדותו בפרשת התביעה על כי לטעמו הנאשם נהג ברכב.

מכל מקום אף יוזכר כי הנטל הדרוש לנאשם לעמוד בו בטענת אליבי הינו נטל הבאת ראיות בלבד (ולא נטל שכנוע) ולפיכך – וכדברי בית המשפט העליון בע"פ 4297/98 (ציטוט) : " די אפוא, בכך, שישאר ספק שמא המערער היה במקום אחר בזמן ביצוע העבירה על מנת שיהנה מטענת אליבי" (שם).

נקודת המוצא העובדתית והמשפטית בתיק זה היא לפיכך כי הנאשם לא נהג ברכב בעת האירוע אלא היה במקום אחר.

מיקודו של תיק זה הינו לפיכך בסעיף 27 ב. לפקודת התעבורה – בחזקה המצויה בו – ובשאלה האם עלה בידי הנאשם לסתור את החזקה האמורה או שמא לאו.

בהקשר אחרון זה נדרשה ההגנה לעמידה בנטל שכנוע. ובמילים אחרות: כנטל המוטל על מי אשר צד במשפט אזרחי.

מצאתי כי בהינתן תמונת הראיות שהובאו בפני בתיק זה, ניכר כי הנאשם עמד בנטל האמור.

צר לי שכך תוצאתו של אירוע תאונתי חמור למדי במובן זה שניכר שאיש (לעת עתה) איננו משלם מחיר עונשי על פגיעת רכב בהולכת רגל קשישה במעבר חציה , אולם במצב המשפטי שנוצר, תולדת החקירה והראיות שהובאו, אין מנוס לטעמי מן הקביעה הנוכחית האמורה כלפי מי אשר הועמד לדין בתיק שבפני (הוא הנאשם).

ואסביר :

עוד בחקירתו במשטרה בסמוך לאחר האירוע הצביע הנאשם על אחיו כמי שנהג לנהוג ברכב עד להורדתו מהכביש.
הנאשם גם הצביע על כך שמפתחות הרכב היו בבית המשפחה.

מתאריך יום האירוע, ממש בסמוך לאחר האירוע, מצוי גם המזכר ת/9 שערך ע.ת.4 ולפיו שמע זה האחרון בשיחת טלפון כי הנאשם מפציר באחד בשם איתן (לאחיו של הנאשם קוראים איתן) שלא יסבך אותו.

כמו כן מצוי דו"ח הפעולה ת/5 שנערך ע"י ע.ת.3,שגם בו הוזכר האח איתן גרמה , וכל זאת כאשר הנאשם מציין את זיקתו של אחיו הנ"ל לרכב (נהג לנהוג בו) וגם מוסר את את השם ואת מס' הטלפון של האח לשוטרת.

מעדותו של ע.ת.5 ניכר שהאח, מר איתן גרמה, נחקר.
תוכן חקירתו לא הוגש והמאשימה גם לא ראתה לכלול אותו כעד תביעה.

ככל שהיה בתוצאת חקירתו של האח איתן גרמה כדי להזים או להחליש את עמדת הנאשם (כביטויה בחקירתו שלו) על כי לא מן הנמנע שאחיו נהג ברכב, לא הביאה התביעה כאמור ראיה זו.

אכן, כבעלים של הרכב הטוען כי לא הוא נהג ברכב, נטל ההוכחה עפ"י ס' 27 ב. לפקודת התעבורה להוכיח מי נהג ברכב או להוכיח למי מסר את החזקה ברכב או להוכיח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו, ואולם, כאמור, נטל הוכחה זה איננו ברמה של הוכחת הענין בדרגה שמעבר לספק סביר (כחובתה של מאשימה במשפט פלילי) אלא בדרגה של מאזן ההסתברויות כמקובל במשפט אזרחי.

זיקתו של האח ,איתן גרמה, לרכב ולכאורה גם למפתחות הרכב בבית המשפחה; הצבעת הנאשם על אחיו (בגבולות רצונו הטבעי אולי שלא להפליל אח) אך עדיין הצבעה משמעותית וברורה למדי; ובצירוף אי הבאת ראיות לסתור מטעם התביעה; מובילים אותי למסקנה כי בנטל השכנוע הנחוץ לסתירת החזקה עמד הנאשם וכי הרשעתו שלו בגרימת התאונה לא תעשה עמו צדק.

לו היה בפני נאשם אשר היה ניכר ממעשיו ותשובותיו כי מנסה הוא לגונן ולחפות על אחר כדי שהכל יתחמקו מנתינת הדין, עמדתי היתה שונה.
במקרה זה כאמור, נעשתה הצבעה ברורה למדי על ידי הנאשם על אחר (אחיו), ופרט להביא ולמשוך את אחיו אגב אחיזתו באזנו (אם ניתן להתבטא כך) ניכר כי עשה הנאשם את הנדרש על מנת שגורמי החקירה ייבחנו את הגירסה כדבעי.

אגב, מן הדברים שהובאו בפני עולה לכאורה כי האח (מר איתן גרמה) אף אמור היה להימצא במעצר בית בעת הרלבנטית וגם עולה לכאורה כי הוא היה נתון בזמן פסילה.

תהיתי ביני לבין עצמי האם צריך היה הנאשם לדאוג להביא את אחיו כעד הגנה לעדות, או שמא צריכה היתה התביעה – לנוכח חקירת האח שבוצעה על ידה ולנוכח אשר עלה מחקירתו של הנאשם – לדאוג כי יהא האח הנ"ל עד תביעה וזאת על מנת ראשית להביא את המיכלול לבחינת בית המשפט, ושנית על מנת לסייע בידיה לגולל הנטל חזרה לכיוון הנאשם.
במקרה ספציפי זה – על נסיבותיו הנתונות – סבור אני כי הנאשם עשה כאמור די כדי לעמוד בנטל השכנוע למטרת סתירת החזקה.
אין אירוע זה זהה דרך משל לאירוע צילום רכב במצלמת רמזור או מצלמת מהירות – שהינו אירוע נטול חקירה משטרתית באשר לזהות הנהג (להבדיל מזהות הבעלים).
במקרה דנן מדובר באירוע שבו ניכר שנוהלה חקירה משטרתית שנגעה גם בשאלת זהות הנהג.
עם זאת, פירות החקירה שנערכה אינם ברורים, שהרי בסופה הועמד הנאשם לדין אגב הסתמכות על "חזקת הבעלות".

בשים לב לכל האמור לעיל, ישרתו כאמור הספקות את הנאשם ולפיכך מזוכה הוא .

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ד , 11 דצמבר 2013, במעמד הצדדים.

חתימה

עופר נהרי
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

Categoryפסקי דין
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support