כעורכי דין העוסקים בתחום התעבורה, אנו נתקלים תופעה, החוזרת על עצמה, בכל פעם בוורסיה מעט שונה, אך ביסודה היא דומה, במהלכה, במהלך מגע ראשוני בין אזרח לשוטר, בגין עניין של מה בכך, מתדרדר לאחר שהיצרים מתלהטים למחוזות רחוקים הרבה יותר. בסופו של ההליך, האזרח מוצא עצמו עם כתב אישום חמור ובלתי פרופורציונלי בהשוואה למה שהיה אמור לקבל במקור. לעתים רבות מדובר בכתב אישום של "נהיגה בשכרות" בגין סירוב לבצע בדיקת אלכוהול.
כתב אישום בגין "נהיגה בשכרות", גורר עימו, עונש פסילת מינימום של שנתיים בפועל כפי שקבוע בחוק, במקרה של הרשעה.
לאור המאפיינים היחודיים של עבירות התעבורה, עדיף תמיד להיות מיוצגים בידי עורך-דין לתעבורה שזה תחום התמקצעותו

עו"ד דוידוב-בנימיני המומחים בתיקי נהיגה בשכרות.
פנה אלינו ואנחנו נפעל להציל לך את הרשיון!
לפגישת ייעוץ חינם וללא התחייבות התקשר עכשיו:
03-6494555

תופעה, החוזרת על עצמה, בכל פעם בוורסיה מעט שונה, אך ביסודה היא דומה, במהלכה, במהלך מגע ראשוני בין אזרח לשוטר, בגין עניין של מה בכך, מתדרדר לאחר שהיצרים מתלהטים למחוזות רחוקים הרבה יותר. בסופו של ההליך, האזרח מוצא עצמו עם כתב אישום חמור ובלתי פרופורציונלי בהשוואה למה שהיה אמור לקבל במקור. לעתים רבות מדובר בכתב אישום של "נהיגה בשכרות" בגין סירוב לבדצע בדיקת אלכוהול.
בעבירת "נהיגה בשכרות" מתוקף סירוב עלינו לזכור תמיד, כי העבירה הינה "נהיגה בשכרות" ולא הסירוב כשלעצמו, שיכול להקים את החזקה שבדין "חזקה שניתנת לסתירה": Rebuttable Presumption .
חזקה שבדין קמה כאשר הוכחה עובדת יסוד, ולא הובאה ראיה סותרת. במקרה כזה חייב בית המשפט לקבוע כי הוכחה העובדה המוסקת, בהתקיים התנאים לכך. הואיל והמדובר בחזקה שבדין, הרי שזו ניתנת לסתירה, וזאת מכיוון שסעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה אינו בא להתעלם מהאמת העובדתית או להחליפה באמת אחרת, אלא כל מטרתו הינה לסייע בקביעתה של האמת העובדתית עד כמה שניתן. ברי כי תכליתו של חוק זה ללכוד ברשת את אותם נהגים שיכורים המנסים להתחמק מאימת הדין, באמצעות סירוב לבצע לבדיקה ולא נהגים שאינם נכנסים לקטגוריה זו.
בפרשת גנריך וינברגר, שנדונה בבית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופטת, ד"ר דפנה אבניאלי), נכתב באופן חד וברור כהאי לישנא: "אשר למשמעות הסירוב. אכן סירוב ליתן דגימת רוק או דגימת דם מקים חזקה שאיננה חזקה חלוטה אלא ניתנת לסתירה" .
שאלת המקום להפעלת החזקה מתנקזת גם לסוגיה האם הוסברה לנאשם באופן חד וברור ובשפה המובנת לו, המשמעות המשפטית של סירוב לביצוע בדיקה לגילוי אלכוהול. יש לבחון האם אכן הוסברו לנהג ההשלכות המשפטיות היכולות לנבוע מסירובו, שכן הדרישה ממנו לבצע בדיקת נשיפה (במכשיר הינשוף) חייבת להיות חד-משמעית כפי שהחוק מחייב, ועל השוטר לוודא כי הנהג הבין משמעות הסבר זה.
במקרה בו הסירוב מבוסס על כישלון בדיקת הנשיפה, על המאשימה להוכיח כי המכשיר היה תקין, הופעל על ידי מפעיל מיומן, וכי כישלון ביצוע הבדיקה רובץ על כתפי הנאשם.
בתיקי "נהיגה בשכרות" מתוקף סירוב להיבדק קיימת חשיבות באימוץ הגישה הדו-שלבית אותה יש לנקוט בעבירות סירוב; קודם כל יש לבחון האם הנהג אכן סירב לבצע בדיקת אלכוהול ולוודא כי אכן הוזהר כדין. לאחר מכן, יש לבדוק האם קיימות ראיות לכך שהוא אכן היה גם שיכור מן הבחינה מהותית. רק לאחר שבית המשפט השתכנע כי הסירוב אכן נבע מרצון להתחמק מבדיקת אלכוהול מחשש שזו תצא חיובית (והראיות אכן מצביעות כי היה שיכור בפועל), יהיה זה נכון וצודק להרשיע את הנהג בביצוע העבירה.
בפסק דינו של כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר בעניינו של גל גולדשטיין [עפ"ת (מרכז) 37606-11-10] נדון עניינו של נהג שביקש מהשוטרים להיבדק באמצעות בדיקת דם, אולם הן השוטרים והן הקצין אשר בפניו הובא, סירבו לאפשר לו להיבדק בבדיקת דם ואף צעקו עליו באומרם לו, כי הוא חייב לעבור את בדיקת הינשוף.
בפסק דין ארוך ומנומק כב' השופט, ד"ר סטולר, שהינו בעל תואר שלישי בכימיה, מפרט מדוע היה על השוטרים להיענות לבקשתו של הנהג לבצע בדיקת דם, תוך שהוא מציין כי מנקודת המבט של הרפואה המשפטית, בדיקת הדם הינה מדויקת יותר מבדיקת הנשיפה אשר רק מדמה את ריכוז האלכוהול בדם. עוד קבע בית המשפט כי היה לנהג זכות לצפות כי השוטרים יפעלו על פי הנחיות האכיפה שמורות להם לאפשר לנהגים לבצע בדיקות דם כאשר הנהג דורש זאת מיוזמתו, למרות העדיפות הקיימת לביצוע בדיקות נשיפה. לנהג הייתה לפיכך צפייה מוצדקת, שהשוטר יפעל בהתאם להנחיות ראש מחלקת התנועה, לפיהן הכלל הוא שיש לעשות שימוש במכשיר הינשוף, אך יחד עם זאת, השוטר המפעיל רשאי לדרוש מנהג נטילת דם לבדיקה, זאת כאשר הנבדק מבקש זאת מיוזמתו.
מדיניות האכיפה היא כידוע חלק אינטגראלי מהדין החרות; ברגע שהתביעה הכללית מגבשת מדיניות אכיפה כלפי עבירה מסוימת, הרי שמדיניות זו משתלבת בתוך המסגרת הנורמטיבית הנאכפת. מי שהטעים על כך (בהקשר של פרסום הנחיות האכיפה לציבור), הוא כב' השופט פרופ' יצחק זמיר, עוד בעת שעמד כאמור בראש התביעה הכללית, לפני מינוי לבית המשפט העליון [מיכל טמיר אכיפה סלקטיבית (הוצאת נבו) תשס"ח-2008, עמ' 456].

עו"ד דוידוב-בנימיני המומחים בתיקי נהיגה בשכרות.
פנה אלינו ואנחנו נפעל להציל לך את הרשיון!
לפגישת ייעוץ חינם וללא התחייבות התקשר עכשיו:
03-6494555