פסק דין העוסק בתאונת דרכים שנגרמה כתוצאה מהסחה של בעלי חיים; קביעת מידת זהירות מתחייבת תיקח בחשבון תמיד, כגורם רלוונטי, גם את תנאי הדוחק בהם פעל הנהג וכידוע רמת זהירות הנדרשת מנהג בתנאי דוחק שלא הוא גרמם, אינה אותה רמת זהירות הנדרשת מנהג שזמנו בידו לקבוע באופן מחושב את דרכי התנהגותו.

בבית משפט השלום לתעבורה בחדרה
ת"ד 1166-08 מ.י. תביעות חדרה -משטרת ישראל נ' נגאר
16 מאי 2011

בפני כב' סגן הנשיא, השופט אביהו גופמן

המאשימה מ.י. תביעות חדרה -משטרת ישראל

נגד

הנאשם עבד נגאר

נוכחים:
ב"כ המאשימה: עו"ד ענבל נשר
הנאשם: בעצמו

הכרעת דין
1. ע"פ כתב האישום, בתאריך 14.4.07, בסמוך לשעה 22:25, נהג הנאשם ברכב משא מס' רישוי 52-737-09 בכביש מס' 4 לכיוון צפון. באותה עת נהג מר עמאש אמיר ברכבו בהיותו בימין הדרך בנתיב הנגדי.
הנאשם, במהלך נסיעתו, סטה שמאלה, איבד שליטה, "סובסב" נכנס לנתיב הנגדי וחסם את הנתיב הנגדי ודרכו של רכב שהגיע ממול. נהג הרכב המעורב נאלץ לסטות שמאלה ותוך כך פגע בדופן שמאל אחורי של רכב הנאשם.

הנאשם, ע"פ סעיף 4 לכתב האישום, סטה מנתיב נסיעתו ללא הסבר סביר וברשלנות וגרם לתאונת דרכים בה נחבלו 8 בני אדם וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.
הוראות החיקוק על פיהן מואשם הנאשם הן: גרימת נזק לרכוש ואדם, נהיגה רשלנית – עבירה בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה וסטייה מנתיב.

ראיות התביעה
2. עד התביעה הראשון היה אמיר עמאש שבאמצעותו הוגשו הודעותיו במשטרה (ת/1 ו ת/2) וכן תעודה רפואית סומנה ת/3.
העד, שהינו הנהג המעורב בתאונה, מעיד שהוא נסע בכביש 4 מצפון לדרום והנאשם נסע מדרום לצפון. בהמשך הוא מעיד, שלא סטה כלל לימין ובשלב מסויים הבחין ברכב הנאשם כשהוא חוסם את נתיב נסיעתו והצד הימני של רכב הנאשם מולו. כשהבחין בכך סטה שמאלה ע"מ למנוע פגיעה בצד ימין של רכב הנאשם, שהיה כבר בעצירה, אך פגע ברכב הנאשם. כשהוצגו בפניו תמונות (ת/4) ציין העד שאינו יודע אם הפגיעה ברכב הנאשם שהוצגה בפניו היא אכן הפגיעה מרכבו שכן אחרי התאונה לא ראה כלום ופונה לביה"ח.
בהמשך העד מאשר כי רכבו ניזוק בצד ימין קדמי אך שולל את הטענה כי סטה לנתיב הנגדי ומדגיש כי הפגיעה של הנאשם ברכבו היה בנתיב הנסיעה שלו.

3. עד תביעה מס' 2, היה טועמה עמאש, כאשר הודעתו במשטרה הוגשה בהסכמה (ת/5).
העד מעיד כי ישן בזמן התאונה ולא ראה כיצד אירעה התאונה. באמצעותו הוגשה תעודה רפואית (סומנה ת/6).

4. עד התביעה מס ' 3 היה ראיד זייד, עד זה מעיד כי בעת אירוע התאונה ישן, לאחר טיול בסחנה ולאחר התאונה פונה לבית החולים. לדבריו, הנהג אמר לו אחרי התאונה כי הרכב האחר "עצר לו באמצע" והוא עקף אותו כדי למנוע תאונה.

5. עד התביעה הרביעי היה הבוחן שבתאי ניסים , באמצעות עד זה הוגשה סקיצה (ת/7), דו"ח בוחן (ת/8), תרשים (ת/9) ודיסק תמונות (ת/10).
הבוחן מציין כי רכב ה"טויוטה" בו נהג הנאשם נפגע בצד שמאלי אחורי והרכב המעורב נפגע בחזית בפינה הימנית.
הבוחן מדגיש שע"פ ממצאיו רכב הנאשם סטה שמאלה תוך כדי כך שהוא מסתחרר וחסם את הדרך לרכב המעורב אשר פגע ברכב הנאשם עם דופן קדמית ימנית בדופן אחורי שמאלי של רכב הנאשם. ע"פ הממצאים הרכבים היו בתנועה בעת התאונה והנאשם סטה לנתיב נסיעת הרכב המעורב.

כן מציין הבוחן שבסקיצה היתה טעות סופר ביחס לכיווני הנסיעה כאשר במקום רכב ב' רשם רכב א'. רכב הנאשם לדבריו, נסע בכביש מדרום לצפון והרכב המעורב מצפון לדרום.
בהמשך הוא מדגיש שמיקום התאונה נקבע גם על סמך שברי זכוכית שהיו פזורים בשטח ומוסיף שבזמן ה"אימפקט" שני הרכבים היו בתנועה.
לדברי הבוחן, שברי הזכוכית סומנו בסקיצה וגם כיוון הנזק מצביע על מקום התאונה. הבוחן גם הסביר כיצד בדיוק אירעה התאונה.

6. עד תביעה מס' 5 היה ראיד יוסף שהיה ברכב הנאשם.
לדברי העד, הם נסעו ברכב וסמוך למקום התאונה יצא חזיר מהפרדס ואז הרכב המעורב פגע בחזיר ושבר את ההגה שמאלה ונכנס בפגוש האחורי בצד שמאל של רכב הנאשם, הודעת העד במשטרה הוגשה בהסכמה וסומנה ת/9.
בהמשך עדותו אומר העד שכשראו את החזיר עצרו ואז החזיר עבר ונהג הרכב המעורב פגע בחזיר כאשר הם היו כל הזמן בנתיב נסיעתם ואחרי שרכב המעורב פגע בהם הם הועפו לנתיב הנגדי.

7. עד התביעה השישי היה מוחמד חמדאן שגם הוא היה ברכב המעורב.
לדבריו, הוא ישן ברכב לאחר שחזרו מה"סחנה" ועל כן לא ראה את התאונה.
בהמשך הוגש בהסכמה דו"ח פעולה של השוטר צח תורג'מן (ת/10).

ראיות הגנה
8. מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד.
לדברי הנאשם, בעת שנסע בכביש מס' 4 יצא לפתע חזיר, הוא הספיק לעצור אך הרכב שהגיע ממול "דפק" את החזיר במהירות והסתובב. לדבריו, בעת שהרכב המעורב פגע בו היה הרכב בעצירה וכתוצאה מהפגיעה הרכב שלו "סובב". הנאשם מדגיש כי לא סטה לנתיב השמאלי.

קביעת ממצאים ע"פ הראיות.
9. שאלה ראשונה הדורשת הכרעה היא היכן היה מקום ה"אימפקט". אין מחלוקת שרכב הנאשם נסע בכביש 4 לכיוון צפון והרכב המעורב נסע לכיוון דרום.
לדברי הנאשם, הוא נסע בנתיב נסיעתו ואז הבחין בחזיר ונעמד תוך כדי בלימה.
בהמשך, הרכב המעורב פגע בחזיר ו"הגיע אליו".

אם נאמץ את גרסתו, הרי ע"פ הממצאים צריך היה מקום ה"אימפקט" להיות בנתיב רכב הנאשם, כלומר, בנתיב הנסיעה לצפון.
הבוחן שבתאי ניסים (ע.ת. 4) קובע בחוות דעתו ובעדותו בבימ"ש, שע"פ הממצאים רכב הנאשם מסיבה לא ברורה סטה שמאלה תוך שהוא מסתחרר וחסם את נתיב נסיעת הרכב המעורב. הבוחן קובע שע"פ הממצאים והשברים אכן רכב הנאשם הוא שסטה לנתיב הנגדי (הנתיב לכיוון דרום).

ע"פ עיון בתרשים ומיקום השברים, אני מאמץ את גרסת הבוחן שאכן רכב הנאשם הוא שסטה לנתיב הנגדי וחסם את נתיב נסיעת נהג הרכב המעורב. הבוחן גם קובע במסקנותיו בדו"ח (ת/8) את נסיבות הסטייה שמאלה של רכב הנאשם תוך התייחסות בסעיפים 6 ו- 7 בדו"ח הבוחן לטענות הנאשם אשר הוא דוחה אותן.
ממצאי הבוחן לא נסתרו ואני מאמץ אותן אחת לאחת, ככל שמדובר בסטיית רכב הנאשם לנתיב הנגדי ומקום ה"אימפקט".

10. ועדיין השאלה היא האם אכן עובר לתאונה חלף חזיר בר על הכביש, דבר שהיווה גורם לתאונה ולסטייה.
מוכן אני לקבל את גרסת הנאשם באשר לעובדה כי אכן חצה את הכביש, עובר לתאונה, חזיר בר. אך גם אם כך הם פני הדברים, הרי לא נטען על ידו שהסטייה לנתיב הנגדי נגרמה בגלל חציית החזיר אלא טוען שהספיק לעצור ואף היה בעצירה, טענה שגם היא לא מתיישבת עם ממצאי הבוחן אשר קבע חד משמעית שהרכבים היו בנסיעה.
אשר על כן, אני קובע כממצא שאכן רכב הנאשם סטה שמאלה לנתיב הנגדי מסיבה לא ברורה ומקום האימפקט היה בנתיב הנגדי. כאשר להשפעת הופעת חזר הבר על אירוע התאונה, אני קובע שככל מדובר בהתנהגות הנאשם אין לכך כל חשיבות שכן הנאשם טוען שעצר ואף היה בעמידה בעת התאונה, גרסה זו של הנאשם אינה אמינה בעיניי.
אני קובע שהנאשם עקב חציית חזיר הבר, הוא שסטה לנתיב הנגדי ואז חסם את נתיב נסיעת הרכב המעורב כאשר קביעות אלה מתיישבות יותר עם הממצאים של הבוחן.

11. אם נסכם את הממצאים, הרי הנאשם נהג ברכבו מכיוון צפון לדרום וכאשר חצה את הכביש חזיר בר הוא סטה מנתיבו על מנת למנוע פגיעה בו ועקב כך פגע ברכב הנהג המעורב שנסע בנתיב הנגדי.
בנסיבות אלה, אכן התביעה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי אכן הנאשם סטה מנתיב נסיעתו וכן ביצע עבירה של גרימת נזק לרכוש ואדם.

12. כאשר אני יוצא מהנחה שאכן חזיר חצה את נתיב נסיעת הנאשם ועל כן סטה לנתיב הנגדי, השאלה היא האם התרשל בנהיגתו.
השאלה הראשונה היא האם עצם הסטת הרכב בפתאומיות לנתיב הנגדי לאחר שבעל חיים
נכנס לנתיב נסיעת הנאשם היא בגדר התרשלות שאינה תואמת התנהגויות של נהג אחר
"מן היישוב" בנסיבות דומות, או שמדובר בהתנהגות סבירה כאשר כל נהג אחר מן היישוב היה נוהג באופן דומה בנסיבות דומות.

בע"א 732/77 גבריאל יוסף נ' אדלר פד"י ל"ד 21 עמ' 414 התעוררה שאלה דומה ובפסק דין זה נאמר שהשאלה היא האם הנאשם נקט באמצעי זהירות כפי שנהג סביר אחר היה נוהג באותן נסיבות.

קביעת מידת זהירות מתחייבת תיקח בחשבון תמיד, כגורם רלוונטי, גם את תנאי הדוחק
בהם פעל הנהג וכידוע רמת זהירות הנדרשת מנהג בתנאי דוחק שלא הוא גרמם, אינה
אותה רמת זהירות הנדרשת מנהג שזמנו בידו לקבוע באופן מחושב את דרכי התנהגותו.

בפסק הדין מודגש שגם בתנאי דוחק חייב נהג לנהוג באותו אופן בו נהג סביר (או נהג מן
היישוב) היה נוהג באותם תנאים. העובדה שמדובר בפעולה אינסטקטיבית אינה בהכרח
מצביעה על סבירות ההתנהגות.
יש לציין שהמונח אינסטנקטיבי" אין כוונתו במקרה זה לחוש טבעי מולד, יצר מלידה,
שאין לו קשר לתודעה או לתבונה. במקרה זה המדובר באינסטינקט המביא לפעולת
נהיגה שהינה תגובה למצב חירום בשעת נהיגה, שהיא בעיקר תולדה של הכשרה, ניסיון
ועירנות.

השאלה היא על כן, האם תוך לקיחה בחשבון של תנאי הדוחק בו היה הנאשם, פעולתו
היתה סבירה.
יש להוסיף כי בע"פ 482/83 מדינת ישראל נ' סעד פד"י ל"ה ( 2) עמ' 583 , נאמר, כי בשעת
דחק של מלכוד אין מדקדקים עם נהג שלא נותרה לו בחירה חופשית לפעולה שקולה גם
כאשר המעשה שעשה בכורח הנסיבות ובהחלטה רגעית לא היה בו למנוע את התאונה
שהבסיס לה הונח ע"י גורם אחר.

בסופו של דבר, וכך גם נקבע בפסיקה, על ביהמ"ש לבחון מה האלטרנטיבה שעמדה בפני
הנהג, ואופי רשלני של התנהגות יוסר, אם קו התנהגות אלטרנטיבי היה מביא לתוצאה
דומה או חמורה יותר.

13. במקרה שבפניי עמדו בפני הנאשם מספר אלטרנטיבות ובכלל זה להמשיך בנסיעה בנתיבו תוך פגיעה בחזיר, סטיה לימין בדרך או סטיה לשמאל לנתיב הנגדי.

אני קובע חד משמעית שסטיית הנאשם לשמאל, הגם שיתכן שהייתה אינטואיטיבית, הייתה רשלנית בנסיבות העניין והיה על הנאשם להימנע מכך. על הנאשם כנהג מן היישוב היה לצפות את האפשרות שסטייה לנתיב הנגדי טמון בה סיכון רב, ובכלל זה פגיעה ברכב שעלול להגיע ממול ואולי אף להביא לתוצאה קטלנית.

מאידך, האלטרנטיבות האחרות, הסיכון הטמון בה היה נמוך במידה רבה מהסיכון הכרוך במעבר לנתיב הנגדי.
משבחר באלטרנטיבה של סטייה לנתיב הנגדי, אכן התרשל.

14. ועדיין השאלה היא, האם בנסיבות העניין מדובר בעבירה של נהיגה בקלות ראש ורשלנות בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודת תעבורה או עבירה של נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתק' 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה.

לעניין האבחנה בין סעיף 62 (2) לתק' 21 (ג) ניתן פסק דין מקיף ע"י כב' השופט טננבוים בתיק ת.ד. 2136/05 (תעבורה ירושלים) [פורסם בנבו] ואכן סבור אני שכאשר מדובר באישום ע"פ סעיף 62 (2) מתבקשת "תוספת יתירה" היכולה להתבטא ביסודי נפשי או עובדתי, תוספת שלא קיימת במקרה שבפניי.

במקרה זה אכן מדובר בסטייה לנתיב הנגדי שיש בה חומרה רבה אך אין להתעלם מהנסיבות המיוחדות של חציית חזיר בר אשר גרמה לנאשם לבצע פעולה אינסטינקטיבית ואין לומר במקרה זה שמדובר ביסוד נפשי מחמיר וודאי שאין לומר שמדובר ב"קלות דעת".
אשר על כן, מכוח סמכותי ע"פ סעיף 189 לחדס"פ, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתק' 21 (ג) לתקנות התעבורה בנוסף להרשעה בעבירה של סטייה מנתיב ונהיגה שגרמה לנזק לרכוש וגוף.

ניתנה והודעה היום י"ב אייר תשע"א, 16/05/2011 במעמד הנוכחים.

אביהו גופמן, שופט
סגן נשיא

Categoryפסקי דין