בית המשפט לתעבורה בבאר-שבע זיכה נהג אשר הוגש נגדו כתב אישום בגין ביצוע עבירה בניגוד להוראות תקנה 67(א) בתקנות התעבורה – התשכ"א-1961: "נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך".
התקנה מטילה חובה על כל נהג לאפשר להולך רגל במעבר חצייה להשלים בבטחה את החצייה, ואם יש צורך בעצירת הרכב לשם כך, חובה עליו לעשות זאת.

בבית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע

תת"ע 1698-03-13 מדינת ישראל נ' קופרשטין

בפני כב' השופט אלון אופיר

מאשימה
מדינת ישראל

נגד

נאשמים
אמנון קופרשטין

החלטה

בפתח החלטתי אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם בתיק זה וזאת מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה בניגוד לתקנה 67(א) בתקנות התעבורה.

לשונו של החוק בתקנה זו ברורה לחלוטין, ואין צורך בפרשנות שיפוטית מורכבת לצורך הבנתו.
כך קבע המחוקק:

"נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים
את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך"

המשמעות הפשוטה של החוק מטילה על נהג חובה לאפשר להולך רגל במעבר חצייה להשלים בבטחה את החצייה, ואם יש צורך בעצירת הרכב לשם כך, חובה עליו לעשות זאת.
יחד עם זאת, אין החוק קובע חובה של עצירה לפני מעבר החצייה, אלא חובה לאפשר השלמת החציה של הולך הרגל בבטחה.

בפרשה שבפני טען הנאשם כי התקרב למעבר בו חצה הולך רגל נכה.

לטענתו הוא עצר, הולך הרגל חלף את רכבו, ולאחר שחלף גם על פני ניידת שעמדה במקביל אליו, ולאחר שהניח את קביו על המדרכה ממול, ובעוד גופו מתחיל לעבור למדרכה, רק אז החל בנסיעה כאשר הניידת שלצדו חוצצת בינו לבין הולך הרגל ובכך אפשר הוא לאותו אדם את השלמת החצייה בבטחה.

גם אם אשאיר ב"צריך עיון" את שאלת השלמת החצייה בפרשה זו כאשר הקביים כבר על המדרכה וחלק מגופו של הולך הרגל על הכביש הרי שעדות השוטרים עצמם לאירוע מטילה לגבי תיאורם אותו ספק ממשי:

בעוד ע.ת 1 טען בעמוד 2 שורה 19:
"הולך הרגל שחצה את רחוב בן יאיר מצד שמאל לצד ימין…:
"הגיע הנאשם עם רכבו ונעצר בצד ימין שלי"

טען ע.ת 2 בעמוד 4 שורה 25 :
"עצרנו ונתנו להולכי רגל שעברו בצד ימין שלנו ובא פתאום רכב מצד שמאל וחתך אותנו"
"הולך הרגל היה בצד ימין שלנו"

המדובר בסתירה מהותית בדברי שני העדים כאשר כל עד מתאר את אותו אירוע ממש בצורה הפוכה מחברו.

לא ניתן לבסס קביעה עובדתית מעבר לכל ספק סביר כתוצאה מדברי עדי התביעה כאשר כל אחד אוחז בתרחיש שונה של אותו אירוע ממש.
סתירה מהותית זו מטילה ספק בחלקה השני של עדות השוטרים (שהיא אגב תואמת וללא סתירה בין הגרסאות) שכן לאחר טעות כה מהותית בתיאור מיקום רכב הנאשם ובתיאור כיוון חציית הולך הרגל, לא ניתן לדעת במה עוד טעו השוטרים שהעידו.

לפי גרסת הנאשם, אף שהחל בתנועה טרם השלים הולך הרגל את העברת כל גופו למדרכה, הרי שאין בנתון זה כדי לקבוע כי לא אפשר הוא את השלמת החצייה בבטחה.

המדובר בסיטואציה של הולך רגל יחיד במעבר. הולך הרגל חלף גם את רכב הנאשם וגם את הרכב שלצדו כאשר קביו כבר מונחים על המדרכה שלפניו.

במצב זה רכבו של הנאשם היה רחוק מגופו של הולך הרגל ומבחינת הנאשם אפשר הוא את השלמת החצייה בבטחה. רכבו של הנאשם לא מנע את השלמת החצייה ולא יצר כל סיכון ביחס להולך הרגל, ככל שגרסת הנאשם נכונה ומדויקת.

בנסיבות אלו משקלן של ראיות התביעה אינו גובר על משקל עדות הנאשם ומחמת הספק אשר נוצר בגרסת השוטרים (ספק הנובע מהסתירה המהותית שצוטטה לעיל) אני מחליט לקבל את גרסת הנאשם כאפשרית בפרשה זו, ולכן ראוי כי התיק יסתיים בזיכויו.

אני מחליט אם כן, לזכות את הנאשם בתיק זה ולו מחמת הספק.

אלון אופיר

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ג, 30 יוני 2013, בהעדר הצדדים.
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

Categoryפסקי דין
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support