התפתחות שמתגלות כל העת עם חלוף הזמן מחייבת בחינה מחדש של החלטות שיפוטיות שהתקבלו בעבר; בתחום דיני התעבורה השינויים באים לידי ביטוי בשני תחומים עיקריים: מדיניות הענישה ואופן ביצוע האיכפה. בנוגע למדיניות הענישה בבתי המשפט לתעבורה, הרי שכל עורך-דין לתעבורה המעוסק בתחום יוכל להעיד על כך שבעשור האחרון חלה עליית מדרגה משמעותית בל הנוגע למדיניות הענישה בגין מעורבות בתאונות דרכים, שלא לדבר על האכיפה המוגברת של עבירות הניגה בשכרות.
הדגשים באיכפה לא אחת תלויים במכשירי האכיפה; מאז הכנסת מכשיר "הינשוף" לפעולה הדגש באכיפה הוא דומיננטי יותר כנגד עבירות הנהיגה בשכרות, וכן כנגד עבירות המהירות המפורזת, שנאכפות באמצעות מצלמות המהירות, הממל"ז (מד מהירות לייזר) ומכשיר הדבורה.
לאור זאת ישנה חשיבות עליונה להיעזר בעו"ד לתעבורה, ש"חי את התחום", מכיר את רזי ההפעלה של מכשירי האכיפה שבהם משתמשים במשטרת התנועה. אזרח שיתייצב בעצמו בפני בית המשפט לתעבורה יתקשה לעמוד במטלות הללו, ועל כן, בכל מקרה בו הוגש כתב אישום שצפוי להיות נדון בפני בית המשפט לתעבורה עדיף תמיד להיות מיוצגים בידי עורך-דין תעבורה שזה תחום התמקצעותו.
עו"ד ישראל דוידוב ועו"ד אדיר בנימיני, ממשרד עורכי הדין לתעבורה "דוידוב-בנימיני ושות'", הם בעלי ניסיון רב בהליכים מסוג זה, בייצוג מול בתי המשפט לתעבורה.

כל מי שעוסק במלאכת המשפט נתקל לא אחת במצבים בהם חל שינוי במצב העובדתי, שיכול למשל לבוא לידי ביטוי בהשקפות עולם שהשתנו והתפתחו. התפתחות כזו מחייבת בחינה מחדש (רביזיה) של החלטות שיפוטיות שהתקבלו בעבר, בין היתר, מתוך רצון למנוע עיוות דין אפשרי. חלק ניכר מההוגים הגדולים בתולדות ההיסטוריה האנושית התייחסו לכך בכתביהם.
בתחום דיני התעבורה השינויים באים לידי ביטוי בשני תחומים עיקריים: מדיניות הענישה ואופן ביצוע האיכפה. בנוגע למדיניות הענישה בבתי המשפט לתעבורה, הרי שכל עורך-דין לתעבורה המעוסק בתחום יוכל להעיד על כך שבעשור האחרון חלה עליית מדרגה משמעותית בל הנוגע למדיניות הענישה בגין מעורבות בתאונות דרכים, שלא לדבר על האכיפה המוגברת של עבירות הניגה בשכרות.
הדגשים באיכפה תלויים במכשירי האכיפה; המשטרה לא אוכפת היום, להבדיל עבירות של אי שמירת מרחק. לעומת זאת, מאז הכנסת מכשיר "הינשוף לפעולה" הדגש הוא על עבירות השכרות, וכן על עבירות המהירות המפורזת, שנאכפות באמצעות מצלמות המהירות, הממל"ז (מד מהירות לייזר) ומכשיר הדבורה.
במאמר מוסגר יש לציין כי לאור זאת ישנה חשיבות עליונה להעזר בעו"ד לתעבורה, ש"חי את התחום", מכיר את רזי ההפעלה של מכשירי האכיפה שבהם משתמשים במשטרת התנועה. אזרח שיתייצב בעצמו בפני בית המשפט לתעבורה יתקשה לעמוד במטלות הללו, ועל כן, בכל מקרה בו הוגש כתב אישום שצפוי להיות נדון בפני בית המשפט לתעבורה עדיף תמיד להיות מיוצגים בידי עורך-דין תעבורה שזה תחום התמקצעותו.
לצורך להתאים את המשפט לרוח הזמן ניתן למצוא התייחסיות לכך עוד מן העולם העתיק.
בעת המודרנית ידועה מאוד ההתייחסות שנתן לכך הוגה-הדיעות הצרפתי, ז'אן ז'אק רוסו, בספרו "על האמנה החברתית", שם ציין כי מערכת החוקים חייבת לאפשר שינויים והתאמות, אחרת התוצאה עלולה להיות מאוד בעייתית מבחינת המשטר כולו: "אי-גמישותם של חוקים, המונעת אותם מלהסתגל למאורעות הזמן, עלולה, במקרים מסוימים, לגרום להם שיהיו מזיקים, ושיביאו בשעת משבר לידי חורבן המדינה". עוד מוסיף רוסו כי "אפשר שיקרו אלפי מקרים שהמחוקק לא הביאם בחשבון, וכדי לראות את הנולד חשוב מאוד להרגיש ולדעת שאי-אפשר לחזות את הכל מראש" [ז'אן ז'אק רוסו על האמנה החברתית (או: עקרוני המשפט המדיני) בתרגומו של יוסף אור (ירושלים: מאגנס) תשנ"א עמ' 187] .
כב' נשיא בית המשפט העליון, פרופ' אהרן ברק, דימה, לא אחת, בכתביו ובמאמרים שכתב, את המשפט לנשר שבשמיים, אשר יציב רק כאשר הוא בתנועה ונע קדימה. מכאן שמערכת משפט שלא נעה קדימה, למעשה דורכת במקום, שמשמעותה צעידה לאחור: "יציבות בלא שינוי היא שקיעה. שינוי בלא יציבות הוא אנרכיה" [אהרן ברק "שיטת המשפט בישראל" מתוך: אהרן ברקכתבים שונים א' (עריכת חיים ה' כהן ויצחק זמיר) נבו הוצאה לאור, תש"ס-2000, עמ' 246].
יחד עם זאת, גם התנועה קדימה,אין בה די, שכן המשפט בדרך כלל לא מצליח להתקדם הקצב הדרוש. העיתונאי והמשפטן האמריקני, קוונטין ריינולדס (Reynolds) התייחס לנושא בספר הנודע שכתב על הפרקליט והשופט סמואל ס. לייבוביץ: "החוק הוא כמו אדם שרודף אחרי חשמלית, אך לעולם לא מצליח להשיג אותה. גם אם לאדם יש סיכוי להתקרב לחשמלית. החוק תמיד ימשיך לפגר אחר הסוגיות הבוערות" [קוונטין ריינולדס, בית המשפט-סיפורו של הפרקליט סמואל ס. לייבוביץ (תל-אביב אריה ניר), 2005].
הצורך לבצע את ההתאמות הדרושות, הוא הליך טבעי שעובר המשפט, בין אם מדובר בפרשנות שונה של נורמה קיימת, או בין אם בשינוי מתבקש של מדיניות הענישה. נמצא לכך ביטוי בקביעה המאוד ראליסטית הבאה: "אין לכחד, שעם שינוי העיתים, משתנים אף הדינים עימהם" ; אמירה זו נמנית לטעמי עם האמירות הנבונות והיפות ביותר במג'לה, אם לא היפה ביותר מביניהן.
התאמת החוק למציאות תיעשה במרבית המקרים בדרך של פרשנות (אלא אם המחוקק יקדים ויסדיר זאת בחקיקה ראשית); עמד על כך היטב כב' נשיא בית המשפט העליון, ד"ר יואל זוסמן: "אם השתנו הזמנים, החוק סובל פירוש גמיש די הצורך כדי להתאים אותו לשינויים" [יואל זוסמן "בתי המשפט והרשות המחוקקת" משפטים ג' (תשל"א) 213, 216].
אחת מאמירותיו הידועות של הרקלטוס (ששרדו) היא ש"אין אדם טובל פעמים באותו נהר, כי הכל זורם". למרכיב הזמן יש משמעות בכל הנוגע לפרשנות, שכן השינוי בנורמות הקיימות, יעשה, כפי שעולה מדבריו של הנשיא זוסמן לעיל, באמצעות פרשנות של חוקים קיימים, וככל שהחוק "עתיק יותר", כך הנטיה לתת לו פרשנות מודרנית יותר עולה.
כב' השופט, פרופ' אהרן ברק, נותן לכך ביטוי בתורת הפרשנות התכליתית אותה פרס, כיד למדנותו הרבה, בספרים הרבים שעסקו בנושא. רק לשם מתן הרקע הדרוש, על מנת שניתן יהיה להבין את הטכניקה שבאמצעותה ניתן להגשים בפרשנות המשפטית את העקרון הבא לידי ביטוי גם במקרא: "וישן מפני חדש תוציאו" (ויקרא כ"ו, י') , אביא בקצרה, על המזלג ממש, את עקרונות הפרשנות התכליתית.
הפרשנות התכליתית מבוססת על שלושה מרכיבים: לשון, תכלית ושיקול דעת; תכליתה של הנורמה מבוססת על שני יסודות: תכלית סובייקטיבית ותכלית אובייקטיבית: "הפרשנות התכליתית, כמושג נורמטיבי, מבוססת על פעולות גומלין מתמידות בין 'כוונת' היוצר (התכלית הסובייקטיבית) לבין 'כוונת' היוצר הסביר וכוונת השיטה (התכלית האובייקטיבית). שתי 'כוונות' אלה קיימות תמיד ומשפיעות תמיד. הפרשנות התכליתית מבקשת למצוא סינתזה בין שתי 'כוונות' אלו" [אהרן ברק פרשנות תכליתית במשפט (ירושלים: נבו) תשס"ג-2003, עמ' 157].
התכלית האובייקטיבית היא זו ה"מהווה את הערכים, המטרות, האינטרסים, המדיניות, היעדים והפונקציה אשר הטקסט צריך להגשים בחברה דמוקרטית. אף תכלית זו פועלת ברמות הפשטה שונות. ברמתה הנמוכה היא קובעת מה היה היוצר הספציפי מבקש להגשים אילו חשב בדבר. ברמתה הבינונית היא קובעת מה היה יוצר סביר מבקש להגשים. ברמה גבוהה היא נקבעת על פי סוג ההסדר וטיפוסו. ברמה העליונה היא מגשימה את ערכי היסוד של השיטה. אכנה את כל אלה כ"כוונת השיטה" או כ'רצון השיטה'. הפרשן למד עליה מנתונים 'אובייקטיביים'" [שם עמ' 134].
מכאן, שהתכלית האובייקטיבית היא למעשה זו הדומיננטית בבואנו לפרש חוק ישן, וזאת מתוך הצורך להתאים אותו לנסיבות הזמן המשתנות (בהאים לידי ביטוי באותן עקרונות יסוד של השיטה המשפטית). במסגרת אותה תכלית האובייקטיבית יש לבחון את הוראות החוק והסמכיות שהחוק מעניק לעיתים רבות, וכל זאת ב"רוח הזמן".
הרציונאל שעומד מאחורי גישה זו הוא שכל דבר חקיקה נחקק כאמור על רקע הנחות תרבותיות והנחות חברתיות המקובלות על בני אותה החברה לפיכך, בבואנו לקבוע את התכלית הסופית, גילו של הטקסט הוא נתון חשוב שיש להתחשב בו וככל שהחוק "זקן יותר", יינתן משקל נכבד יותר לתכלית האובייקטיבית . כפי שהטעים על כך, פרופ' אהרון ברק: "חזקת התכלית הסובייקטיבית הולכת ונחלשת ככל שעובר הזמן בין מועד חקיקתו של החוק לבין מועד פירושו. בשלב מסוים ייעלם משקלה של התכלית הסובייקטיבית לחלוטין, וחזקת התכלית האובייקטיבית תעמוד במלוא כוחה" [אהרן ברק פרשנות תכליתית במשפט (ירושלים: נבו) תשס"ג-2003, עמ' 432: (שם, עמ' 243-244)].

Categoryמאמרים