כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי נהג במכונית ברחוב מנחם בגין, בתל אביב (מכיוון דרום לצפון), ובצומת עם רחוב הרכבת פנה ימינה בנסיעה רצופה, מבלי לתת זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה. עוד נטען בכתב האישום כי בעקבות כך, השוטרת שראתה זאת סימנה לנאשם לעצור אך הנאשם לא ציית לאות שנתנה, המשיך בנסיעה, פנה ימינה לרחוב השרון, המשיך בנסיעה עד לרחוב הנגב ושם נחסם על ידי ניידת משטרה שרדפה אחריו. נטען כי הנאשם נהג ללא רשיון נהיגה (בלתי מורשה לנהיגה) וללא ביטוח. בפרק הוראות החיקוק אשר בכתב האישום יוחסו לנאשם עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה, אי ציות לאות של שוטר ונהיגה ללא ביטוח.
הנאשם, באמצעות עורכי-דינו, כפר במיוחס לו, בכל עובדות כתב האישום, לרבות בנהיגה, וטען כי ישנה טעות בזיהוי, וכי הוא לא נהג כלל. עורכי-דינו הודו בשם הנאשם, אך ורק, בעובדת היותו בלתי מורשה לנהיגה.
מסקנתי בעקבות מתן הדעת לעדויות ולראיות היא שבסופו של יום ניכר כי נותר ספק אשר ברמתו מצליח הוא (אם כי לא בנקל) להגיע לכלל ספק סביר.
בית המשפט לתעבורה שמע את הראיות והחליט לזכות את הנאשם מחמת הספק; התביעה ביקשה בתיק זה לבסס הרשעתו של הנאשם – ובכלל זה זיהויו כנהג הרכב וברכב הרלבנטי – על יסוד עדות עדה יחידה מטעם התביעה לאירוע עצמו. בעוד שהיבטים של סבירות תומכים בכך שהרכב בו נסעו הנאשם ורעייתו הוא הוא הרכב שנצפה תחילה ע"י השוטרת, מתקיימים מנגד היבטים אשר לא ניתן להתעלם מהם ולפיהם אין לשלול כליל כי אולי מחמת ניתוק קשר העין שללא ספק אירע מרגע ההבחנה הראשונה של השוטרת ברכב ורישום חלק ממספרו בלבד (8950) ועד לעצירת הרכב שבו היה הנאשם מצוי ברחוב סמוך, אין אולי מדובר באותו רכב.
בית המשפט לתעבורה קבע כי בעוד שהיבטים של סבירות תומכים בכך – שככל שזוהה ועוכב הרכב הרלבנטי – נהג בו מלכתחילה הנאשם (כפי שלטענת השוטרת אירע), מתקיימים מנגד היבטים אשר אין להתעלם מהם ולפיהם אין לשלול שאולי נקלעה השוטרת לטעות בהבחנה במיהות הנוהג ברכב. למעשה לא נשמר קשר עין רצוף עם הרכב החשוד וכי השוטרת איננה יודעת לומר בוודאות (לא רשמה) כמה זמן חלף מן העת בה נצפה על ידה הרכב החשוד לראשונה (עת עמדה ליד הניידת) – ועד לשלב שבו נעצרה היא עם הניידת ליד הרכב ברחוב סמוך אחר.
בהקשר זה קבע בית המשפט לתעבורה כי "אבדן קשר העין לפרק זמן בלתי ידוע במהלך נסיעה ברחובות שונים הינו במידה נתונה בעייתי כאשר מדובר בצורך לעמוד בנטל הוכחה שהינו מעבר לספק סביר".
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו
07 ספטמבר 2014
פ"ל 7925-10-13 מדינת ישראל נ' אפללו

בפני כב' השופט עופר נהרי

בעניין: מאשימה מדינת ישראל

נגד
נאשם יגאל אפללו
ע"י עוה"ד סידי וקישאוי

הכרעת – דין

מחמת הספק מזוכה הנאשם.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי נהג במכונית ברחוב מנחם בגין בתל אביב מכיוון דרום לצפון ובצומת עם רחוב הרכבת פנה ימינה בנסיעה רצופה מבלי לתת זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה.
עוד נטען בכתב האישום כי בעקבות כך, השוטרת שראתה זאת סימנה לנאשם לעצור אך הנאשם לא ציית לאות שנתנה, המשיך בנסיעה, פנה ימינה לרחוב השרון, המשיך בנסיעה עד לרחוב הנגב ושם נחסם על ידי ניידת משטרה שרדפה אחריו.
נטען כי הנאשם נהג ללא רשיון נהיגה (בלתי מורשה לנהיגה) וללא ביטוח.
בפרק הוראות החיקוק אשר בכתב האישום יוחסו לנאשם עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה, אי ציות לאות של שוטר ונהיגה ללא ביטוח.

הנאשם כפר במיוחס לו. הנאשם כפר בכל עובדות כתב האישום, לרבות בנהיגה. הנאשם טען כי יש טעות בזיהוי וכי הוא לא נהג כלל.
הנאשם הודה אך ורק בעובדת היותו בלתי מורשה לנהיגה.

לנוכח הכפירה התקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידה השוטרת החוקרת הגב' אנט משפטי (ע.ת.1) ובמסגרת עדותה הוגשה הודעת הנאשם במשטרה (סומנה ת/9) וכן, במישור חפצי, הוגש פתק שנמסר לע.ת.1 הנ"ל ע"י שוטרת אחרת – היא השוטרת הגב' הילה אסרף.

מטעם התביעה העידה גם השוטרת הילה אסרף (ע.ת.2) אשר במסגרת עדותה הוגשו: דו"ח עיכוב (ת/3), דו"ח מעצר ( ת/4), דו"ח פעולה (ת/5), הפתק ת/1 במישור התוכן (ת/1) קרע של פתק (ת/6) עותק מזכר (ת/7) ותרשים שערכה ע.ת.2 באולם בית המשפט (ת/8).
עוד הוגש מטעם התביעה ובהסכמה, תע"צ משרד הרישוי לענין העדר רשיון נהיגה לנאשם (סומן ת/9).

מטעם ההגנה העיד הנאשם (ע.ה.1)
כמן כן העידה מטעם ההגנה אשתו של הנאשם הגב' טלי אפללו (ע.ה.2).

סיכומי התביעה נשמעו בעל פה וסיכומי ההגנה, כמבוקשה, הוגשו בכתב.

מסקנתי בעקבות מתן הדעת לעדויות ולראיות היא שבסופו של יום ניכר כי נותר ספק אשר ברמתו מצליח הוא (אם כי לא בנקל) להגיע לכלל ספק סביר.
בנסיבות אלה – ומחמת הספק בלבד כאמור – יזוכה הנאשם.

ואלה הם נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין:

ראשית ייאמר כי בתיק זה מבקשת המאשימה לבסס הרשעתו של הנאשם – ובכלל זה זיהויו כנהג הרכב וברכב הרלבנטי – על יסוד עדות עדה יחידה מטעם התביעה לאירוע עצמו.

בעוד שהיבטים של סבירות תומכים בכך שהרכב בו נסעו הנאשם ורעייתו הוא הוא הרכב שנצפה תחילה ע"י השוטרת, מתקיימים מנגד היבטים אשר לא ניתן להתעלם מהם ולפיהם אין לשלול כליל כי אולי מחמת ניתוק קשר העין שללא ספק אירע מרגע ההבחנה הראשונה של השוטרת ברכב ורישום חלק ממספרו בלבד (8950) ועד לעצירת הרכב שבו היה הנאשם מצוי ברחוב סמוך, אין אולי מדובר באותו רכב.

בעוד שהיבטים של סבירות תומכים בכך – שככל שזוהה ועוכב הרכב הרלבנטי – נהג בו מלכתחילה הנאשם (כפי שלטענת השוטרת אירע), מתקיימים מנגד היבטים אשר אין להתעלם מהם ולפיהם אין לשלול שאולי נקלעה השוטרת לטעות בהבחנה במיהות הנוהג ברכב.

ויפורט ויוסבר:

ע.ת.2 תיארה בעדותה כי למעשה לא נשמר קשר עין רצוף עם הרכב החשוד וכי איננה יודעת לומר בוודאות (לא רשמה) כמה זמן חלף מהשעה 11:45 – עת נצפה על ידה הרכב החשוד לראשונה (עת עמדה ליד הניידת) – ועד לשלב שבו נעצרה היא עם הניידת ליד הרכב ברחוב סמוך אחר.
ע.ת.2 העריכה כי מדובר היה בפרק זמן של כדקה.
מספר הרכב שנרשם ע"י ע.ת.2 הינו ללא ספק מספר חלקי.
אין מדובר באירוע אשר צולם מן הניידת.
אין להתעלם מן המצוי בת/5 ולפיו זיהתה לדבריה השוטרת את הרכב החשוד גם עפ"י צבע ודגם ולא רק על סמך המספר החלקי ואולם על אף שאכן הסבירות נותנת כי עסקינן באותו רכב עצמו אשר השוטרת ראתה מוקדם יותר, אין במישור הראיתי כדי שניתן לבטח לומר ללא שמץ של ספק שלא היה בדרך מקרה במקום זה (שתואר כמקום שיש תנועה ערה של כלי רכב) אולי רכב דומה אחר (שמספרו כולל 4 הספרות שנרשמו מתוך 7 ספרות) .
יש לזכור כי עסקינן במשפט פלילי.
אבדן קשר העין לפרק זמן בלתי ידוע במהלך נסיעה ברחובות שונים הינו במידה נתונה בעייתי כאשר מדובר בצורך לעמוד בנטל הוכחה שהינו מעבר לספק סביר.
אכן, מאזן הסתברויות ו"תחושת בטן" חזקה לחוד, והוכחה ברמה שמעבר לספק סביר לחוד.
הוסף לכך את העובדה שע.ת.2 גם נאלצה לערוך מזכר ובו תיקון רישום בענין שם של רחוב אשר אליו לדבריה נכנסה בעת האירוע עם הניידת במהלך המעקב אחר הרכב החשוד, וקיבלת התגנבותו של ספק קל נוסף.

וככל שפרק הזמן של אבדן קשר העין היה קצר יותר (כעדות השוטרת) כך גם מתעוררת תהייה האם – במידה ואכן זה היה הרכב החשוד שנצפה קודם לכן ולא אחר – האם היה סיפק בידי הנאשם ואשתו להתחלף במקומות אגב נסיעה, שהרי אין מחלוקת שכאשר חסמה לבסוף השוטרת לדבריה את דרכו של הרכב , ישבה אשתו של הנאשם במושב הנהג ואילו הנאשם ישב לצידה כנוסע. (אין אגב איזכור או טענה כי לא היו הם חגורים בחגורת בטיחות, כל אחד במושבו).

ואם עסקינן בשאלת זיהוי הנהג ברכב – ככל שהיה זה הרכב החשוד – יש לומר שברכב שנצפה לראשונה על ידי השוטרת ישב לדבריה גבר במושב הנהג ואשה לצידו, ואולם לעניין זה ניכר שלא היה בידי ע.ת.2 לומר בוודאות בת/5 כי זיהתה על אתר את פניו של הנאשם ולא אחר.

אין מחלוקת כי השוטרת לא תיארה כי ראתה מהלך של התחלפות במקומות בין הנהג לבין אשתו, אלא אך ראתה, לשיטתה, כי תחילה (במיקום מסויים) גבר הוא הנוהג ברכב, ואשה לצידו, ואח"כ,ברחוב אחר, עת עצרה את הרכב החשוד לדבריה, כי האישה היא הנוהגת ברכב ואילו הגבר לצידה.

הנאשם ואשתו חזרו בעקביות על גירסתם וטענתם כי אשת הנאשם היא שנהגה ברכב כל העת. לדבריה של אשת הנאשם כלל לא ראתה את השוטרת אלא לראשונה רק לכשנעצרו.

השוטרת עשתה עלי רושם כן, אך לאור המיכלול שבפני לא אוכל לשלול כי יתכן, ולו ברמת סבירות נמוכה, כי אולי נקלעה היא לטעות.

לו היה מונח על כתפי התביעה אך נטל מאזן ההסתברויות אזי יותר מאשר ברור הוא שהנאשם היה מורשע בדין.
אלא שכידוע, מונח על כתפי התביעה נטל עמידה ברמת הוכחה גבוהה בהרבה – נטל של רמת הוכחה של מעבר לספק סביר.
כפי שכבר ציינתי, התביעה היתה קרובה עד מאד לעמידה בנטל זה ,שכן רמת הספק הסביר שהודגמה כאן היא לטעמי מן הנמוכות .
אלא שדרגותיו של ספק סביר – ככל שניתן להתייחס לדרגות של ספק סביר – אינן מן הענין במבחן התוצאה, שהרי מרגע שנקבע קיום סביר סביר – דין הוא שנאשם יהנה ממנו ויזוכה.

לאור כל זאת – ומחמת הספק בלבד כאמור – מזוכה הנאשם מן העבירות שיוחסו לו.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, 7.9.14 במעמד הצדדים

Categoryפסקי דין