העבירה של "הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו" היא עבירה התנהגותית הדורשת יסוד נפשי של "כוונה מיוחדת" "להפריע" או "להכשיל" את השוטר כשהוא ממלא את תפקידו כחוק. היסוד הנפשי בא על סיפוקו ב"מודעות" כלפי "טיב המעשה" והתקיימות יתר ה"נסיבות" המהוות את היסוד העובדתי של העבירה.

בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים

פ"ל 4628-04-10 מדינת ישראל נ' אדרעי ואח'

בפני כב' השופט אברהם טננבוים
מאשימה מדינת ישראל

נגד

נאשמים
1. שרון יחיאל אדרעי
2. בנימין עמראן

הכרעת דין

בקליפת אגוז – מדרויאנוב ועד המקרה שלפנינו – מה דינה של הכשלת שוטר?

בעוברי על המקרה שלפנינו, לא יכולתי שלא להיזכר באחד מסיפוריו של דרויאנוב, ואביאו כלשונו מתחילתו ועד סופו:
שני יהודים עמדו פעם ברחובה של מוסקבה ושוחחו. לאחד היה פספורט כשר למהדרין ולשני לא היה. לפתע הבחינו בשוטר הצועד לעברם.

"מה עושים"? אומר ה'בלתי חוקי' בפחד, חיוור כסיד, "אני אבוד"!

"אתה אל תזוז ממקומך" אומר לו רעהו, "ואני אפתח במנוסה כדי שהשוטר ידלוק אחרי, ובינתיים תמצא אתה רגע כושר להיעלם "…

אומר ועושה, רץ במהירות והשוטר, כמובן, בעקבותיו. כעבור כמה דקות מפסיק היהודי את ריצתו והשוטר תופס אותו…

"פספורט בבקשה"! גוער בו השוטר בעצבנות.

היהודי שולף בנחת את הפספורט ומראהו לשוטר. הלה בודקו היטב ונוכח לראות שהניירות כשרים ללא שום תקלה, והביע את תמיהתו:

"מדוע, אם כן, ברחת לכל הרוחות"?

"מה פתאום 'ברחתי'?! היתה זו סתם ריצה! אני סובל מכאבים והרופא ציוה עלי לשתות מים מרים ואחר-כך לעשות פעילות גופנית ולרוץ"…

"בסדר, אבל הרי ראית שאני רודף אחריך, מדוע לא עצרת"?! צרח עליו השוטר…

"מאין לי לדעת"? – שאל היהודי בתמימות – חשבתי שגם אתה סובל מכאבים כאלו וגם עליך ציוה הרופא לשתות מים מרים ולרוץ"…
[1]

ומה עניין מעשה דרויאנוב לענייננו? מסתבר שלפנינו מקרה דומה. נהג נסע ברכב כשהוא תחת השפעת אלכוהול או לכל הדיעות חושש מבדיקה שכזו. הוא רואה מחסום משטרה לפניו ומחליט לשנות כיוון וליסוע לכיוון הנגדי. אלא שבכיוון הנגדי הוא מגלה להפתעתו מחסום משטרה נוסף (שכן גם השוטרים מן הסתם חישבו שזו יכולה להיות תגובתו, והכינו 'מחסום' למכה). הוא פונה בחדות, נכנס לתחנת דלק וחונה בה.

אלא ששם לא הנהג יוצא ראשון מהמכונית, אלא נוסע שיושב מאחורי הנהג, יוצא וניגש לשוטר. השוטר שראה (מרחוק) את הנוסע יוצא מצד הנהג (שכן הוא יצא מהדלת האחורית שבצד הנהג) חשד בטעות בנוסע כי הוא הוא הנהג וכאן התחיל הסיפור להסתבך. הנוסע צרח ככרוכיא כי לא הוא הנהג, אך גם לא אמר כי חברו הנהג. גם החבר החרה החזיק אחריו בטענה זו כששניהם לא טוענים אפילו לשניה כי הנהג הוא שנהג, אלא טוענים שהאוטו לא זז כלל ממקומו. קרי, כלל לא היה נהג והשוטר בדה הכל מליבו.

בסופו של דבר, הסתבר כי בתחנת הדלק הייתה מצלמת אבטחה וזו צילמה את כל האירוע. זו מחזקת את גרסת הנוסע כי לא הוא הנהג, ואת גרסת השוטרים כי האוטו נהג גם נהג. ומשהתבררו בסופו של דבר העובדות, השאלה העיקרית שלפנינו היא משפטית. האם מעשי הנאשמים מהווים עבירה ואיזו?

ונעיר כבר כעת כי בסופו של יום כי הגענו למסקנה שמן הראוי להרשיע את שני הנאשמים בעבירה של הכשלת שוטר, ובעבירה זו בלבד, והכל כפי שיתואר.

האשמה ומהלך הדיון

הנאשם יחיאל אדרעי (להלן: "נאשם 1" או "הנהג") מואשם בשתי עבירות של נהיגה בשכרות עבירות לפי סעיף 62(3) בצירוף סעיף 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). בעבירה של נהיגה בפזיזות, עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירה של נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודה התעבורה, בעבירה של הכשלת שוטר, עבירה על סעיף 275 לחוק העונשין ובעבירה של שיבוש הליכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

הנאשם בנימין עמראן (להלן: "נאשם 2" או "הנוסע") מואשם בעבירה של הכשלת שוטר ובעבירה של שיבוש הליכי משפט.

בישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 21.09.10 כפר ב"כ הנאשמים עו"ד שניאור באשמה המיוחסת לנאשמים. התיק נקבע להוכחות ליום 26.01.11 בשעה 11:00 והצדדים סיכמו בכתב.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

עת/1- פקד משה חליו (להלן: "פקד חליו" או "עת/1")
עת/2- רס"ר מיכאל סויסה (להלן: "רס"ר סויסה" או "עת/2 ")
עת/3- איתן כהן (להלן: "מנהל תחנת הדלק מר כהן" או "עת/3")
עת/4- השוטרת שירן כהן (להלן: "השוטרת כהן" או "עת/4")
עת/5- המתנדב מר ישראל ורטהיימר (להלן: "המתנדב" או "עת/5")
עת/6- תובע חנא קופטי (להלן: "התובע קופטי" או "עת/6")

כמו כן הוגשו וסומנו המסמכים הבאים:

ת/1- מזכר אירוע נהיגה בשכרות שנערך ביום 22.02.2010 על ידי עת/1.
ת/2- מזכר תפיסת צילומי וידאו מתחנת הדלק שברח' האומן בתלפיות שהוגש על ידי עת/1.
ת/3- הודעתו של הנאשם 2 שנערך ביום 22.02.2010 על ידי עת/1.
ת/4- מזכר מיום 22.02.10 שנערך והוגש על ידי עת/2.
ת/5- הזמנה לדין שערכה לנאשם 2 בצירוף מזכר שנערכו ביום 19.02.10 והוגשו על ידי עת/4.
ת/6- דו"ח מאפיינים שבוצע לנאשם 2 שנערך ביום 19.02.2010 והוגש על ידי עת/4.
ת/7- דו"ח הזמנה לדין של הנאשם 1 שנכתב ביום 19.02.2010 על ידי עת/4.
ת/8- מזכר שנכתב ביום 19.02.2010 מפיו של עת/5.
ת/9- דו"ח על בדיקת בשכרות כולל כיול ופלט שנערך ביום 19.02.10 לנאשם 2, על- ידי עת/4.
ת/10- הודעת חשוד של נאשם 1, מיום 22.02.10 שנערכה והוגשה על ידי עת/6.
ת/11- הודעתה של דניאלה אסרף שנערכה ביום 22.02.10 על ידי עת/6.

מטעם ההגנה העידו:
עה/1- נאשם 1
עה/2- נאשם 2
עה/3- דניאלה אסרף (להלן: "עה/ 3 או דניאלה")

עובדות המקרה שלפנינו

על פי עובדות כתב האישום, בלילה שבין 18.02.10 ליום 19.02.10 נסעו הנאשמים ודניאלה אדרעי (עה/3) שאז הייתה חברתו של נאשם 1 וכיום אשתו, ברכבו של הנאשם 1 (להלן: "הרכב") לאירוע שהתקיים במועדון "הויוו" בתלפיות (להלן: "המועדון").

על פי המתואר בכתב האישום, בסמוך לשעה 00:30 לאחר שיצאו מהאירוע, עלו לרכב השלושה כשהם שיכורים, זאת כאשר הנאשם 1 אדרעי נוהג ברכב. באותה העת באזור המועדון היו מוצבים מחסומים משטרתיים לשם בדיקת שכרות.

משהבחין הנאשם 1 – הנהג במחסום המשטרתי שהיה במקום, חזר בנסיעה מהירה אחורנית, ביצע פניית פרסה במקום והחל בנסיעה לכיוון השני. משהבחין כי גם בכיוון השני הוצב מחסום משטרתי, עצר הנאשם 1 בצד את הרכב. המתנדב שעמד במחסום נגש לרכב הנאשם.

הנאשם 1 הבחין במתנדב ולכן נסע לאחור במהירות ביצע פניית פרסה ונכנס לחניון הממוקם מול המועדון. שני הנאשמים ודניאלה יצאו מהרכב במהירות והתפצלו: הנאשם 2 – הנוסע עמראן, הלך בגפו ראשון ולאחר מכן הנאשם 1 ודניאלה יצאו מהרכב. כאשר הנאשם 1 יצא מהרכב והניח כוס משקה על הארץ. המתנדב פגש בנאשם 2 – הנוסע, וכיוון שסבר כי הוא נהג ברכב, ביקש ממנו להציג לו רישיון נהיגה ולאחר מכן ביקש ממנו שייבצע בדיקת שכרות.

בתגובה הנאשם 2 אמר למתנדב, כי לא הוא נהג ברכב, אינו קשור כלל לרכב ולפיכך סירב להיבדק. לאחר מכן שינה גרסתו ואמר כי הוא נסע ברכב אך לא נהג בו, וכי הוא אינו יודע מי נהג ברכב. תוך כדי הטיפול בנאשם 2 הגיעו הנאשם 1 ודניאלה לשוטרים כשהנאשם 1 מחזיק כוס שתייה. הנאשם 1 הזדהה כבעל הרכב וטען כי אינו מכיר את הנאשם 2 עוד ציין הנאשם 1 כי הוא לא הזיז את רכבו מאז החנה אותו לפני כניסתו למועדון. במקביל לאמור הבחינו השוטרים כי הנאשם 2 – הנוסע העביר לנאשם 1 את מפתחות הרכב.

בכל מהלך האירועים נקטו שני הנאשמים בהתנהגות פרועה. הם השתוללו, צעקו והפריעו לעבודת המשטרה. תוך שהם טוענים כי שניהם לא נהגו ברכב.

הנאשם 2 התרצה בסופו של דבר ועשה את בדיקת הנשיפה. שתוצאתה 585 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף.

הנאשם 1 כלל לא נתבקש להיבדק בבדיקת נשיפה, וממילא כלל לא נבדק. לאחר מכן עזבו הנאשמים ועמם דניאלה את המקום ברכב כאשר הנאשם 1 נוהג. לאור ההתנהגות המתוארת לעיל, ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

העובדות שאין עליהן חולק- התיעוד במצלמת הווידיאו בתחנת הדלק

אין חולק, כי כיומיים לאחר האירוע בעת סריקה שגרתית של מקום האירוע הבחינו השוטרים כי במקום בו חנה הרכב, בתחנת הדלק מוצבות מצלמות ווידאו. השוטרים ביקשו ממנהל תחנת הדלק מר כהן (עת/3) לראות את קלטת הווידיאו הרלוונטית, ובקלטת הרלוונטית משעה 00:25 נצפה רכבו של הנאשם 1 פונה ימינה בצומת ומבצע פניית פרסה, ממשיך נסיעה ישרה בצומת (ככל הנראה) לכיוון מועדון "האומן" ונוסע אחורנית במהירות וחונה בתחנת דלק.

עוד רואים בקלטת את הנאשם 2 יוצא ראשון מדלת אחורית שמאלית והולך מהמקום. לאחר מספר שניות מבחינים בנאשם 1 יוצא מדלת שמאלית קדמית שלצד מושב הנהג ביחד עם דניאלה היוצאת מן הדלת הקדמית ימנית.

עוד אין חולק, כי בחלקו השני של הסרט משעה 02:00 ואילך רואים את הנאשמים מגיעים ברכבה של ידידה לתחנת הדלק יורדים מהרכב ונכנסים לרכבו של הנאשם 1 ועוזבים את המקום כאשר הנאשם 1 נוהג ברכב.

בנוסף אין מחלוקת, כי יומיים קודם הגיע לתחנת הדלק הנאשם 2 כדי לצפות בסרט הווידיאו וכדי לוודא שרואים במצלמות שלא הוא נהג ברכב.

לבסוף הכל מסכימים, כי לאחר הצפייה של השוטרים בקלטת הווידיאו זומנו הנאשמים לחקירה בתחנת המשטרה ובתום החקירה הוחלט להגיש כתב אישום כנגד שני הנאשמים.

כבר עתה ואומר, כי לאחר שהתלבטתי רבות החלטתי להרשיע את הנאשמים בעבירה של הכשלת שוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, ולזכותם מחמת הספק מיתר העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, עבירות שאינני משוכנע שמן המקום היה להאשימם בהן, ולא אוסיף בכך.

האם הנאשמים הכשילו את השוטרים בהתנהגותם?
(התשובה היא חיובית בהחלט)

ולצורך הסבר נקודה ברורה זו, נתאר בקצרה את שעשו הנאשמים ואחר כך נדון בשאלה המשפטית.

נאשם 1:
כאמור במהלך בדיקתו של נאשם 2 על ידי השוטרים שהיו במקום, הגיע נאשם 1 למקום וטען כי אינו מכיר את נאשם 2 (ת/7) וכי סך הכל הוא "רק עובר אורח". עוד אמר נאשם 1, כי הוא אומנם בעל הרכב אך אף אחד לא נהג בו מאז החנה אותו כשהגיעו למועדון ה"ויוו" (ת/7, ת/4, ת/1).

אולם בעדות לפניי אמר נאשם 1, כי הוא לא אמר לשוטרים, כי הוא עובר אורח (פרו' עמ' 27 ש' 6-7). עוד טען, כי הוא אמר לשוטרים במקום האירוע כי הרכב שלו וכי הוא זה שנהג ברכב ולא נאשם 2 (ראו פרו' דיון עמ' 27 ש' 12, עמ' 28 ש' 27-28). אין ספק, כי הסתירות בגרסתו של הנאשם מחזקות את טענת התביעה לפיה הנאשם עשה כל שניתן בכדי להתחמק מהבדיקה. ככלל אציין, כי לא התרשמתי לטובה מעדותו של הנאשם. ולא אוסיף על כך.

זאת ועוד, מעדותה של השוטרת כהן (עת/4) עולה כי נאשם 1 התערב במהלך בדיקתו של נאשם 2, ושכנע את נאשם 2, לא להראות את רישיון הנהיגה שלו לשוטרים. וכלשונה של השוטרת כהן:

"ת. קודם כל הגיע לתחנת דלק עם כוס טען שלא מכיר את בנימין ומעבר לזה שאמר אל תיבדק לא חייב להביא לה רישיון נהיגה דברים מסוג כזה אין לי מושג למה הוא התערב באירוע" ( פרו' דיון עמ' 12 ש' 3-4).

אם לא די בזה נציין, כי נאשם 1 אמר בהודעתו במשטרה שנגבתה ביום 22.02.10 ( לאחר שלושה ימים מיום האירוע), כי הוא לא ידע מי נהג ברכב מאחר שהיה מבולבל מהסיטואציה. כלשונו:
"ש. שניגשת לחבר שלך שהיתה עם שוטרים נשאלת על ידי השוטרים מי נהג ברכב שלך
ת. עניתי להם שאני לא יודע.
ש. למה ענית להם כך?
ת. כי הייתי מבולבל מכל הסיטואציה". (ת/10 ש' 59-63, ראו עוד גיליון 2, ש' 9-11).
וכך שוב חזר והדגיש הנאשם בהמשך חקירתו: "ת. מתוך בלבול שיקרתי ומתוך אי הבנה, אל תכתוב שיקרתי אני לא שיקרתי עניתי מתוך בלבול " (ת/10 גיליון 3 ש' 27-28).

וכשנשאל נאשם 1 על ידי השוטר על איזה סיטואציה הוא מדבר? ענה נאשם 1 מכך שהאשימו את נאשם 2 שהינו חברו בנהיגה ברכב וזאת למרות שלא נהג ברכב. בהמשך כשנשאל נאשם 1 מדוע לא התערב ואמר לשוטרים כי הרכב שלו וכי הוא זה שנהג ברכב? ענה נאשם 1, מאחר שהוא אינו יודע לאיזה רכב התכוון השוטר בשאלתו. כלשונו:
"ש. אם האשימו חבר שלך שנהג ברכב שלך למה לא התערבת ואמרת לשוטרים שאתה נהגת?
ת. כי אני לא יודע לאיזה רכב הוא התכוון". (ת/10 גיליון 1, ש' 66, ת/10 גיליון 2, ש' 8).

יתרה מזאת נציין, כי כשנשאל הנאשם שוב ושוב על ידי החוקר במשטרה, אם במהלך נסיעתו ביום האירוע פנה ימינה? נאשם 1 ענה תשובה שלילית. וזאת למרות שרואים במצלמת הווידיאו בבירור את הפנייה ואת פניית הפרסה שביצע נאשם 1 במקום. יותר מאוחר אמר נאשם 1 בחקירתו, כי לא זכר שביצע פניית פרסה במקום ונזכר רק לאחר שראה את צילום הווידיאו (ת/10 גיליון 3 ש' 47-50).

אין ספק, כי התנהגותו הלא ראויה בלשון המעטה של הנאשם 1 הטעתה את השוטרים באשר לחלקו של נאשם 1 באירוע והביאה לכך שהוא כלל לא נתבקש על ידי השוטרים להיבדק בבדיקת שכרות.

מן המקובץ לעיל עולה, כי הנאשם 1 הכשיל את השוטרים בהתנהגותו ועשה ככל שלאל ידו על מנת להתחמק מהשוטרים. וזאת כאמור מאחר שחשש כי ייתפס כשהוא נוהג בשכרות.

למעלה מן הצורך נציין, כי השוטרים וגם המתנדב העידו לפניי כל אחד בתורו, ואמרו שהנאשם 1 צעק והשתולל והפריע למהלך הטיפול באירוע כולו ( ת/1 ).

הנאשם 2:
הנאשם 2 ענה לשוטרים במהלך חקירתו כאמור, כי הוא לא נהג ברכב וכי הוא אינו יודע מי נהג ברכב (ראו פרו' דיון עמ' 8, ש' 5-6 ראו גם, ת/1) . וכך אמר בהודעתו במשטרה : "אף אחד לא נהג לאף מקום" (ת/3 גיליון 2, ש' 17).

בנוסף אמר נאשם 2, כי אין לו כל קשר לנאשם 1, וכי הוא אינו מכיר אף אחד מהמעורבים (ראו פרו' דיון עמ' 11, ש' 28). בנוסף אמר, כי הוא ראה לראשונה את נאשם 1 ואת דניאלה במועדון "הויוו" (ת/8). עוד אמר, כי הוא סתם בן אדם שהולך ברגל אז למה לקחת לו את רישיון הנהיגה? (ת/6).

בעדותו לפניי כשנשאל נאשם 2, מדוע לא אמר לשוטרים שהיו במקום האירוע כי הוא יצא מרכבו של נאשם 1, וכי נאשם 1, נהג ברכב ולא הוא. השיב, כי מאחר שהוא לא חשב על זה. וכלשונו:
"ש. הרי כמה דקות לפני כן, יצאת מהרכב שבו נהג שרון. מדוע לא אמרת לשוטרים ששרון נהג?
ת. לא חשבתי על הסיטואציה הזו, היה זמן ארוך". (פרו' דיון עמ' 23 ש' 17-18).

נאשם 2 ציין, כי לא אמר שנאשם 1 נהג ברכב מאחר ולא נשאל על כך. השוטרים ביקשו ממנו רישיון נהיגה ולא שאלו אותו אם הוא נהג ברכב. כלשונו: "לא אמרו לי אתה נהגת, אמרו לי תביא רישיון נהיגה, נהגת בשכרות". (פרו עמ' 23 ש' 20). ובהמשך אמר: ש. ז"א מבחינתך אף אחד לא נסע ברכב? ת. לא חשבתי על זה". (פרו' דיון עמ' 23 ש' 30-31). בנוסף אמר הנאשם 2, כי מאחר שהיה שיכור בעת האירוע הוא לא זכר מי נהג ברכב. וכלשונו: "ת. הייתי שיכור באותו זמן, לא זוכר …מי נהג". (פרו' דיון עמ' 24 ש' 3).
ובהמשך הדגיש ואמר, כי "לא חשבתי על הסיטואציה. לא חשבתי בכלל שישראל מתייחס להזזה של הרכב. (פרו' דיון עמ' 24 ש' 5).
נציין, כי שנשאל הנאשם 2 שוב ושוב מי נהג ברכב, היתמם ואמר, כי הוא "לא זוכר מי נהג מי לא נהג" (פרו' דיון עמ' 24 ש' 20).

מן האמור עולה, כי לאורך כל האירוע הנאשם 2, היה שותף פעיל למהלך מעלליו ולאופן ניסיון התחמקותו של נאשם 1 מהשוטרים. טבעי הוא כי אדם אינו מעוניין להפליל את חברו. יחד עם זאת, במקרה דנא מהשתלשלות האירוע ניתן להסיק בוודאות כי נאשם 2, היה שותף מרכזי במהלך ניסיון ההתחמקות של נאשם 1 מהשוטרים. הואיל וכך, הרי שיש לראות בהתנהגותו של נאשם 2 כמעשה מכשיל כהגדרת החוק.

ניתוח משפטי קצר של סעיף 275 – הכשלת שוטר

סעיף 275 לחוק העונשין שעניינו "הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו" קובע כדלקמן:

"העושה מעשה בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו בכך, או להפריע לאדם אחר או להכשילו מלעזור לשוטר, דינו – מאסר עד שלוש שנים ולא פחות משבועיים ימים".

המלומד קדמי בספרו על הדין בפלילים, מציין כי מדובר בעבירה התנהגותית הדורשת יסוד נפשי של "כוונה מיוחדת" "להפריע" או "להכשיל" את השוטר כשהוא ממלא את תפקידו כחוק. היסוד הנפשי בא על סיפוקו ב"מודעות" כלפי "טיב המעשה" והתקיימות יתר ה"נסיבות" המהוות את היסוד העובדתי של העבירה (במיוחד היות הקורבן – שוטר). בנוסף למודעות נדרש כי לעשיית המעשה יתלווה יסוד נפשי של "מטרה" או "שאיפה" להפריע לשוטר או להכשילו במילוי תפקידו.
המושגים "להכשיל" ו"להפריע", זכו לפרשנות רחבה ביותר, וכוללים בריחה משוטר, סירוב להתלוות לשוטר, מסירת שם כוזב ועוד.

סעיף 275 לחוק העונשין, דורש קיומו של "מעשה" שיכול להיות מכל סוג שהוא אולם צריך שאותו "מעשה" יהא בו "מסוגלות אובייקטיבית להפריע" לשוטר במילוי תפקידו. עם זאת מציין המלומד קדמי, כי "צעקות" של נאשם למרות טיבן המפריע והמכשיל אינה מהווה בסיס להרשעה בעבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין. כמו כן, גם יחס מזלזל של נאשם כלפי השוטר אינו מהווה הכשלה. (י. קדמי "על הדין בפלילים, מהדורה מעודכנת, תשס"ו- 2006, חלק שלישי, עמ' 1657-1660).

בעניינו, כאמור לאחר שהנאשמים ודניאלה יצאו ממועדון "הויוו" והחלו בנסיעה כאשר נאשם 1 נוהג ברכב. כשראו הנאשמים בכיוון נסיעתם מחסום משטרתי, לפתע הנאשם 1 חזר בנסיעה מהירה אחורנית ומסוכנת; ביצע פניית פרסה בצורה מסוכנת, והמשיך בנסיעה לכיוון השני. לרוע מזלם שראו שגם בכיוון זה מוצבים מחסומים משטרתיים "נאלץ", מחוסר ברירה, נאשם 1 לעצור את רכבו בצד. כשהבחין במתנדב ניגש לרכבו, נסע נסיעה אחורנית וחנה את הרכב במתחם תחנת דלק. לאחר מכן הנאשמים תכננו היטב את תוכניותיהם בכדי שהשוטרים לא יחשבו כי הם נסעו יחדיו, וכי מכירים הם אחד את השני. כך יצא מהרכב נאשם 2, ולאחר שזה התרחק מהרכב, נאשם 1 ודניאלה יצאו מהרכב. וכל זאת עשו על מנת להימלט מבדיקת שכרות. וזאת, מאחר שחששו כי נאשם 1 ייתפס נוהג בשכרות, וישללו את רישיונו, דבר שייפגע בעבודתו. בעניין זה צוין במזכר (ת/4) שערך רס"ר סויסה (עת/2) כך:
"בעל הרכב צועק אף אחד לא נהג לי ברכב… מה אתם רוצים ממני. אני שתיתי הרבה אבל אני לא נוהג. אל תיקח את האוטו יפטרו אותי".
מן האמור עולה, כי הנאשמים ללא ספק, היו מודעים היטב לעובדה שקיים סיכוי שהשוטרים יעצרו את נאשם 1 לבדיקה בשכרות, ולכן ניסו להתחמק מהשוטרים בין אם בשינוי מסלולי הנסיעה ובין אם על ידי חניה בתחנת הדלק ובהתנהגותם לאחר מכן. הואיל וכך, נחה דעתי כי העבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו מתקיימת בוודאי לגבי נאשם 1. וכך גם, מתקיימת לגבי נאשם 2, שבחר לשתף פעולה לאורך כל הדרך כל זאת בכדי לסייע לנאשם 1 שהינו חברו הטוב (לפחות אז) להתחמק מהבדיקה.

לנוכח האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשמים בעבירה של הכשלת שוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

כפי שהסברתי מקודם, לא מצאתי לנכון, להרשיע את הנאשמים ביתר העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. זאת מהסיבה הפשוטה שאין כל הוכחות להן, ואת דעתי על ריבוי העבירות בכתב האישום כבר אמרתי קודם לכן.

סוף דבר

לסיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהופעתם ומעדותם בפניי, ולאחר ששמעתי את הסנגור שעשה כל שניתן בעניין, החלטתי להרשיע את הנאשמים בעבירה של הכשלת שוטר עבירה על פי סעיף 275 לחוק העונשין. ולזכותם מיתר העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לצדדים ותודיע עליה טלפונית לב"כ הנאשמים עו"ד שניאור.

המועד הקבוע ביום 2.6.2011 בשעה 09:00 נשאר בעינו ובמועד זה יישמעו הטיעונים לעונש.

ניתן היום ‏יום ראשון 22 מאי 2011 בהעדר הצדדים.

Categoryפסקי דין
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support